כסף נבחר חלק ג תנ

שרובה ישראל מותרת בהנייה כנגד עיר שרובה כותים אסורה. מקום שהיו רוב מוכרי יין ישראלים ונמצא בו כלים גדולי' מלאים יין והם כלים שדרך המוכרים לבדם לכנוס בהם היין הרי אלו מותרין בהניי'. חבית שפתחוה גנבים אם רוב גנבי העיר ישראל מותר בשתיי' ואם לאו אסור. כ' כ"מ למה אמר לעיל מותר בהנייה אפי' בשתייה מותר כיון דרוב שפוכאי ישראל. ולח"מ כתב תימה למה לא ביאר בהא דנמצא נגד עיר שרובה ישראל מותר היינו היכא דאיכ' עקולי ופשורי ולכך אין לתלות ברוב הסביבות שהם כותים אלא בעיר הזאת שהיא קרובה אבל אי ליכא עקולי הא קי"ל כר"ח דהלך אחר הרוב וכן קשה למה לא הזכיר בנודות זוטרי ורברבי דמותרים וצ"ע. ובפ' ט"ו מאבדה לענין יוני שובך פסק דהלך אחר הרוב אע"פ שא' קרוב וכ"פ ש"ע ח"מ סי' ר"ס. ובסי' ש"ו בח"מ כתב המחבר הנותן בהמה לטבח ונבלה בשכר חייב לשלם. בחנם אם הי' מומחה פטור ואם אינו מומחה חייב ואם אינו ידוע שהוא מומחה עליו להביא ראיה (ואע"ג דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אפ"ה צריך להביא ראי' וכ"כ הרמב"ם פ"י משכירות וכן משמע ב"ק (דף צ"ט ע"ב) וצריך טעם למה אין הולכין אחר הרוב. ובפר"מ י"ד סימן א' כ' בשם חכם א' דהנה רואין שקלקל שחיטה א"כ אינו מהרוב אלא שנוכל לומ' דאירע לו קלקול זה באונס כמ"ש הרשב"א שלפעמים יקרה לשוחט קלקול באונס אם כן בודאי שרוב פעמים שוחט שפיר אלא לפעמים ע"י אונס יקרה לו ואם כן בהאי שוחט מאי חזית לילך בתר מיעוט המומחין שיקרה להם פעמים קלקול נימא שהוא מהמיעוט שאין מומחין כלל) וע' ש"ע י"ד סי' א' לענין רוב מצוין אצל שחיטה. ובסי' ב' כ' המחבר גבי אוכל נבלו' לתיאבון צריך שיודעין בו שיודע ה' שחיטה וכו' וזה דעת ר"ן ור"י וכ"נ שהוא דעת רמב"ם אבל הרשב"א בת"ה כ' דגם באוכל נבלות לתיאבון אמרי' רוב מצוין וא"צ לידע שיודע ה"ש וע' בסי' ק"י לענין דכל דפריש מרובא פריש. ובסי' שט"ז פסק המחבר חלב פוטר מבכורה ורמ"א כ' וי"א דאין סומכין על מה שהיא חולבת ואם יש עוד צד היתר לזה סומכין להתיר. ובסי' ר"ח כ' הטור סתם נדרים להחמיר כיצד אמר פירות אלו כבשר מליח או כיי"נ שיש במשמעותו מליח של קדשים או יי"נ לשמים שהוא נדר ויש עוד במשמע בשר מליח ויי"נ לעכו"ם וכו' אנו תולין להחמי'. ואם הוא אומר שדעתו כבשר מליח וכו' נאמן וא"צ שאלה ואם רוב אנשי המקום שקורין לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליי"נ לשמים יי"נ סתם אינו נאמן. והק' ב"י משמע דוקא רוב אבל בתר מיעוט לא אזלינן ולקמן סי' רי"ז לענין שמן אזלינן בתר מיעוט להחמיר ע"ש. וש"ך תירץ דשאני הכא כיון דפירש דבריו ואמר ליי"נ נתכוונתי לא אזלינן לחומר' אם אין הרוב כנגדו אבל אם לא פי' דבריו אזלי' לחומרא וע' סי' ר"כ סעיף י"ד. וט"ז תירץ דודאי כל שיש ספק בגוף הנאסר אזלינן לחומרא ולא אזלי' בתר רוב אבל אם הספק אינו בגוף הנאסר אלא נקטי' לסימן ודאי אנו מפרשים ההוא סי' בתר לישנא דרוב' וכיון שבא לתת סימן ולפרש דבריו ודאי נתכוין לדבר ברור דלא מחית נפשי' לספק' וראי' מקדושין (דף ס"ד) גבי ב' כיתי בנות דר' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות וקי"ל כוותי' ומפרש טעמ' דלא מחית וכו' ואמרינן שם דגבי נדרים נמי הכי עכ"ל ובש"ע סי' רי"ז לענין שמן כ' ואם מסתפקין משניהם אע"פ שרוב ספוקם מא' מהם אסור. ולעיל סעיף ג' כ' נמי כזה. וכ' הש"ך מיהו אם אומר כך נתכוונתי כמו שקורין הרוב נאמן (והוא הולך בזה לשיטתו). ובש"ע י"ד סי' קכ"ט כתב גנבים שנכנסו למרתף אם רוב גנבי העיר כותים אסו' ואם רובן ישראל מותר וכו' ואם יש ליהודים שכונה לבדם שאין דרך הכותים מפסיקתה הולכין אחר רוב בני השכונה אע"פ שרוב בני העיר כותים (הרשב"א בת"ה) וכ' הש"ך וט"ז הרא"ה בבדק הבית הקשה על הרשב"א הא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב (אפילו קורבה דמוכח) ותירץ משמרת הבית בבית ה' סוף שער ד' דלא אמרינן כן אלא כשאין המועט מובדל בפ"ע אבל אם הוא מובדל כהך דהכא שיש שם שכונה לישראל לבד בטלה רוב העיר מן השכונה ההיא ולא אזלינן אלא בתר רוב השכונה לחוד שאין רגל בני העיר מצוי' שם עכ"ל. ועיין ש"ע אה"ע סי' ד' לענין רוב בעילות אחר הבעל. ובסי' מ"ה לענין סבלונות אם רוב מסבלי וכו' שאעפ"כ חוששין. ובסימן קנ"ו לענין ולד ששהה ל' יום דהיינו אם לא נודע לכמה נולד וכו':

[לד] כתב המרדכי בפרק הזרוע בשם ספר החכמה הקשה הר' משולם לר"ב הא דאמרינן פרק הזרוע חורי הנמלים וכו' הכל לעניים אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובה דקמה דבעה"ב הוא וכי תימא ר"מ לטעמי' דחייש למיעוט אנן סהדי דמיעוט דמיעוטא היא כדאמר גבי גבינת בית אונייקו וכ"ת חלק עניים קרוב הוא לחור שהוא אחורי הקוצרים הא רוב וקרוב הלך אחר הרוב והשיב לו ר"ב אני אומר דר"מ מודה בביטול הרוב בכל דוכתא אע"ג דחייש למיעוט מדאורייתא כדמוכח פ"ק דחולין ולר"מ היכי אכיל פסח וקדשים ואי לא חייש מדאוריי' לישני הא דחייש למיעוט מדרבנן ואכילת קדשי' הוי דאוריית' וברוב' דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דכתיב אחרי רבים ואע"ג דביבמות קאמר כי אזלי' בתר רוב' דאית' קמן אותה סברא נדחית ושוב מסיק אליבא דר"מ דיש חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיפ' מרוב' וכו'. ומעתה תימה דארובא פליג ר"מ וחייש למיעוט ואחזקה לא אשכחן דפליג בכל מקום שאנו מעמידין דבר על חזקתו. ובפ"ב דב"ק א"ר יהושע שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה וכה"ג אמרי' פ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשר' ותימא הא דם מבטל רוק וי"ל בב"ק וביבמות איירי כגון שהוא בעין וניכר וכל שהוא בעין וניכר לא בטיל. אי נמי ליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפ"ע תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שמתחלת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר דבטיל והא דתנן שליא בבית ר"ש מטהר וטעמא משום ביטול ברוב שנמוח הולד ונתבטל ברוב י"ל דהתם נמי הולד הי' ניכר קודם שנימוח ומ"ש אדוני דאנן סהדי דמיעוט דמיעוטא הוא אין נ"ל דא"כ קטן וקטנה נמי נימא מיעוטא דמיעוטא הוא א"ו לא הוי מיעוט דמיעוט' אלא בתרי עניני דומיא דגבינות וכו' כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכ' נמי שאר בהמות דשאר בהמות לגמרי אין נשחטות כ"א עגלים לחוד אבל אם היו נשחטין שאר בהמו' לע"ז אפי' אחד מני אלף לא הוה אלא חד מיעוט והא דלא גזר ר"מ שאר מקומות אטו אונייקו כדגזר פרק כל הצלמים י"ל נמי משום האי טעמא דהוי מיעוט דמיעוט' שהרי אונייקו מיעוט בעלמא הוא אפי' התם אין נשחטין אלא עגלים דהוי מיעוט. ואע"ג דבכסוי דם משמע היכא דאיכא חזקה בהדי רובא לא חייש ר"מ למיעוט והתם בע"ז חייש אע"ג דאיכא רוב בהמות שאין נשחטו' ואיכ' נמי חזקת היתר לכל בהמה י"ל כיון דגבינה עצמה ליכא למימר העמידנה על חזקתה חזקה דבהמה לאו כלום הוא וכו' ולענין שאילתא אמאי לא אזלינן בתר רובא גבי חורי הנמלים י"ל חדא כדמסיק התם טעמא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ותו אמאי לא נימא כל קבוע כמחצה וכו' דכל דבר שאין ב"ח כל מקום שמונח שם הוא קביעתו דהא אינו יכול לילך משם כמו ט' שרצים וכו' וט' צבורין של חמץ וכו' הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו עכ"ל. (ובמשנה למלך פ"ה ממתנו' עניים הקשה דהא קי"ל בנמצא הלך אחר הרוב כיון שלא ראינו פירש מקבוע וה"נ בחורי הנמלים) ובמש"ל פ"א מהל' משכב הל' י"ד כ' דקושיא מהאי דשכבת זרע ומרוק לא ק' דהתם בטומאת משא עסקינן ולא שייך ביטול ברוב כדאיתא פ"ג