כסף נבחר חלק ג תסח

דאמרי' אקפי לי קטן ונשים מוזהרות מדרבנן בלא תקיפו כדא' בנזיר דלא כר' הונא דהתם וצ"ע עכ"ל. ובפ"ב משאל' גבי שאלה בבעלים פסק הרמב"ם כר' יאשי' דשליח לא מהני אך העבד מהני שידו כיד רבו. ובפ"ז ממעיל' כתב מי ששגג ולקח הקדש וכו' ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין אם עשה שליחותי' המשלח מעל ואם לא עשה שליחות'' אלא עשה השליח מדעתו השליח הוא שמעל וכו' אמר לשליח תן לאורחים חתיכ' של בשר הלך השליח ואמר טלו שתים בעה"ב מעל שהרי נעש' דבורו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על השליחות של בעה"ב ולא עקר השליחות אבל אם אמר להם השליח טלו שתים מדעתי שניהם מעלו נטלו האורחים ג' אף האורחים מעלו מפני שכל א' מהן עשה שליחות חברו והוסיף מדעתו נמצא חברו חייב לפי שנעשו דבריו ולא נעקר' השליחות והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו (כ', כ"מ קשה כיון שפוסק שמוסיף על דברו הוי למה פטור השליח בריש' וכתב הר"י קורקס ואפשר לומר שדעת רבינו דאוקמתא דרב ששת לאו לדחוי דלא תיליף דמוסיף הוי אמר כך אלא כי היכי דלא תקש' כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל דהא תנן עשה שליחותי' בעה"ב מעל ולא השליח ומשמע אפי' הוסיף על מה שצוה דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות לזה העמיד' שאמר טלו א' מדעתי כיון שכן ראוי שימעול גם השליח ובגמרא קבע אות' למדחי דלא תילף מהכא דמוסיף הוי כיון דבהכי מיירי מעתה לא דמי מתני' לבעיי' עכ"ל) בד"א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעיל' ובכל התורה אין שליח לד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. כתב כ"מ תוספתא היא במעילה וכו'. (ע' במהרי"ט שכ' והא דאמר חוץ ממעילה הא יש שליחות יד וטביחה י"ל לדעתו דהא דגלי רחמנא בשליחות יד לאו מדין שליח הוא אלא מדין פשיעה שחייב את השומר בין שפשע הוא עצמו בפקדון בין שאמר לאחרים וכו' הא אלו אמר לשליח שישלח יד בשל אחרים שלא נעש' שומר עליו פטור והא דהוי ב"כ היינו דאי ס"ד דנילף ממעיל' נשתוק משליחות יד ונילף מדין שליח וכו' ע"ש). וש"ע ח"מ סי' קפ"ב כ' שלוחו של אדם כמותו. כתב הרמ"א חוץ מלדבר עביר' ודוקא שהשליח בר חיובא אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפי' לדבר עביר' (הגמיי', פ"ב משלוחין) כתב הש"ך דלא משמע כן מהגמיי' אלא אדרב' קי"ל כרב סמא וכן דעת הרא"ש בשם הרמ"ה וכן נרא' דעת הרי"ף בקדושין שכתב אין שלד"ע ולא הביא היכא דשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע אע"כ שפסק כרב סמא ולא אשכחן אלא בחצר דבע"כ מותיב בה עכ"ל. (וע' סי' ל"ב סעיף ב' בש"ך היכא דאין שליח לד"ע אם חייב לצאת י"ש דמתוס' ב"ק (דף כ"ו) נרא' דאינו חייב כל זמן שלא שכר עדים אבל בגמרא דקדושין דפריך התם מכלל דת"ק סבר אפי' ביד"ש פטור נרא' דחייב ומהר"ם ומרדכי פסקו כשנויא דרבינא). ובש"ע ח"מ סי' רצ"ב כ' המחבר אמר שרוצה לשלוח יד בפקדון אינו חייב. כתב סמ"ע אע"פ דכתיב על כל דבר פשע אינו חייב בדיבורו עד שישלח בו יד ומאי דכתיב על כל דבר פשע דרשו בגמר' דאם אמר לשליח לשלוח יד בפקדון ועשה מאמרו דחייב המשלח ובפריש' כתבתי דנרא' דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיובא או שאין לו מה לשלם וכמ"ש ר"ס קפ"ב דאל"כ הא קי"ל דאין שליח לדבר עביר' עכ"ל. וכ' הש"ך הכל תפסו על הסמ"ע ע' תוס' י"ט ס"פ המפקיד דאשתמיט מיני' סוגיא דקדושין דאמרי' דהוי שליחות יד וטביח' ב' כתובין וכו' ועוד הקשה כמה קושיות עליו והגאון אמ"ו יישב דברי הסמ"ע דודאי ידע דבשליחות יד אמרי' יש שלד"ע אלא דקשי' ליה למה יתחייב המשלח ישלם שליח אם יש לו לשלם ואין לו אלא טענה שהמשלח שלחו הרי קי"ל דאין שלד"ע דדברי הרב וכו' וא"כ כיון דעכ"פ חייב השליח לשלם למאי נ"מ אתי קרא לחייב גבי שליחות יד המשלח ומתרץ הסמ"ע משום דבעלמא יש מחלוקת בין הפוסקים די"א שאם לא ידע השליח אמרי' יש שליח לד"ע וכו' ועוד יש מחלוקת אם השליח אינו בר חיובא א"כ קאמר דלהפוסקים בעלמא היכא דלא ידע אין שליח וכו' אם כן הכא גבי שליחות יד אתי קרא להיכא שלא ידע השליח שחייב המשלח ולהפוסקים דבעלמא נמי יש שלד"ע היכא דאינו ב"ח קרא אתי להיכא דאין לו לשלם דודאי התור' אתי לחייב המשלח ולא לפטור השליח הגע עצמך אם לא יהא למשלח לשלם ויהא לשליח לשלם יגרע כח המפקיד משאר ב"א וכו' עכ"ל. ובש"ע ח"מ סי' שמ"ח כתב סמ"ע וז"ל בד"מ הביא דברי המרדכי בשם מהר"ם אם אמר קח לי שור מבית פלוני שהוא שלי ונמצא אח"כ שאינו שלו ולגונבו נתכוין חייב המשלח באחריות השור במשיכת השליח דהא השליח לא ידע שהוא גנבה ונ"י פרק מרוב' כתב דהשליח חייב דאין שלד"ע אפי' במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור עכ"ל (וז"ל נ"י שם גבי נתנו לבכורות בנו לפי' רש"י צ"ל גנב חייב משום דכהן הוא שלוחו ואע"ג דאין שליח לד"ע היינו היכא דשליח ידע במילתא דאיסורא דאיכא למימר דברי הרב וכו' אבל הכא ל"ל הכי ומחייב שולחו וכתבו האחרונים דאינו נכון דבב"מ אמרי' אי ס"ד חצר משום שליחות א"כ מצינו שליח לדבר עבירה ומאי קשיא שאני חצר שהוא כמי שאינו יודע בדבר ויש שליח ובקדושין נמי אמר דדוד לא נענש על שהרגו לאוריה לפי שיואב הרגו ואין שליח לד"ע ואע"פ שלא היה יודע בדבר והיה סובר כשראה הספר ששלחו לו המלך שהי' חייב לו מית' ויש שפירשו דכמו שפטור הכהן מלשלם לבעלים ה"נ חייב דקתני ר"ל הכהן או השומר חייב לשלם על דרך מה שאמר במקום אחר תחזור פרה לבעלים הראשונים וכתב הרא"ה ז"ל דזה נכון עכ"ל). וכתב הש"ך דמ"ש בשם נ"י דחייב השליח ליתא דלא כתב נ"י רק דמשלח פטור אבל שיהא חייב שליח אין לזה טעם ועוד כתב הש"ך דמהרש"ל פסק כמרדכי ותוס' היכא דלא ידע שליח אמרי' יש שלד"ע ומחייב המשלח. וש"ך מסיק כנ"י וריטב"א דאע"ג שלא ידע והיה שוגג אמרי' אין שלד"ע דטעמא דדברי הרב לא קאי במסקנא דלבתר דמסיק משום דהוי מעיל' ושליחות יד או טביחה שני כתובין א"כ אפי' בלא טעמא דדברי הרב שפיר ילפינן מדאיצטריך רחמנא ב' כתובין דיש שלד"ע ש"מ דבעלמא אין שלד"ע וגזרת הכתוב הוא וכו' וכ"כ תוס' רי"ד וריטב"א דאפי' בשוגג אין שלד"ע ודלא כתוס' וכו' ע"ש שהאריך. ובאה"ע סי' קמ"א סעיף א' כתב המחבר אם אמרה האשה לשליח הולכה ליהוי גט בידך כלומר ותהא שליח לקבלה ה"ז ספק מגורשת. ובסי' קמ"ב סע' י"ג גבי האשה שהביאה גיטה וכו'. כתב ב"ש אם אמר לה הי' את שליח להולכה עד שם ושם הוי את שליח קבלה לא הוי גט כלל משום שלא חזרה שליחות וכו'. ובאה"ע קמ"א סעי' מ"ג כ' המחבר ב' דעות אם שליח קבלה יכול למנות שליח אחר משום דהוי מילי ויש מתירין וכו'. וטור שם כ' בשם רמ"ה דאין שליח קבלה יכול לעשות שליח אפי' חלה דמילי לא ממסרין וכ' הטור ולא נהירא דל"א מילי וכו' אלא כשמוסר לו דבר לעשותו א"י למוסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום אינו יכול לומר לאחר לחתום אבל כשאמר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשות כדאמרי' באומר אמרו וכו' דלא הוי מילי עכ"ל וע' אה"ע סי' ק"כ לענין אומר אמרו. וטור ח"מ סי' רמ"ד הסכים לרמב"ן דבמתנה כשר אמר אמרו. וש"ע שם הביא דעת רמב"ם בתחל' ואח"כ כתב יש מכשירין באומר אמרו וע' ט"ז שם. ובש"ע אה"ע סי' ל"ו כתב יש מי שאומר דשליח קדושין אין יכול למנות שליח דמילי נינהו וכו'. וד"מ סי' ל"ה כתב משמע דאם שולח טבעת לקדש כיון דאיכא קפידא יכול למנות. וש"ג כתב בשטר