כסף נבחר חלק ג תנו

והשוחט לע"א והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ חיה ועוף הנסקלין ר"מ מחייב (בכסוי) וחכמים פוטרין. [גמרא.[ אר"ח בר אבא א"ר יוחנן ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנא' בלשון חכמים (דשחיט' שאינ' ראוי' שמה שחיט' לחייבו) ודברי ר"ש (דשחיט' שאינ' ראוי' לא שמה שחיט') בכסוי דם ושנאה בלשון חכמים מ"ט דר"מ באו"ב אמר ריב"ל גמר שחיטה משחוטי חוץ מה התם שחיט' שא"ר שמה שחיט' אף הכא נמי וכו' ור"ש מ"ט אמר רבי מני בר פטיש גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיט' ראוי' אף כאן שחיטה ראוי' ור"מ וכו' דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה ר"ש נמי לגמר משחוטי חוץ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים. ור"מ אטו או"ב אינו נוהג בקדשים היינו דראה ר' דבריו של ר"מ באו"ב מ"ט דר"מ בכסוי דם אמר ר"ל גמר שפיכה משפיכה משחוטי חוץ מה להלן שמה שחיט' וכו' ור"ש אשר יאכל כתיב אבל אם לא אשר יאכל מטביחה לא גמר משום דלא דמי שפיכה לטביחה כמו שחיטה לטביחה תוס') ור"מ האי למעוטי עוף טמא. ור"ש עוף טמא מ"ט דלאו בר אכילה טרפה נמי לאו בר אכילה והיינו דראה רבי דבריו של ר"ש בכסוי דם. (כתבו תוס' הקשה הר' נתן גבי תשלומי דו"ה. מחייבי רבנן שחיטה שא"ר והתם ה"ל למילף טביחה מטביחה וי"ל דכיון דילפינן הכא דשמה שחיטה תו אית לן למימר בכל דוכתי דשמה שחיטה וליכא למימר דאדרב' נילף טביחה מטביח' וכן נאמר בכל דוכתי דלא שמה שחיטה דהא כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דנין דבר הנאמ' בסיני מדבר הנאמר בסיני. אבל אי לאו דילפינן הכא שחיטה משחיטה הוי ילפינן בדו"ה טביחה מטביחה אע"ג דלא נאמר בסיני כדאית' יבמות (דף ט"ז) דנין אחים מאחים ואין דנין אחים מאחיך אע"ג דלא נאמר בסיני עכ"ל. ועוד כתבו תוס' תימא דבפסחים דף ס"ג תנן הפסח ששחטו בי"ד על החמץ לשמו חייב שלא לשמו פטור ומפרש בקונטרס משום דהוי פסול ור"ש לטעמי' דששא"ר לא שמה שחיטה והשתא התם ה"ל למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהוי קדשים מקדשים עכ"ל) אמר ר' אבא לא לכל אמר ר"מ שחיטה שא"ר שמה שחיטה מודה ר"מ שאין מתירתה באכילה. פשיטא טרפה בשחיטה מי משתרי. לא צריכה לשוחט הטרפה ומצא בה בן ט' חי סד"א הואיל ואמר ר"מ שמה שחיטה תהני ליה שחיטת אמו ולא לבעי שחיטה קמ"ל והא אמר ר"מ בן פקועה טעון שחיטה. לא צריכה דרבי סבר כר"מ בשחיטה שא"ר וסבר כרבנן דשחיטת אמו מטהרתו (ומשום דרבי צריכא להא דרבי אבא) ולא לכל אמר ר"ש לא שמה שחיטה מודה ר"ש שמטהרתה מידי נבלה. פשיטא האמר ר"י אמר רב וכי ימות מן הבהמה וכו' מקצתה אינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה ל"צ לשוחט הטרפה והיא חולין בעזרה סלקא דעתך הואיל ואמר ר"ש דהשוחט טרפה חולין בעזרה מותר בהנאה אלמא לאו שחיטה היא כלל אימא מידי נבלה נמי לא מטהרה קמ"ל:

[ב.] חולין דף פ' אמר רבי אושעיא כולה מתני' דלא כר"ש מדתני קדשים בחוץ (גבי אותו וא"ב) הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגין ארבעים ולר"ש דשחיטה שא"ר וכו' מקטל קטליה (דשחיטת קדשים בחוץ שאינה ראויה היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הוי שחיטה דגזרת הכתוב הוא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא) שני מתקבל בפנים כרת נמי לחייב וכו' קדשים בפנים הראשון כשר ושני סופג מ' מכדי שמעינן לר"ש וכו' שחיטת קדשים נמי שחיטה שא"ר דכמה דלא זריק דם לא משתרי בשר (אע"ג דלר"ש כל העומד לזרוק כזרוק היינו דוקא לאחר שנתקבל בכוס כדאמר (פסחים דף י"ג) ועוד כיון דע"י שחיטה גרידא לא משתרי בשר אלא משום דכזרוק דמי לא חשיבא שחיטה ראויה. תוס'). ובגמרא מסיק דלית לן הא דר' אושעיא אלא שחיטת קדשים הוי' ראוי' וכו'. אמר רבא שחט עולה ואח"כ שחט חולין (אותו ואת בנו) פטור שחיטה קמייתא לאו שחיטה בת אכילה היא ור' יעקב אמר רבי יוחנן אכילת מזבח שמה אכילה וכו'. בב"ק דף ע"ו פריך הש"ס לר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב בד"וה הא אמר שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה וכו' כתבו תוס' לא שמה שחיטה גבי דו"ה דגמר מטבוח טבח בר מלגבי לאו דשוחט בחוץ דבהכי חייב רחמנא עכ"ל. ובדף ע' בב"ק איתא השוחט ונמצא טרפה השוחט חולין בעזרה משלם דו"ה ר"ש פוטר בב' אלו. ובקדושין דף נ"ח השוחט ונמצא טרפה זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה (דס"ל לענין כסוי ואו"ב ותשלומי דו"ה שחיטה שאינה ראויה לאכילה לא שמה שחיטה וכל חיוב ואיסור הבא ע"י שחיטה אין חל עלי' הלכך איסור חולין הללו ע"י שחיטה בא והא לאו שחיטה הוא וחכמים אוסרין):

[ג.] קדושין דף נ"ז שחטה (לצפור מצורע) שלא באזוב וכו' ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה ר"ש אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת. ובהא פליג' רבי יעקב סבר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ור"ש סבר לא שמה שחיטה:

[פסק] [ד.] בפ' י"ב משחיטה כתב הרמב"ם שחיט' שא"ר לאכילה שמה שחיטה לפיכך הראשון ששחט חולין בעזרה או טרפה ובא האחרון ושחט השני לוקה. ובפי"ד כתב אין חייב בכסוי אלא דם שחיטה הראוי' לאכילה שנאמר אשר יאכל לפיכך השוחט ונמצא טרפה וכו' פטור. ובפ"ב כתב השוחט חולין בעזרה ונמצא טרפה וכו' הרי אלו כולן מותרין בהניי'. כתב כ"מ פסק כר"ש ואיני יודע למה וגם לח"מ פי"ב תמה על זה. וע' מרכבת שכ' בשם פני משה ספ"ד דנזיר ד"ה ר' יוסי דמש"ה פסק רבינו דהשוחט חולין בעזרה ונמצא טרפה דמותר בהנאה כר"ש דכי היכי דראה ר' דבריו של ר"ש בכסוי דכתיב אשר יאכל ה"נ בחשב"ע דבהאי קרא דכי ירחק כתיב ואכלת בעינן שחיטה הראויה לאכילה ומש"ה פסק כר"ש עכ"ל ובפ"ב מגנבה פסק בשוחט הטרפה דחייב בדו"ה. וגם פי"א מטומאת צרעת כ' שחיטה שא"ר שמה שחיטה. ע' ש"ע י"ד סכ"ח לענין כסוי:

[ה.] כתב הטור בח"מ סי' ש"ג עשה שליח לשחוט לו בשבח והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שהוא חייב שהרי אין בו חיוב מיתה לגנב ולדעת א"א הרא"ש ז"ל פטור משום שחיט' שאינה ראוי' כר"י הסנדלר דאמר המבשל בשבת בשוגג לא יאכל (עי רא"ש פ' כירה). כתב סמ"ע אע"ג דלענין שבת לא קי"ל כר"י הסנדלר לענין טביחה ומכירה קי"ל כריה"ס ומחשבי' לי' לשחיטה שא"ר ופטור מדו"ה והטעם משום דזה תליא בפלוגת' דרבינא ורב אחא (ב"ק דף ע"א) וקי"ל בכ"מ שפליגי הלכה כדברי המיקל ומש"ה אזלינן בזה ובזה לקולא עיין דרישה וכו'. עוד כתב סמ"ע דאע"ג דקי"ל בזה כר"י הסנדלר מ"מ בשחטה ונמצאת טרפה חייב בדו"ה כמ"ש הטור והטעם משום דיש לחלק בין נמצא טרפה אחר שחיטה דלא ידע מטרפות בשעת שחיטה והוי אז שחיטה ראוי' לבין שוחט בשבת דידע בשבת בשעת שחיטה עכ"ל. כתב הש"ך תימה על הטור דהא דאמרינן ב"ק (דף ע"א) דמאן דפטר בטובח ע"י אחר משום דס"ל כר"ש שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה ואנן קי"ל דשמה שחיטה והא דכתב הרא"ש כר"י הסנדלר היינו לענין שתהא אסורה אבל מ"מ לענין גנבה דלא מיירי ריה"ס קי"ל כרבנן דמתניתין וכן עיקר (ואפשר לומר דס"ל לטור דלר"י הסנדלר הוי שחיטתו כמו נבלה ובהא כ"ע מודו דלא הוי שחיטה). וע' ב"ק (דף ע"א) שמוכח למ"ד שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה ה"מ אי מדאורייתא אינה ראוי' לאכילה אבל אי אינה ראוי' מדרבנן כמו מעשה שבת לריה"ס אליבא דרבינא שם דאמר דלא הוי אלא מדרבנן הוי שמה שחיטה. וע' תוס'