כסף נבחר חלק ג תסו

דהנך ואידך לישנא סבר כיון דדמי להנך דשייך בי' דברי הרב סגי לי' בהכי. עוד כתב דטעמ' דדברי הרב לא קאי בקדושין במסקנא דהתם דלא צריכ' כלל ומ"מ יש ללמוד קצת דומי' בעינן דהנהו כדפרי' עכ"ל. (אמנם בקדושין כתב הרי"ף ולדבר עברה לא אמרינן שלוחו כמותו דקי"ל אין שליח לד"ע דאמרי' דברי הרב וכו' משמע דס"ל דלמסקנא נמי אמרי' האי טעמ'). וכתב הר"ן בקדושין דף מ"א ולדבר עברה לא אמרי' שליח ש"א כמותו שיתחייב שולחו ולא השליח. דאמרי' דברי הרב וכו' הלכך אינו כשלוחו אלא כעושה מאליו עכ"ל. (ונראה דסבר כתי' הב' דתוס' דקדושין אין חלין). וכתב נמ"י ונראה דקטן שאין לו יד כלל כגון שאין מבחין בין צרור לאגוז הוי כחצר לחייב שולחו דהא לא שייך לומר בי' אי בעי עביד עכ"ל. (ועיין ש"ך ח"מ סימן קפ"ב דכתב ולא נהירא דהא קי"ל אין שליחות לקטן ולא דמי לחצר דהוא רשותו והוי שלוחו משא"כ קטן עכ"ל). כתב הרא"ש בב"מ כתב רמ"ה דהלכתא כר' סמא דאמר קמי' דרבינא ושתק רבינא וקבלה והדר בי' ממאי דהוי אמר איהו הלכך לא משכחת שליח לדבר עברה אלא בחצר עכ"ל:

[יט.] מעילה דף כ"א מתני' שילח ביד חש"ו אם עשה שליחתו בעה"ב מעל לא עשה שליחתו חנוני מעל. [גמר']. והא לאו בני שליחות נינהו (ואמאי מעל בעה"ב) אמר ר"א עשאום כמעטן של זיתים (כיון דניח' ליה לבעה"ב במה דעביד חש"ו הוי לי' כשליח תוס') דתנן הזיתים מאימת מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן ולא זיעת המקפ' ר' יוחנן אמר כאות' ששנינו נתנו (לעירוב) ע"ג הקוף והוליכו ה"ז עירוב. אלמ' קא עבד' שליחותי' (אע"ג דלא הוי בן דעת הואיל ואיתעבד שליחותי' הוי עירוב) ה"נ (גבי חש"ו) אתעביד שליחות'. כתבו תוס' וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה דבעי שליח בר דעת דהוי עדיפא למילף מתרומה דעיקר שליחות דמעילה מתרומה יליף וי"ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושנוי רשות הוא דהוי והכא הוי שנוי רשות ע"י שליחות בר דעת לכן מסתבר לי' לדמוי להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה בא ע"י הנאה כדאמר קדושין דף מ"ג ומ"מ אצטריך למילף שליחות מתרומה דלח תימא דאשלד"ע עכ"ל. [כ.] ב"ק דף ע"ט בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין או לא ת"ש נתנו לבכורות בנו (נתנו הגנב לבכורות בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לש"ח) או לב"ח או לש"ח לשואל וכו' היה משכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור מאי לאו שומר וש"מ תקנו משיכה בשומרין. כתבו תוס' האי לשון שכתב רש"י דנתנו לבכורות הגנב נתן וכו' האי עיקר וא"ת ואמאי מחייב במשיכה (דהא מושכו קאי אכהן או ב"ח ומתחייב הגנב במשיכת הני) והא אין שליח לדבר עבירה. וי"ל דהנהו לא ידעו דאתי לידי' באיסורא אלא סבורי' שהי' שלו ובין ללישנא דמפרש בב"מ דף י' טעמא משום דשליח בר חיובא ודברי הרב וכו' ובין ללישנא דאי בעי עביד אין שייך לכאן דהתם אין יודע ששליח יעבור אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבר שהוא שלו. (ועיין תוס' ב"מ דף י' ע"ב שכתבו נמי כיון שאין השומר יודע שהוא גנוב הוי לי' כחצר דבע"כ מותיב בה. ובנמוק"י דחה דברי תוס' וס"ל אפי' לא ידע השליח א"ש לד"ע) ולעיל גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח ע"י אחר פריך היכן מצינו שזה חוטא וזה מתחייב הוי מצי למימר דסבר שהוא שלו אלא דמשני האמת. אבל קצת קשה היכי יליף מה מכיר' ע"י אחר אף טביחה דילמא דוקא שסבור שהוא שלו כיון דליכ' יתור עכ"ל. עיין ב"מ דף ה' אהא דאמרי' שנים שהגביהו מציאה קנו אמר רבא טעמא מיגו דזכי לנפשי' תדע שאלו אמר לשלוחו צא וגנוב לי פטור ושותפין שגנבו חייבין. (פרש"י שותפין שגנבו והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חברו כדאית' בב"ק דחייבין. ותוס' כתבו שהגביהו שניהם):

[כא.] כתובות דף צ"ח מתני' אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. גמ']. מ"ש שוה מאתים במנה דאמרי את אפסדת. שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא אמר ר"נ כאן שנה רבי הכל לבעל המעות (השולח שלוחו לשוק לסחור' ולקח בזול הכל לבעל המעות) כדתני' (דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא) הוסיפו לו אחת יתרה הכל לשליח דברי ר"י ר' יוסי אומר חולקין. והתני' ר"י אומר הכל לבעל המעות אמר רמי בר חמא כאן בדבר שיש לו קצבה (כגון קטניות הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו אחת יתרה חולקין דמתנה הוי י"ל לשליח נתנה וי"ל לבעל המעות נתנה) אבל דבר שאין לו קצבה (כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד פעמים מוותר למכור בזול וכו') הכל לבעל המעות (שאין כאן מתנה אלא מכר) איבעיא להו אמר ליה זבין לי ליתכ' (אמר לשלוחו מכור משדותי בית חצי כור) ואזיל וזבין לי' כורא מאי מוסיף על דבריו הוי וליתכ' מיהא קני (לוקח ואם בא בעה"ב לחזור אינו חוזר) או דלמא מעביר על דבריו הוי וליתכ' נמי לא קני ואיכ' דאמרי האי לא תבעי' לך דודאי מוסיף הוי כי תבעי' לך דאמר לי' זבין כור' ואזל וזבין ליה ליתכ' מאי מי אמרי' אמר לי' דטב' לך עבד' לך דאי לא מצטרכת לך זוזי לא מצית הדרת ביה או דלמא א"ל לא ניחא לי דלפשו שטרא עילוואי (ולא איפשטי') עיין ב"ק דף ק"ב. ובדף צ"ט ע"ב אמרי' היכא דטע' שליח (ומכר בזול) בקרקעו' אע"ג דגבי בעה"ב אין אונאה לקרקעות אבל טעה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך וכו' דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעה"ב פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה ואלו גבי בעה"ב תני' תרם ועלה בידו אפי' אחד מעשרים תרומתו תרומה:

[כב.] קדושין דף מ"ג אתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי ר' שיל' אמרי אין נעשה עד מ"ט דרב אלומי קא מאלימנ' למלתיה דבי ר' שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוי לי' כגופו מיתבי' אמר לג' צאו וקדשו לי האשה א' שליח ושנים עדים דברי ב"ש וב"ה אומרים כולם שלוחין ואין שליח נעשה עד עד כאן לא פליגי אלא בג' אבל בב' דברי הכל לא הו דאמר כי האי תנא דתני' ר' נתן אומר בש"א שליח ועד א' (יכולין להעיד על הדבר) ובה"א שליח ושני עדים. ורב כב"ש איפוך (דב"ה לב"ש) ורב אחא ברי' דרב' מתני איפכ' רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי נעשה עד והלכתא שליח נעשה עד אמר רבא אמר ר"נ אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות (אם שלח חוב למלוה ע"י שנים) (עיין ראב"ן סי' פ"א דמיירי שאמר להם פרעו לפלוני חוב שיש לו בידי דומי' דנתן קדושין לשנים דאמר קדשו אשה פלונית אבל אמר הוליכו או תנו לית להו מגו דהא אינן רשאין להחזיר ללוה כרב בגיטין ואם מחזיר חייב לפרוע למשתלח) וצריכה דאי אשמעינן קדושין משום דלמיסרה קאתי (הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר) אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה ואי אשמעינן גירושין משום דאיתתא לבי תרי לא חזי אבל ממונא אימא הני מיפלג פלגי צריכה. מאי קסבר (ר"נ דאמר וכן בדיני ממונות) אי קסבר המלוה חברו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעין בעדותן דאי אמרו לא פרעניה אמר להו פרעוני אלא לעולם קסבר המלוה חברו בעדים א"צ וכו' ומיגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולין למימר פרעני' למלוה והשתא דתיקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהיבנא ליה ומשתבעי מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלוה. כתבו תוס' תימא דאמר