כסף נבחר חלק ג תנט

כל מאכל שהוא אסור בהנא' אם נהנ' ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותים וכו' אינו לוק' ומכין אותו מכות מרדות ע"כ דס"ל דהנא' בלא אכיל' ליכא מלקות וכו' ונרא' בדעתו דלא דוקא מכיר' ונתינ' אלא כל שהוא שלא כדרך אכיל' הוה שלא כדרך הנאתו וה"ה לשאר הנאות כגון אם הדליק בחלב שור הנסקל וכו' ומה שפרט התם מכירה לאו דוקא דה"ה לשאר הנאות אלא לפי שאלו ההנאות הם כתובים בפירוש בתורה שהרי בנבלה הוצרך הכתוב להתיר מכירה ונתינה וממילא שהנאות אלו בשאר איסורין אסורים מש"ה כתב שאף הנאות אלו אין לוקין עליהן וראיתי לה"ה שם בפ"ח שכתב על מ"ש רבינו דאם נהנה וכו' וז"ל כל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו ואפי' סיכה שהיא קרובה לשתי' אמרו בגמרא גבי רבינו שסך בתו בפרי ערלה דלאו דרך הנאתן היא ולפ"ז הרי איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התור' ואין לוקין עליו עכ"ל ה"ה (והרב החינוך כתב דהיינו טעמא דלא לקי על הנאה לפי שאפשר לעבור עליו בלי מעשה כלומר והוי כלאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו והוא הולך לשיטתו שכ' בס' החינוך בכמה דוכתי דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שנעשה בו שום מעשה לאו שאין בו מעשה מקרי אמנם מה"ה פי"ג משכירות על מה דפסק הרמב"ם דאם חסמה בקול לוקה. יראה היפך סברת החינוך דכ' שם וז"ל וקשה למה לוקה דהא לאו שאין בו מעשה הוא. ואפשר היה לי לומר שכל לאו שאי אפשר בו מעשה אלא דבור שאין הדבר קרוי מעשה אבל חסימה כיון שישנה במעשה גמור אף החסימה בקול היא כמעשה עכ"ל) ולפי דברי ה"ה בדעת רבינו נראה דאין באיסורין כ"א ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והשני הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו רק אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל הנאות שוות דליכא בהו לאו אך איסורן ד"ת כדין חצי שיעור וכן האוכל שלא כדרך אכילה דינו שוה לנהנה ובזה אתו דברי ה"ה כהוגן (ועיין שער המלך שהרבה להשיב על דבריו מהא דשרי רבינא בחולה שאין בו סכנה איסור תורה אלא ודאי דשלא כדרך הנאתן אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש שהאריך) ודע שאחר שכתבנו דלדעת רבינו על הנאה ליכא מלקות ויהי' הטעם כמ"ש ה"ה או משום דהנאה לא כתיבה בהדיא כ"א מדרשה ודוקא אכילה שכתיבה בפירוש לוקה, וכו' מ"מ הדבר קשה עלי הוא בב"ח דרחמנא אמר תלת זימנא לא תבשל וחד לאיסור הנאה ואם כן כשם שלוקה על האכילה אמאי לא ילקה על הנאה וראיתי לרמב"ן בהשגותיו בשורש השני וז"ל וכן אוכל בב"ח והנהנה ממנו לוקין ואינן נזכרין בתורה ודע שאף לרמב"ן שהנהנה מב"בח לוקה אין לומר שהאוכל בב"ח לוקה שתים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראי' מהא דאמרי' במכות המבשל גיד בי"ט בחלב ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ואף על גב דבכל האיסורין אם נצטרף בדבר א' שני לאוין לוקה שתים מ"מ נראה דלא דמי דשאני בב"ח דאכילה נמי הנאה היא והוי כאלו כתב קרא לא תהנה מבב"ח בשום הנאה לא ע"י אכילה ולא ע"י הנאה שלא ע"י אכילה כמ"ש רבינו בספר המצות לכך לא מנה איסור הנאה מצוה בפני עצמה ואיסור בישול מנה מפני שהנאה ואכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני הנאה וכו' לפי זה אם אכל לוקה על לאו דאכילה ואם נהנה לוקה על לאו דהנאה אך לרבינו דסבירא ליה גם בבשר בחלב אינו לוקה על הנאה לא ידעתי טעם הדבר וכו' והנה אף שלכאור' דברי רבינו תמוהים נראה להכריח סברתו מהא דתנן בכריתו' יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות וכו' וביארו בגמר' אף דאין אחע"א מ"מ הכא איסור מוסיף הוא דאקדשי' נתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דהא אמרי' בחולין המבשל חלב בחלב דלכ"ע אין איסור בב"ח חל על חלב ולפי סוגיא דכריתות הא איסור מוסיף הוא דהשתא נאסר בהנאה ולסברת רבינו ניחא דע"כ לא חשיב הנאה מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון דמוקדשין דמגו דלוקה על הנאה לוקה ג"כ על האכילה אבל בב"ח דליכא מלקות על הנאה לא שייך ביה איסור מוסיף אך לסברת החולקין וס"ל דלוקין בכל הנאה צ"ע ועמ"ש רבינו בפי' משניות שם ע"ש במשנה למלך שהאריך בענין זה וגם בתוס' בפסחים שכתבו הא דלא אמר הכל מודים בב"ח שמא משום דאין מזהירין מן הדין ודבריהם תמוהים דהא לאביי ס"ל שלוקין על בב"ח שלא כדרך הנאתו כדלקמן. ועיין מהרש"א שם) עוד כ' כמו דאמרינן במצות ל"ת אם אכלו שלא כדרך הנאתן לא חשיב אכילה ה"ה במצות עשה כגון אם אכל מצה ופסח שלא כדרך הנאתן דלא מקרי אכילה ולא יצא אלא שלא ראיתי שעת ד"ז בפי' וכו' עכ"ל משנה למלך. ושער המלך מביא ראי' דאינו יוצא במצות עשה שלא כדרך הנאה מהא דכתב הרמב"ם פ"ה הלכה י"ח משבועו' דאם נשבע שלא יאכל מצה שנה וכו' אסור לאכול מצה בליל פסח ודין זה מירושלמי ואי יוצא שלא כד"ה יאכל בפסח מצה שלא כד"ה ונשבע שלא יאכל אין שלא כדרך הנאתו בכלל ועוד ראי' מתוס' קדושין דף ל"ח שכתבו וז"ל מקשה בירושלמי וכו' ואי יוצא שלא כד"ה הא אפשר לקיים שניהן וכו' אלא ודאי דאינו יוצא ע"ש שהאריך:

[ח.] עיין שאגת ארי' סימן ע"ז שכתב באשם מעילות דחייב אף שלא כד"ה משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואף דילפי' בגזרה שוה חטא חטא מתרומה כדפי' רש"י פסחים (דף ל"ב) מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין שלא כד"ה כמו בשר בחלב אע"ג דיליף לה מגזרה שוה דבשר בשדה טרפה אפ"ה לוקין עליו שלא כד"ה משום דלא כתיב אכילה בגופי' וזה שלא כדעת תוס' פסחים (דף כ"ז) ועוד כתב שם גבי יום הכפורים דלא כתיב בי' אכילה אלא אשר לא תעונה אפי' אם אכל שלא כדרך אכילתו כגון אוכל חלב חי חייב ע"ש שהאריך בזה:

(כלל קנ) שליחות [א.] קדושין מ"א מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוח' האיש מקדש את בתו כשהוא נערה בו ובשלוחו. [גמ']. שליחות מנא לן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח (מדלא כתיב וגרשה מביתו) ושלחה מלמד שאשה עושה שליח (לקבל גיטה קרי בי' ושלחה בלא מפיק הא) ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח (שני פעמים נאמר בענין) אשכחן גירושין בקדושין מנלן וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנן בע"כ (הלכך אתנהו נמי ע"י שליחו') אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה וכו' ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא תרום תורם כדעת בעה"ב ואם אינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינונית אחד מנ' פוחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה (דאמר לי' בהכי אמדתך) מנלן (דשליח תורם) וכי תימא מגירושין מה לגירושין שכן ישנן חול אמר קרא אתם גם אתם (כן תרימו גם אתם והאי גם יתירה הוא) לרבות את השליח. ונכתוב רחמנ' בתרומה וניתו הנך ונגמרו מיניה משום דאיכ' למפרך שכן ישנו במחשב' (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה דכתיב ונחשב) והא דתנן חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ושחוט עלינו ובקש ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו (שהרי עשאוהו שליח לשחוט ושלהן פסול) מנלן (דשלוחו כמותו לשחיטת קדשים) נפקא ליה מדר"י ב"ק דאמר מנין ששלוחו ש"א כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל וכו' וכי כולם שוחטין והלא אינו שוחט אלא א' אלא מכאן ששלוחו ש"א כמותו (כתב ריטב"א על מתני' דחבורה שאבד פסחה קשה למה לי קרא הא זכות הוא וזכין שלא בפניו (וזכיי' לאו מטעם