כסף נבחר חלק ג תסא

אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין מתקיף לה ר"א טעמ' במילת' דליתא הא במילת' דאית' כשר והא כותים דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו וכו' ותנן כותי שתרם של ישראל אפי' ברשותו אין תרומתו תרומה מ"ט לאו משום דכתיב גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל (ומהאי טעמא נמי איכא למעוטי לעבד שתרם את של ישראל אפי' ברשות) אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית (לאפוקי כותי אבל עבד בן ברית הוא דכתיב מחטב עציך וכו'). כתב שער המלך בפ"ב מק"פ קשה למאי דס"ל לר"א דעבד פסול לשליחות תקשי לדידי' מתני' בפסחים דף פ"ח ע"ב האומר לעבדו צא ושחוט עלי הפסח וי"ל דס"ל לר"א דשאני התם משום דיד עבד כיד רבו והכי אמרינן בפרק השואל בב"מ לענין שאלה בבעלים עכ"ל [ובזה מיושב קושית פני יהושע דהא משנה בתרומות חמשה לא יתרומו ולא קחשי' עבד ע"ש די"ל דלא מצי למיתני עבד משום דעבד שלו רשאי לתרום מטעם יד עבד כיד רבו כנ"ל א"כ לא פסיק'] כתבו תוס' וא"ת בקדושין משמע דלר"ש לא איצטריך לי' למידרש מה אתם בני ברית ומוקי לדרשא אחרית' וא"כ לדידי' מנלן הא דקי"ל בכל דוכתי דכותי לאו בכלל שליחות לענין זכייה ורבית במס' בבא מציעא דף ע"א וי"ל דמ"מ כיון דדרשינן מתרומה שליחות מגם אתם ומינה יליף בעלמ' מסתמ' לא מרבינן בעלמ' אלא דומי' דאתם עכ"ל וע' תוס' גיטין דף ס"ד ע"ב דכתבו דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במילת' דלית' כגון תרומה דלית' בתרומה דנפשי' אבל בזכייה כמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים וכו' ודבריהם דהכא סותרין לכאור' דלעיל דף כ"ג וצריך לחלק ועיין. ועיין סנהדרין דף ע"ב ע"ב דאמרינן הי' רודף אחר חברו להרגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא וכו' כתבו תוס' ישראל הוא ולא כותי בן ברית הוא ולא מין העובד כוכבים ומזלות דמינים העובדים כוכבים מורידין ולא מעלין עכ"ל:

ובש"ע אה"ע סי' קמ"א כ' הרמ"א בשם ש"ג דמין העובד כו"מ לענין שליחות כדין פסולי עדות דאוריית'. וכתב ב"ש ס"ק מ"ז טעמ' משום דכותי ממועט מטעם אינו בן ברית או מטעם שאינו בתורת גיטין ומין בן ברית הוא והוא בתורת גיטין לכן סבירא לי' דכשר לשליחות וכו' מיהו בתוס' סנהדרין משמע דדין מין העובד כוכבים כדין כותי וכן משמע מרמב"ם פ"ג לכן כתב דין מין עובד כוכבים כדין כותי ומיום שנעשה מין לעבוד כוכבים הוי כאלו אינו בתורת גיטין וכו' עכ"ל. ומגן אברהם בסי' קפ"ט כתב כשיש מין העובד כוכבים במקום סעודה צ"ל בני ברית דמין העובד כוכבים אינו בכלל בן ברית כמו שכתבו תוס' וקשה דא"כ למה כ' רמ"א באה"ע דמין דינו כפסול לעדות משמע דאם נתקיים גט בחותמיו מותר לשלחו ע"י מין לכ"ע תיפוק לי' דאינו נעש' שליח משום דאינו בן ברית וי"ל דתוס' מיירי במין העובד כוכבים להכעיס וכדמסיים טעמ' דמורידין וזהו דוק' בלהכעיס כמ"ש ביו"ד סימן קנ"ח ורמ"א אפשר מיירי בלתיאבון עכ"ל מ"א:

[ה.] ב"מ דף ע"א ע"ב ת"ר מלו' ישראל מעותיו של כותי מדעת הכותי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מכותי ובקש להחזירם ומצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעל' לו אסור ואם העמידו אצל כותי מותר. וכן כותי שלו' מישראל ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל וכו' ואני אעל' לך מותר. ואם העמידו אצל ישראל אסור בשלמא סיפא לחומרא (דמשמע דכותי זה חשיב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא) אלא רישא כיון דאין שליחות לכותי (וישראל מישראל קבלם) איהו ניהו דקשקיל מיני' רבית'. אמר רב הונא בר מנוח הב"ע כגון דאמר לו (כותי לישראל ראשון) הניחם ע"ג קרקע והפטר. אי הכא מאי למימרא אלא אמר ר"פ כגון שנטל ונתן ביד ואכתי מאי למימרא מהו דתימ' כותי גופ' כי עביד אדעת' דישראל קא גמיר ויהיב קמ"ל. רב אשי אמר כי אמרי' אין שליחות לכותי ה"מ בתרומ' אבל בכל התור' יש שליחות לכותי. והא דרב אשי בדות' מ"ש תרומ' דלא דכתיב אתם וכו' מה אתם בני ברית וכו' שליחות דכל התור' נמי מתרומ' גמרינן לה (בקדושין). (פי' רשב"א בקידושין דעיקר שליחות אתי מביני' כדאית' התם אלא מדגלי רחמנ' בתרומ' דאין שליחות לכותי על הכלל כולו בא ללמד וה"ק שליחות דכל התור' דע"י ישראל ולא ע"י כותי מנלן מתרומ' עכ"ל שם) איכ' דאמרי אמר רב אשי כו' כי אמרי' אין שליחות לכותי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינ' להו שליח. והא דר"א בדות' מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב גם אתם וכו' מה אתם ב"ב אנן לדידהו נמי מה אתם ב"ב קאמר (ואתם היינו שלוחין לא נאמר' שליחות אלא בשליח ישראל ושולח ישראל) רבינ' אמר נהי דשליחות לכותי ל"ל זכייה מדרבנן אית ליה (שיהי' ישראל זוכ' לצורך כותי הלכך האי ישראל זוכ' לו מדרבנן בהלוא' זו מישראל שני) מידי דהוי אקטן קטן לאו אע"ג דל"ל שליחות (דכי כתיב שליחות בגדול כתיב בראוי לתרום שיה' הקדשו הקדש ודבורו חל דגבי הקדישות ונדרים איש כתיב. וגבי תרומ' מאת כל אשר ידבנו לבו) ה"נ לא שנא. ולא היא ישראל אתי לכלל שליחות וכו' כותי לא אתי לכלל שליחות. כתבו תוס' אהא דאמרינן לעיל סיפ' לחומר' תימ' אמאי לא הוי רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפי' מקבל הכותי רבית שהרי נעש' ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מידו של כותי וי"ל דאפי' שיוכל לזכות חברו במציא' הכא אין קבלתו מן הכותי זוכ' לישראל חברו דנהי אם היה כותי מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחברו השתא מיה' שהכותי אינו מפקירן אלא בא לזכות מעותיו למלו' ע"י זה הלו' אין לו כח לזכות שאם כן היה ישראל המקבל שלוחו של כותי לזכות במעותיו של ישראל ואין שליחות לכותי וה"ל להיות מותר אפי' העמידו אצל ישראל אי לאו דלחומר' אמרי' יש שליחות לכותי. אלא ריש' אמאי שרי בהעמידו אצל כותי כיון דאין שליחות לכותי נמצא דישראל שני לא זכה בקבלתו לכותי ואינו חייב לכותי כלום אלא לישראל וכשנותן רבית לכותי הרי הוא נותן עבור ישראל המלו' ופוטרו נגד הכותי והוי כנותן לישראל עצמו עכ"ל [מדברי תוס' נרא' דס"ל כדעת הר"ן שא"א לזכות לחברו מתורת שליחות אא"כ נעש' שלוחו של בעל הממון כמ"ש בכלל חצר אות י"ד]. ועוד כתבו תוס' אומר ר"ת דהשת' דמשני שנש' ונתן ביד תו לא אמרי' סיפ' לחומר' וכו'. ור"ת כתב דלעולם סיפ' לחומר' עכ"ל (וכן דעת רש"י דלחומר' יש שליחות לכותי וכן משמע מרא"ש שפסק כן הכא):

[ו.] קדושין דף ט' אמר רבא אמר ר"נ כתב לו על הנייר וכו' בתך מקודשת לי וכו' בין ע"י אביה בין ע"י עצמ' מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה וכו'. כתב הרא"ש הא דאמר בקטנה מדעתו מקודשת מיירי בדאמר לה צאי וקבלי קדושיך וכו' ופירש הראב"ד דלאו מתורת שליחות הוא דקטן וקטנ' לאו בני שליחות אלא משום דה"ל כמו שאמר תן ככר זה לכלב שלו או ע"ג סלע. ומיהו קשה דהא קבלת הקדושין הוא המעש' וכו' ונתינת כסף הקדושין אי אפשר להיות אלא מטעם שליחות דחשבינן להו כאלו קבל אביה קדושין וכן שטר הקדושין צריך שיב' ליד דאב ויד' לא הוי כחצר האב דאף לעצמ' אינ' קונ' להתקדש דקטנ' שאין לה אב אין לה קדושין מן התור' כלל א"כ ע"כ צריכין אנו לומר כשקבל' קדושין מדעת אבי' הוי' היא שליח האב דאין לה יד להתקדש מכח קבלת'. הלכך נרא' לי דהא דאין שליחות לקטן היינו כשעש' שליחות לזכות לאחר דמיעוט' דקטן משליחות היינו משום דאיש כתיב בכל דוכת' דאתרב'