כסף נבחר חלק ג תנח

סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד (משום דבכול' שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו בלבד) ואלו מתותים תאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא אכל להו דרך הנאתן. א"ל אביי בשלמא אי אשמעינן פירא גופי' דלא קאכיל לי' דרך הנאתו שפיר אלא הכא משום דזיעה בעלמ' הוא אמר אביי הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה. מיתבי איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שהוא אסור (באכילה) נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי וכו' מה להלן אסור אף כאן אסו' ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבד' בה עבירה אסור בהנאה בב"ח שנעבדה בו עברה כשבשלו ועבר עליו על לאו דלא תבשל) אינו דין שיהא אסור בהנאה. מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר בב"ח שהיה לו וכו' חמץ בפסח יוכיח וכו' מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי כרם יוכיח וכו'. ואם איתא נפרוך מה לכלאי כרם שכן לוקין אפי' שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי תאמר בב"ח שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו אטו בב"ח אכיל' כתיב בהו. ואידך דקא מותיב לה סבר להכי קא גמר מנבלה מה נבלה דרך הנאתה אף בשר בחלב דרך הנאתן ואביי להכי לא כתב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו:

[ב.] ובפסחים דף כ"ח (גבי וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים וכו' ותנן נמי גבי עבודת אלילים כה"ג ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים). כתבו תוס' אור"י דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי דע"א א"נ מתני' דהכי א"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים ורחמנא אמר לא ידבק וכו' והא דשרי הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה"ג לאו דרך הנא' היא אבל בע"א לא כתיב אכילה ואסור אפי' שלא כדרך הנאה עכ"ל. ובע"א דף י"ב ד"ה אלא כתבו תוס' (גבי חניות המעוטרות בורד והדס שמתהני מריחא) ואפי' לא הוי עיקרייהו לריחא שמא יש לאסור דהא דאמרינן כל איסורין שבתור' אין לוקין אלא כדרך הנאתן מ"מ איסורא מיהא איכא ושמא בע"א אפי' ללקות נמי לקי מידי דהוי אכלאי כרם משום דלא כתיב בי' אכילה ובע"א נמי לא כתיב בה אכיל' בדאוריי' אלא בדברי קבלה ויאכלו זבחי מתים ואע"ג דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו מ"מ לא נזכר אכילה אצל איסור רק בדברי קבל' וכו' ואפי' את"ל דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא עכ"ל:

[ג.] ובפסחים דף כ"ו תניא אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שהי' יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר (מלדרוש ברבים הלכות החג) ומכוין (להנו' מצל הקדש) ושרי ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשוי (ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו). כתבו תוס' וא"ת והא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה יהא אסור וי"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה והא דאסר בע"א (דף מ"ח) לישב תחת אשרה משום דאשרה לצל עשוי' והיא דרך הנאה. ועוד גבי ע"א לא כתיב אכילה עכ"ל. ותוס' בע"א דף מ"ח כתבו חומרא דע"א שאני. וע' תוס' סנהדרין דף פ' ד"ה בשור דמשמע דבמוקדשין שלא כד"ה אסור:

[ד.] פסחים דף כ"ה ע"ב מר בר רב אשי אשכחי' לרבינא דשייף לה לברתי' בגוהרקי דערלה (שייף מושח. גוהרקי בוסר. זיתים קטנים משום רפואה דקסבר מותר להתרפאות באיסורי הנאה) א"ל אימר דאמר רבנן בשעת הסכנ' (מותר להתרפאות בכל איסורין חוץ מע"א ג"ע ש"ד) א"ל האי אישתא צמירת' נמי כשעת הסכנה דמי'. איכא דאמרי א"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא (דרך הנאתו לאחר שיתבשלו ויוצא שמנן בבית הבד):

[ה.] כתב המרדכי בשם ראבי"ה דכל איסורין שבתורה שרי לאוכלן שלא כדרך הנאתן או ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן וכ"ש מאפרן דתנן כל הנשרפין אפרן מותר ומעשה בא לידי ושאלוני מהו לשרוף שרץ טמא ולשתות האפר לרפואה והשבתי דמותר וכו' אך בכלאי כרם ובשר בחלב פליגי אביי אמר שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן וכוותי' קי"ל בשאר איסורין מותרין אפי' באכילה דהכי א"ר יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור וכ"ש אוכל חלב שפטור והא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלא מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור ומיהו אדם שהוא בריא יזהר בדבר עכ"ל. וכן משמע בתוס' קדושין (דף נ"ו ע"ב) דשלא כדרך הנאתן מותר דמקשו אמאי המקדש בערלה אינה מקודשת הא שרי להנות ממנו שלא כדרך הנאתן כדאמר בפסחים. וע' ריטב"א בחידושיו שם ומל"מ פ"ה מה' יסודי תורה דתמה על דברי תוס' אמנם תוס' שבועות דף כ"ב ע"ב (גבי בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה דכיון דכזית איסורא דאורייתא הוא כי קא משתבע אהיתר' קא משתבע ודעתי' אמשהו או דלמא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית ופשטינן דדעתיה אכזית) כתבו בפירוש דשלא כדרך הנאתן אין אסור אלא מדרבנן. וכ"כ תוס' שבועות (דף כ"ג ע"ב) וכ"כ הר"ן בקדושין (דף נ"ו ע"ב) על קושית התוס' דלעיל כיון דאסור מדרבנן אם לא בחולה לכך אינה מקודשת בערלה. ועיין בית שמואל סי' כ"ח שכתב דתוכל למכור לחולה שאין בו סכנה והוא תמוה הא מכירה נמי הנאה היא ואיך תמכר לכתחלה. (וע' במקנה):

[פסק] [ו.] בפ' י"ד ממאכלות כתב הרמב"ם כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר בחלב וכלאי כרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן אפי' שלא בדרך הנייה כיצד הרי שהמחה את החלב וגמאו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי או שערב דברים המרים כגון ראש ולענה לתוך יי"נ או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרים או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם ה"ז פטור ואם ערב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין כלאי כרם ואכלו חייב. וע' ש"ע י"ד סי' קנ"ה (ויש לעיין במ"ש רמב"ם איסור אחר שהסריח הוא מטעם שלא כד"ה ובע"ז יליף לה מדכתיב לגר וכו' ועיין פלתי סי' פ"ז מה שתירץ ובפ"מ שם):

[ז.] ובפ"ה מיסודי תורה כתב הרמב"ם בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן וכו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם איסורי מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך ה"ז מותר ואפי' שלא במקום סכנה חוץ מכלאי כרם ובב"ח וכו' וכתב מש"ל מסוגיא דפסחים (דף כ"ד) מתבאר דכל איסורי הנאה כל שנהנה מהן דרך הנאתן כגון שהבעיר בחלב של שור הנסקל או שמשח ממנו עורות לוקה עליהן אף שלא אכל דכיון דקי"ל דכל מקום שאסר הכ' אכילה אף הנא' אסור' כשם שלוק' על האכיל' כך לוק' על הנא' והיכא דמכר או נתן איסורי הנא' לוק' שהרי נבל' לא למדנו שתהא מותרת בהנא', כ"א מדכתיב לגר אשר בשעריך תתננ' ואכל' או מכור ומהתם ילפינן שמותרת בכל הנאות שבעול' א"ו דאין לחלק כלל. וכ"כ ש"ג פ' כל שעה דכל איסורי הנא' שמכרן לכותי או שהאכילן לכלבו דהוי דרך הנאת' בכך ולוק' עליהן. וכן דעת תוס' חולין (דף ק"כ) ד"ה אלא ובפסחים (דף כ"א) ד"ה כל אך ראיתי לרבינו פ"ח ממ"א שכתב וז"ל