כסף נבחר חלק ג תנב

לא שרי אלא בדיעבד) תני רב כהנא בריה דרב חיננא פת שאפאה עם הצלי בתנור אסו' לאכלה בכותח. ההיא בינית' דאטווא בהדי בישר' אסרה רבא מפרזיק' למיכל' בכותח' (משום דקסבר ריחא מילתא) מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסור משום דקשי' לריח' ולדבר אחר (צרעת) כתבו תוס' מכאן פסק ר"ת כרב ורבא נמי דשרי בת תיהא מצי סבר כוותי' ושם מפורש עכ"ל:

[ב.] ע"א דף ס"ו ע"ב האי בת תיהא (נקב שנוקבין במגופת חבית להריח את היין לבודקו אם יכול להתקיים) כותי בדישראל שפיר דמי ישראל בדכותי אביי אמר אסו' רבא אמר מותר. אביי אמר וכו' ריחא מילתא. רבא וכו' ריחא לאו מילת' אמר רבא מנא אמינ' לה דתנן תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת מותרת לפי שאין טעם כמון אלא ריח' (ואי משום דהוסק בו לא איכפת דתרומה אין איסורה איסור הנאה) ואביי שאני התם דמקלי איסורא. אמר רב מרי כתנאי הרודה פת חמה וכו' לרבא ודאי תנאי לאביי מי לימא תנאי אמר לך אביי לאו מי אתמר אמר רבב"ח אמר ר"ל בפת חמה וכו' (כמ"ש בפסחים). כתבו תוס' בד"ה אביי וכו'. ריחא מילת' וחשבינן לי' כשותה אבל אין לומר דחשבינן נהנה דאם כן מאי פריך מכמון דתרומה אינה אסורה בהנאה שאינה של כלוי וכו' וטעמא דרבא דלא חשיב לי' כשותה לפי שריח נכנס בפיו ומזיקו והקלקול רבה על התיקון וכו' אבל זילוף של יי"נ ודאי אסור דהוי הנאה גמורה וכו'. ועוד כתבו תוס' אמ"ש בקונטרס בפסחים דהלכה כלוי כיון דרבא דהכא קאי כוותיה לא נראה דהא מר בר רב אשי אוסר גם במילחא והלכה כמותו. לכן נראה דהלכה כרב והלכה כרבא דרבא מצי סבר התם כרב ושאני הכא שהריח מזיק לו לפי שנכנס בגופו ולכן אמר ריחא לאו מילתא. הלכך בין אביי בין רבא דהכ' מצי סברי בין כרב בין כלוי דהתם והשתא הוי טובא גוונא דריחא ריח החזק שבכולן פת חמה וחבית פתוחה אסור לכ"ע וריח בשר פלוגתא דרב ולוי וקי"ל כרב וריח דבת תיהא קי"ל כרבא למטה מהם פת צוננת וחבית פתוחה או פת חמה וחבית מגופה והמותר לכ"ע פת צוננת וחבית מגופה. ולענין ריחא דהתם דהלכה כרב ה"מ בתנורים שלהם שהיו קטנים וכו' אבל בתנורים גדולים שלנו אין לחוש לריחא ובלבד שלא יהא פי התנור סתום ואין לחוש אם אפו פשטיד' של בשר עם טורט' של גבינה בתנור רק שלא יגעו זב"ז או עם האיסור וכו' ואם נמצא חטה וכו' במצה קודם פסח שאר מצות מותרו' בתוך הפסח כולן אסורו' ובתנור נמי יש לאסור אע"ג דבתנורים שלנו ריחא לאו מילתא מ"מ נהי דטעם ליכא מ"מ משהו בעלמ' איכא ואפי' במעשה תנור דלא פטים עכ"ל. וכ"כ ג"כ הרא"ש וכ' הג"א וקי"ל ריחא מילתא לכתחלה הלכך פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח כיון דאפשר לאכלה בלא כותח הוי לכתחלה ובדיעבד שרי וכו' ע"ש:

[ג.] ע"א דף י"ב ע"ב מתני' עיר שיש בה עכו"ם והיו בה חניות מעוטרות וכו' המעוטרות אסורות. [גמ']. אמר ר"ל לא שנו אלא מעוטרות בורד והדס דקא מתהני מריחא (ואסורין משום תקרובו') אבל מעוטרות בפירות מותרות (מותרין ליקח מהן אע"ג דמטי הנאה לע"א בהנך זביני ל"ל בה) דאמר קרא לא ידבק בידך מאומה מן החרם נהנה אסור מהנה שרי' ור"י אמר אפי' בפירות נמי אסור ק"ו נהנה אסור מהנה לא כ"ש. כתבו תוס' הקשה ר"ת מ"ש מבת תיהא דאמרי' לקמן דשרי משום דריחא לאו מילתא ותירץ שאני וורד והדס דעיקרייהו לריחא קיימי והוי כמו קטרת עכ"ל. וכתב הריטב"א וכי תימא והא הכא לא מכוין לריחא וקי"ל אפשר ולא קמכוין שרי וכו' התם הוא דרך העברה אבל הכא דיתיב התם חיישי' מתוך עברתו שם דמכוין ומתהני ולכך לא שרינן לכתחלה עכ"ל. כתב הרי"ף בפ' ג"ה קמאי פסקו כלוי ואיכא מאן דפליג ואמר דהלכתא כרב וראיה מהא דאמר ר"ל בפת חמה וחבית פתוחה כ"ע ל"פ דאסור ועוד דההיא פת שאפאה עם הצלי דאסר ועוד מההוא בינית' וכו' ואנן לא ס"ל אלא כדפסקו קמאי והני ראיות ליתא וכו' ועוד דכד דייקת למימרא דרב משכחת ליה דשייך בההוא מימרא דיליה וכו' דסבר מב"מ לא בטיל ואנן קי"ל כל איסורין בס' ואפי' נתערב גופו של איסור וכ"ש ריחא בעלמ'. וכ' חדושי אנשי השם דמגמ' משמע דרב אסר ריחא אפי' שלא במינו ע"ש ושמא אין סברא לחלק לענין ריחא בין במינו לשלא במינו דכל ריחא כמינו חשוב דליכא למיקם אטעמ' ורי"ף ז"ל לח אמר דחדא באידך שייכא אלא על דרך זה דכל ריחא מב"מ הוי וכל דבר שאפי' אחד באלף לא בטיל כריחא בעלמא היא (לא על דרך שהבין הר"ן ז"ל) והא דתניא פת שאפאה עם הצלי וגם ההיא ביניתא וכו' לאו בדרב לחוד שייכין אפי' ללוי אסורי למיכלי בכותח מ"ט כיון דשרי למיכלינהו בכותחא אשתכח' כמאן דשרי לאטויי בשר שחוטה בהדי בשר נבילה לכתחלה ולוי לא שרי אלא בדיעבד דהא לוי שצלאו קאמר ועוד דפת שאפאה עם צלי כיון דשרי' בלחוד הוי כדשיל"מ עכ"ל ור"ן הקשה חדא דהא אמרי' דפלוגתייהו תליא בפלוגתא דתנאי. דהרודה והתם מבשא"מ ולכ"ע בס' ועוד דאביי ס"ל כרב אע"ג דס"ל כל איסורין בששים ומאי דקאמר דלוי אוסר להתחל' ליתא דבפסחים מוכח דאפי' לכתחלה שרי מדמקשי במתני' דאין צולין ב' פסחים כאחד מפני התערובות ולא משני הא לכתחלה וכו' (וכן הקשו תוס' על רש"י ד"ה מאי) ועוד גרסי' בירושלמי דתרומות מהו לצלות ב' שפודים אחד של שחוטה ואחד של נבילה בתנור אמר רב ירמיה בשם רב אסור ושמואל בשם לוי אמר מותר אלמא דלוי אפי' לכתחלה שרי ועוד דרבא אזיל בשיטתא דלוי שרי בבת תיהא לכתחלה וכו' ע"ש עוד שהאריך. ושער המלך פי"א ממאכלות כתב וז"ל ונראה דמעולם לא כתב הרי"ף דטעמא דרב משום דס"ל מב"מ לא בטיל אלא דוקא גבי בשר שחוטה וכו' משום דס"ל דאפי' כי נימא ריחא מילתא וכגופו של איסור דמי פשיטא דאין בריחו יותר מס' אלא משהו ואמאי לא נימא דלבטל בס' אמנם גבי בת תיהא דאית' לאיסור' בעין אפי' נימא דריחא משהו פשיטא דאסור דהא חצי שיעור אסור. ומה שהקשו דהא אמרי' דפלוגתייהו תלי' בפלוגת' דר"מ ור"י אע"ג דהוי מבשא"מ נראה בכוונת הרי"ף לומר דודאי פלוגתא דרב ולוי אי ריחא מלתא וכו' אפי' בשא"מ אלא דס"ל דע"כ מימריה דרב גבי בשר שחוטה שייכא דוקא לפום שיטתי' דס"ל מב"מ במשהו משום דבשלמא בשא"מ שייך שפיר למימר כיון דריחא מילתא וחשוב כגופו של איסור ואע"ג דמסתמ' לא הוי אלא משהו אפ"ה אסור דהא קי"ל דאיסור ניכר אפי' באלף לא בטיל וכיון שמריח ריח איסור הוי כאיסור ניכר אמנם במב"מ דלא שייך לומר דחשיב איסור ניכר כי קא מריח ריח הבשר היתר הוא ליבטל בס' אע"כ דטעמא דרב משום דמב"מ במשהו וכוונת הרי"ף דבא להשיג כלפי סברת החולקין דס"ל הלכה כרב בהא דבשר שחוטה וכו' אהא הוא דקאמר דכד דייקית וכו' וכיון שכן אפי' לפי סברתם דפסקו כמ"ד ריחא מילתא וכו' מ"מ מימרא דבשר שחוטה דחוי מעיקרו וכו' אמנם במבשא"מ למ"ד ריחא מלתא אסור דחשוב כאיסור ניכר ולמ"ד לאו מילת' לא חשיב כלל כגופו של איסור בין במינו בין בשא"מ עכ"ל ע"ש עוד. עיין תוס' ב"ק דף קי"ו ד"ה הכרעה שכתבו וי"מ הכא טעמא דתשפך (גבי יין של תרומה שנטמאת ב"ש אומרי' תשפך ובה"א תעשה זילוף) משום דריחא מילתא ואסור לזלף משום דהוי כשתי' ולא משום תקלה וכו' ואין להקשות לפי' זה לאביי דאית ליה ריחא מילתא וכו' אמאי לא מייתי התם פלוגת' דב"ש וב"ה דהכא איכא למימר דאביי א"ש כב"ה ומודו בה דריחא מילתא ליחשב הנאה ודוקא לענין תרומה דמותרת