כסף נבחר חלק ג תנא

דבכורות. וביבמה שרקקה דם נמי מתרצה בהכי דהא סוף סוף רקקה רוק דדוק' גבי אכילה שייך ביטול משום דכל משהו שירד לבית הבליעה אמרי' דהיתר נחית אבל כל שהוא בבת אחת כגון טומאת משא. ורוק יבמה לא שייך ביטול. ונראה דס"ל דהא דאמרינן אין לטומאת משא ביטול הוא מדרבנן כמ"ש תוס'. ובהכי ניחא מה שהקשו תוס' בפ"ט דנדה דבגד שאבד בו כלאים ליבטל ברובא ולכאור' קשה דמה שייך כיון דסוף סוף נהנה מן הכלאים ודמי לטומאת משא. ובמ"ש ניחא דס"ל לתוס' דההיא דבגד הוי איסורו מן התור' ומש"ה הקשה דלבטל מן התורה וכו'. ובעיקר החילוק שחילק שכל דבר שתחלת ביאתו לעולם הוא מעורב לא שייך ביטול נראה סעד לחילוק זה מדאמרינן חולין (דף ס"ט) מהו לגמוע חלבו ולכאורה קשה אף דנימא דיש חילוק בין חלב זה לחלב דעלמ' אכתי לשתרי מטעם ביטול דאף דאבר זה מסייע להויית החלב מ"מ הוי כחלב טרפה שנתערבה בכשרה דבטל וכו' אלא שאני התם שתחלת ביאתו לעולם היה מעורב ומש"ה לא מהני ליה ביטול שוב ראיתי לחכמי אשכנז שכתבו דאם היה ששים בבהמ' ובשר וגידין ועצמות כנגד האבר האסור כל החלב מותר מטעם תערובות שנתבטל בס' עכ"ד ואני תמי' דאי שייך בזה ביטול הרי יצא חלב זה מחשש איסו' תורה דהא פשיט' דאיכא רובא דהיתרא ואם כן אין כאן כ"א איסו' דרבנן דבעי' ס' וכיון דהוי אבעיא ולא איפשט' הוי לן למיזל לקולא אלא ודאי דהכ' לא שייך ביטול וכסברת רבינו משולם עכ"ל. [ולי נראה דלא דמי הא דחלב להאי דרבי משולם דסברת ר"מ לפי דעתי הוא כך דכל דבר בעת בואו הוא מעורב בדבר אחר ונקרא שמו ג"כ על שם אותו דבר המעורב בו לא שייך ביטול לומר שהוא כאלו אינו הלא א"א בלעדו ונקרא ג"כ בשמו כמו שרקקה דם כיון שא"א להיות בלא רוק איך נאמר שלא יזכר שמו הא מיד שאנו אומרים שרקקה דם נדע שגם רוק בו וכן ש"ז של זב דהוי כניכר האיסו' ולא שייך בו ביטול. דומה למה שכ' ב"י בי"ד סי' קל"ד בשם הרשב"א דכל דבר שעיקרו כך אינו בטל כד' מיני מדינה (ואף שמגן אברהם בסי' תמ"ב כתב עליו שהוא נגד הש"ס דמוקי בכותח שיש בו בכא"פ הא לאו הכי שרי מ"מ סברתנו טובה בזה שהוא בטבע כך והבן) משא"כ חלב אינו נקרא שמו על שם האיסו' או על שם האבר ושפיר הוי כחלב טרפה שנתערב בכשרה שבטל שמו של טרפה לא יזכר ולא יפקד. (אמנם קושייתו מהא דפסקו להחמיר גבי האבעיא דלעיל עדיין במקומה עומדת) ובהכי מתורץ נמי מה שהק' השער המלך בפ"ה הלכ' כ' מי"ט על סברת ר' משולם מהא דכ' המרדכי בפ"ק דשבת וטור א"ח סי' ש"ך בשם בעל התרומות דגיגית מלאה ענבים אם יש בגיגית יין צלול שיוצא מערב שבת מותר שכל יין ויין היוצא בשבת מתבטל ולא דמי לשאר דשיל"מ דהכא לא ניכר איסו' מעולם ומיד שבא לעולם מתערב וכו' הא איפכ' מסתבר' דכיון דתחלת ביאתו הוא מעורב לא שייך בו ביטול עכ"ל. ולפי דברי לעיל לא קשה מידי הכי נקרא שמו על יין שיצא בשבת. והבן זה]:

[לה] כ' המאור ר"פ האשה שנתארמלה אהא דפריך הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי פי' לרב קא מקשי כדקא מקשי לי' מינה בב"ב וי"ל אפי' לשמואל כלומר וניהמנה אע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דהכא איכ' תרתי רובא וחזקה דגופא והכא חדא חזק' דממונ' עכ"ל. ורמב"ן במלחמות כ' ליכא הכא חזקה דגופא דבשלמ' כונס את הנערה שלא נשאת איכא חזקה דגופ' דל"ח שמא זינתה דבנות ישראל בחזקת כשרות אבל במשנתנו אינו טוען בחזקת בתולה כנסתיך ונמצא בעולה אלא בחזקת אלמנ' נשאתיך או אלמנה מן הנשואין או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואין בשתים אלו חזקה דגופא שאין האש' עומדת בחזק' שלא נשאת מעולם ואין לך בה אלא רוב אבל בחזקת שלא זינתה היא עומדת ומפורש כן בירושלמי זאת אומרת שלא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב ופירשו ואמרו אבל במקום אחר הלכו (במדת הדין) למדת הדין לממונא אחר הרוב ע"י רוב וע"י חזקה. והראיה הגמורה שהק' ממנה לרב בפרק המוכר פירות עכ"ל. כ' תרומת הדשן סי' שי"ד די"ל דברוב' דאית' קמן אזל שמואל נמי בממון אחר הרוב וכ"כ רשב"ם ר"פ המוכר פירות (וכ"נ דעת תוס' בסנהדרין דף ב' וכ"כ אספ"ז ב"ב דף צ"ב ע"ב) אמנם מוכח מן מרדכי בשם הר"י ספ"ק דכתובות (וגם מתוס' שם) דאפי' ברובא דאיתא קמן לא אזל שמואל בתר רוב עכ"ל. עוד כ' תה"ד סי' שמ"ט הא דאמרי' היכא דאיכ' חזקת ממון נגד הרוב אין הולכין בממון אחר הרוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רוב וחזקה רוב עדיף דשאני חזקת ממון דאית ביה טעמא המוציא מחברו עליו הראיה ורוב' לא מקרי ראיה עכ"ל:

[לו] כ' מהרימ"ט בס' שני חאה"ע סי' כ"ז דיש לחלק בין חזקה לחזקה דהא דאמרי' רובא וחזקה רובא עדיף היינו חזקה דסתמא שאינה באה לא מכח סברא ולא מכח רוב' אלא דאמרינן העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו העמד בהמה על חזקתה אבל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו באה מכח סברא דחשיב כעדים דאנן סהדי שלא פרע ועדיף מרובא וכן תמורת המנהג הוי היפך הסברא דלא אשתני ממנהג העולם ע"ש. כתב בהגהות מרדכי כתובות סי' ש"ח וז"ל. ועוד ראיה דגבי כתוב' אזלינן בתר רובא בפ' הבא על יבמתו לשלישי לא תנשא וכו' אבל משני אית לה כתובה אלמא דאע"ג דגבי איסו' מחזקינן בתרי זימנא הוי חזקת עקרה. לגבי ממון לא הוי מוחזקת עד תלתא זימנא וטעמ' דעקרה כדפי' ר"י התם דאזלינן בתר רוב ורוב נשים שאינן עקרות יולדות בתרי זימנא וכתובה היינו טעמא דאלים מעשה ב"ד דכתובתה וכמוחזקת היא עכ"ל. (כלל קמה) ריחא מלתא או לא [א.] פסחים דף ע"ו אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור מ"ט מפטמי מהדדי (שהריח מן השמן נכנס לכחוש ומפטמו וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא וכ"ש שחוטה כחושה ונבלה שמנה ורבותא אשמעי' רב דלא נימא נביל' כחושה הואיל ואין ריחה נודף לא אסרה לה לשחוטה ואשמעי' דשומן שחוט' מפטם לנבלה והדר מפקא איהו ריחא) ולוי אמר אפי' בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר מ"ט ריחא בעלמ' הוא וריח' לאו מילתא ומסיק התם לרב אי עביד כעין ב' קדרות (שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל של גחלים באמצע או אפר) שמותר ועוד נראה מסוגי' דבשני' כחושי' אפי' רב מודה וע' תוס' ד"ה נימא. אמר רב מרי כתנאי הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית יין של תרומה ר"מ אוסר (לזרים מפני שנכנס לה ריח התרומה) ורבי יהוד' מתיר ורבי יוסי מתיר בשל חטין ואוסר בשל שעורין מפני שהשעורין שואבות מאי לאו תנאי היא דמר סבר ריחא לאו מילתא וכו' ללוי ודאי תנאי היא (דע"כ ר"מ אית ליה ריחא מילתא וכן ר"י וכי איכ' דקאי כוותיה ר' יהודה) לרב נימא תנאי היא אמר לך רב דכ"ע ריחא מילתא לאו אתמר עלה אמר רבב"ח אמר ר"ל בפת חמה וחבית פתוחה ד"ה אסור בפת צוננת וחבית מגופה ד"ה מותר לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית סתומה פת צוננת וחבית פתוחה והא נמי כפת חמה וחבית פתוחה דמי (אע"ג דקיימא תנאי כוותיה דרב הלכתא כוותיה דלוי דהא אפלגי בה אביי ורבא גבי בת תיהא וקם רבא בשיטתיה דלוי ואמר ריחא לאו מלתא והלכה כרבא) (וכן הוא בתשובת הגאונים וע' תוס' ד"ה מאי שכתבו בשם רש"י דלוי