כסף נבחר חלק ג תסב

שליח בגט בתרומ' ובפסח והיינו דוק' לאחר בשליחתו אבל בקדושי קטנ' שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמ' כאלו קבל אביה קדושין בשביל' דקטן אית ליה זכייה כשדעת אחרת מקנה לו ובשליחות אביה היא זוכ' לעצמ' עכ"ל. וכ"כ לקמן דף י"ט דלטובת' לזכות' נעשה שליח וכו':

[ז.] קדושין דף מ"ד בעא מיני' רבא מר"נ נער' מהו שתעש' שליח לקבל גיטה מיד בעל' (לרבנן דאמרי מקבלת גיטה) כיד אביה דמי' מה אביה משוי שליח אף היא נמי משוי שליח או כחצר אבי' דמי' ועד דמטי גיטה ליד' לא מגרש' ומסיק הש"ס לעולם פשיט' ליה כיד אבי' דמי והכי קמבעי' ליה מי אלימ' כיד אבי' לשוויי' איהי שליחא או לא א"ל אין עושה שליח:

[ח.] נזיר דף י"ב האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים וכו' אמר רבא ומודה ר' יוחנן באש' שאין לה לא בת וכו' ולא אחות ואע"פ שהית' לה אחות ונתגרש' לאחר מכאן. דההי' שרי'. ומסיק הש"ס דטעמ' משום דלא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד ליה השתא לא משוי שליח (לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתרי ליה). כתבו תוס' והא מעשים בכל יום שאש' אומרת לחברת' לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי וגם תלמידים של בית רבן אומרים כן ואיך נעש' שליח הא בשע' שנעש' שליח לא הית' יכול' בעצמ' להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיוב' שאין מפרישין חלה מקמח. ואומר ר"ת דיש ביד' להביא עיסה מגולגלת ולומר עיס' זו תהא חלה על קמח לכשיהי' נילוש ודברים שביד' קיימין דאין זה דשלב"ל כיון שביד' לעשות כדאית' בקדושין דכל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעש' ומ"מ בהאי טעמ' לחוד לא סגי לן למימר דמצי למעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש מדאמר יבמות דף נ"ב האומר לחברו כתוב גט לארוסתי וכו' מפני שבידו לגרש' ובעי התם ליבמתו מהו. ומאי קמבעי' ליה והא בידו לבא עליה ולגרש' א"ו כיון דהשתא לא מצי לגרש' לא מצי למשוי שליח כיון דמחוסר מעש' לבא עלי' ה"נ כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות כיון דמחוסר לישה עכ"ל (ול"נ דאי משום הא לא אירי' דגבי יבמה לא מקרי בידו ממש כיון דאם היא אינ' רוצ' להתיבם אליו אינו יכול לבעול אותה בע"כ כמו שאינו יכול לבעול אשתו בע"כ אם מרד' מתשמיש וה"נ יבמ' תקרי מורדת אבל בע"כ אינו יכול ליבמ' ולכך לא מקרי בידו אבל גבי חלה שאינו תלוי בדעת אחרים כלל שפיר נוכל לומר דמקרי גם בידו לענין זה. ולמה נחלק בכך דלענין שלב"ל מקרי בידו ולענין שליח לא). ת"ש האומר לאפטרופוס שלו כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פ' הפר לה והיפר לה יכול יהיו מופרין ת"ל איש' יפירנו דברי רבי יאשיה וכו' טעמא דאמר ריש' יפירנו הא לאו הכי אפטרופוס מיפר ואלו גבי דידי' תני' האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן וכו' הרי הן מופרים ר"א אומר מופר וחכ"א אינו מופר קס"ד כי אמר רבי יאשיה אליבי' דרבנן דאמרי לא מצי מיפר ואי לאו דאמר רחמנא איש' וכו' אפטרופוס הוי מיפר (אלמא במלתא דלא מצי למעבד השתא משוי לה שליח). ודלמא אליבא דר"א דאמר מצי מיפר אי הכי למה לי' לשוויי' שליח ליפר לה איהו קסבר דלמא משתלינ' וכו' (וע"ש בסוגי' דמתחל' נתן טעם כי משוי שליח במילתא דקיימ' קמי' במילת' דלא קיימ' קמי' מסתמא אין דעתו לשוויי' שליח והש"ס סותר טעם זה ומסיק כדלעיל). כ' סמ"ג עשין קל"ה דעוש' אדם שליח לתרום מכל התבואות שיהיו לו עד עולם מאחר שיכול ליתנם לשלוחו ולזכותם לו שיקנ' לו גוף הקרקע לפירותיו. כך פי' ר"י פ"ב דנזיר עכ"ל. ומש"ל פ"ד מתרומות כתב שדין זה תמוה. כתב אספ"ז בשם הר' עזריאל אמרן יכול אדם לעשות שליח לשחוט פסחו קודם י"ד וכן להפריש חלתו קודם גלגול. ואע"ג דלאו איהו מצי עביד והיינו טעמא הואיל ויכול להקנותן הפסח או הקמח או הדמים ליקחם בשוק וכל שבידו לעשות לאו מחוסר מעש' עכ"ל. עוד כ' לפי הס"ד דגמ' אם פי' בפי' שעשאו שליח אפי' לנשים שהן עתה אסורות אם יהיו מותרות הוי שלוחו. אמנם לפי המסקנ' אפי' אמר בפי' לא הוי שליח כיון דאיהו לא מצי עביד השתא וכו'. (ועיין בכלל דבר שאינו שלו אות ב' מה שכתבתי בשם תו' קדושין דף כ"ז):

[ט.] קדושין דף כ"ג ע"ב בעי רבא לרשב"א (דאמר בשטר ע"י אחרים אבל לא ע"י עצמו דיד עבד כיד רבו) עבד כנעני מהו שיעש' שליח לקבל גטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה כאשה או דלמא אשה דאיהו מצי מקבלת גיט' שליח נמי מצי משוי' עבד דאיהו גופ' לא מקבל גיט' שליח נמי לא מצי משוי'. בתר דבעי' הדר פשט' לה לה מאש' כאש'. ואלא הא דאמר ר"ה ברי' דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ואינהו מצי עבדי. ולא והא עבד' דאיהו לא מצי לקבל גיט' ושליח מצי משוי. ולא היא ישראל לא שייך בתורת קרבנות כלל עבד שייך בגיטין (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו) דתניא וכו'. כתבו תוס' בנדרים בעי הני כהני שלוחי דידן וכו' ולא אפשטא וכו' דרצה לפשוט ממשנ' או בריית' ולא מאמורי. א"נ י"ל דהתם קמבעי' אי שלוחי דרחמנא דוקא או שלוחי דידן נמי ונ"מ אם כהן מקריב שלא מדעת בעלים אי שלוחי דרחמנ' הן כשר ואי הוי נמי שלוחי דידן אינו כשר עכ"ל:

[י.] ב"מ דף כ"ב פריך הש"ס על הא דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש דהא לא ידע דנפל מיני' מהא דתני' כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומ' הרי שירד לתוך שדה חברו וליקט (לצורך בעה"ב) ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל (שתרם תרומתו בלא רשותו מקפיד בעה"ב על מה שעשה) אין תרומתו תרומה וכו' ואם לאו תרומתו תרומ' ומנין הוא יודע וכו' אם מצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו וכו' וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומ' אמאי בעידנ' דתרם הא לא הוי ידע אלמ' כיון דלכי ידע דניחא ליה אמרינן מעיקר' נמי ניח' ליה וכו') תרגמ' רבא אליבי' דאביי דשוויי' שליח. הכי נמי מסתבר' דאי ס"ד דלא שוויי' שליח מי הוי תרומתו תרומ' והא אתם גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם (מאתם גם אתם נפק' שלוחו ש"א כמותו לתרומ' שהשליח שתרם תרומתו תרומה וכיון דשליחות מהכא נפקא ע"כ שלוחכם דומי' דאתם בעינן אף שלוחכם לדעתכם שהבעלים מינוהו שליח) אלא הב"ע דשוויי' שליח וא"ל זיל תרום וכו' וסתמי' דבעה"ב כי תרים מבינונית ואזל איהו ותרם מיפות וכו'. וכתבו תוס' אם נמצאו יפות וכו' דמסתמ' גם מתחל' היה דעתו כן וכו' משום מצוה עכ"ל (וע' מה שכתבתי בכלל זכין לאדם אות ט' בשם תה"ד):

[יא.] כתובות דף ע' מתני' המדיר אשתו מליהנות לו לו עד ל' יעמיד פרנס. [גמרא]. ופרנס לאו שליחותי' קעביד (נמצא עובר על נדרו) אמר ר"ה באומר כל הזן אינו מפסיד. וכי אמר הכי לאו שליחותי' עביד והתנן מי שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו (צ"ל לדעת תוס' דס"ל דכתיב' לא בעי שליחות הא דפריך הכא היינו מנתינ' דלכ"ע בעי שליחות) הכי השתא התם קאמר יכתבו הכא מי קאמר יזון כל הזן קאמר:

[ב.] גיטין דף י"ג מתני' האומר תנו גט זה לאשתי וכו' לא יתנו לאחר מית'. כתבו תוס' קמ"ל דאין גט לאחר מית' אע"ג דבהדי' תנן לקמן (דף ע"ב) דאין גט לאחר מית' הכא