כסף נבחר חלק ג תסד

בשאר דברים עושה אדם שליח שלא בפניו. לפיכך יכול' אשה לומר פלוני שבמדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל גיטי ומיהו מסתבר' שאין שליח לקבלה עושה שליח דהוי מילי אלא באומר אמרו ומינ' אותו היא שליח שלא בפניו עכ"ל הרמב"ן והרא"ה תלמידו הקשה עליו א"כ דס"ל לר' יוסי אפי' בממנהו שליח שלא בפניו פסול בגט מנא ידעינן דטעמ' דר"י משום מילי לא ממסרין וכו' דלמ' טעמא משום דבעינן שישמעו מפיו ממש לפיכך כתב דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם וכו' וכתב הר"ן מאי דקשי' לי' לא קשי' דאם אית' דסובר ר"י דמילי ממסרין לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשסופר ועדים שומעין מפי שליח הרי הן כאלו שומעין מפי הבעל וכו' אבל דעתי מסכמת לדעת הרא"ה ז"ל עכ"ל הר"ן. עוד כתב דשמואל דסבר דר"מ ור"י פליגי במילי באומר לג' דוקא ר"מ סבר נהי דלא ממסרין לשליח לבי דינא ממסרין דאלימ' מילת' דבי דינ' ור"י סבר דכי היכי דלא ממסרין לשליח ה"נ לא ממסרין לב"ד עכ"ל. כתב הרא"ש והלכת' כר"י דמילי לא ממסרן וכו' ואפי' אם אמר אמרו לסופר וכו' הרי זה גט בעל וכו' ונראה דוקא לענין ציווי בעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמעו קולו כדתני' וכו' עד שישמעו קולו אבל לענין שליחו' האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קולה וכו' הלכך יכולה אשה למנות שליח קבלה למקום אחר ועדים כותבין וחותמין על פיה שהאשה מנתו להיות שליח קבלה וכו', ונראה לי דאיש ואשה שוין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר ואין צריך השליח שישמע קולו ודוקא לענין כתיבת הגט וחתימה הוא דבעינן שמיעת קולו. והלכת' נמי כשמואל בשליח מתנה דמילי נינהו ולא ממסרין לשליח עכ"ל. ומרדכי סוף התקבל כתב וז"ל הקשה בספר החכמה והא דאמרינן ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח ואין זה כ"א מילי והיכי משוי שליח ויש מפרשים דקבלת גירושין הגט או קדושין הוי מעשה גמור. וממורי הכהן קבלתי כל היכא שאין הדבר נגמר ע"פ השליח חשיב מילי ולא ממסר לשליח אבל קבלת הגט זהו גמר הדבר אבל הכתיבה שאמר לעדים חשיב מילי משום דאין הדבר נגמר עד נתינת הגט אע"ג דהם שלוחים על הכל מ"מ שליחת הכתב מילי נינהו. ואע"ג דפליגי ר"מ ור"י במילי וכו' ה"מ כשעשאן ב"ד אבל אומר לשנים כולי עלמא מודו דלא ממסרין עכ"ל. ובפ' האיש מקדש כתב וז"ל פסק הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפי' אתנוס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עוש' שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט ה"נ איכ' מסירת טבעת לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשיגיע הגט ליד השליח הרי היא כאלו מגורשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האש' אינה מתקדשת הלכך הוה ליה מילי עכ"ל (וצריך לעיין לדידן דאית לן חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ גיטין דמי לקדושין והאיך יכול שליח הגט לעשות שליח). כ' תוס' רי"ד בקידושין שליח דאשה לא מצי משוי שליח משום דמילי נינהו שלא מסרה לו האשה אלא דברים בעלמא התקבל גיטי וקי"ל כר"י דאמר מילי לא ממסרין וכו'. ועוד כ' האי דילפינן שיהא האיש מקדש ע"י שליח אבל לא שהשליח יעשה שליח משום דמילי נינהו ואפי' מסר לו חפץ לא דמי לגט שהגט הוא דבר המגרש שאם נאבד אין כח לשליח לגרשה אבל חפץ הקדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה משלו נמצא שעיקר השליחות מילי הוי עכ"ל:

[טז] מנחות דף צ"ג ע"ב ת"ר ידו (וסמך ידו) ולא יד עבדו ולא יד שלוחו ולא יד אשתו (והנך כולהו מחד ידו ממעטי) כל הני ל"ל צריכ' אי כתב רחמנא חד הוי אמינ' למעוטי עבד דלאו בר מצות אבל שליח דבר מצוה הוא ושלוחו ש"א כמותו (דגמרינן מפסח דכתיב ושחטו אותו וכו') אימא לסמוך ואי אשמעינן הני תרתי דלאו כגופו אבל אשתו דכגופו דמי אימ' תסמוך צריכה. ובעירוכין דף ב' איתא וסמך וכו' על ראש קרבנו ולא קרבן חברו (דאין סומך) כתבו תוס' וא"ת כיון דאמרינן וסמך ידו ולא שלוחו כ"ש ולא קרבן חברו וי"ל אי לאו קרבנו אמינ' דידו למעוטי חברו אבל שלוחו סומך עכ"ל ובסנהדרין דף קי"א ע"ב אית' ת"ר ויצאו הן ולא שלוחן (אם הדיחו ע"י שליח כיחידים הם בסקיל' וממונן פלט). וביבמו' דף ק"א ע"ב תני' וקראו לו (גבי יבם) הם ולא שלוחן וכו' כתבו תוס' תימ' אדילפינן קדושין (דף מ"א) מקראי דשלוחו של אדם כמותו אדרב' ניליף מהכא דאין שלוחו כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים כאחד דגבי עגלה ערופה נמי דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות דרשינן וסמך ידו ולא שלוחו ובנדרים ממעט שליח להפרת נדרים לר' יאשיה וא"ת ל"ל קראי בקדושין דשלוחו ש"א כמותו נילף מהנך קראי דמדאיצטריך לאשמעינן מכלל דבעלמא הוי כמותו וי"ל דאי לאו קראי דהתם הוי דרשינן כל הני קראי לדרש' אחריתא ה"ר אלחנן עכ"ל. וכן כתבו תוס' ערכין (דף ב') ד"ה קרבנו. ובבתרא דף פ"ב כתב הרשב"ם היכ' דשלח בכורים ע"י שליח בעלים קוראין דשלוחו כמותו ויכול לומר הנה הבאתי אבל השליח אינו קורא כדתנן במס' בכורים שאין יכול לומר אשר נתת לי עכ"ל. ותוס' שם כתבו ואין נראה שיקראו בעלים כדמשמע בירושלמי עכ"ל. אבל תוס' גיטין דף מ"ז ע"ב כתבו כרשב"ם. ובמנחות דף י"ט פריך הש"ס על ר"ש דסבר דיציק' שמן למנחה פסול בזר משום דסבר וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה ה"נ בזר תהא פסול' שאני התם דכתיב וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים (לר"ש פריך) לא מצית אמרת ק"ו מה זריקה דעיקר כפרה לא בעי בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר גלי רחמנא ביה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים:

[יז.] קדושין דף מ"ב ע"ב והא דתנן השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וכו' שילח ביד פיקח פיקח חייב ואמאי נימ' שלוחו של אדם כמותו (ויתחייב שולחו ולא השליח) (ונחייב המשלח פי' ואע"ג דשליח לא מצי לאפטורי כיון שהוא פיקח נפק' מיני' דאי ליכא לאישתלומי מיני' מפרע מן המשלח תוס' רי"ד) שאני התם דאין שליח לדבר עברה דאמרי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין הא דתני' שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעה"ב מעל (ומבי' קרבן מעילה) ואמאי נימא אין שליח לדבר עבירה (כתבו תוס' תימא הא ע"כ בשוגג איירי דאי במזיד ליכא מעילה א"כ יש שליח לדבר עבירה דלא שייך דברי הרב וכו' כיון שהוא שוגג דהכי נמי משמע בב"ק דף ע"ט ואור"י דהכא מיירי אפי' דנזכ' שליח קאמר דמעל בעה"ב כדמוכח מעילה דף כ"א דתני נזכרו שניהם חנוני מעל משמע הא נזכר שליח לבד בעה"ב מעל עכ"ל) שאני מעילה דיליף חטא חטא מתרומה (לרוב דברים היא למודה מתרומה במסכת מעילה) מה תרומה משוי שליח (להרמתה) אף מעילה משוי שליח ונילף מיניה (לכל דבר עבירה דיש שליח) משום דהוי מעילה ושליחות יד שני כתובים ואין מלמדין דתני' על כל דבר פשע וכו' בש"א לחייב על המחשב' כמעש' וב"ה אומרין אינו חייב עד שישלח בו יד א"כ על כל דבר פשע ל"ל שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע. הניחא לב"ה אלא לב"ש וכו' נילף מיני' משום דהוי מעילה וטביח' ומניר' ב' כתובים דאמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י שליח אף טביחה