כסף נבחר חלק ג תמט

ובפט"ו מא"ב כ' ירא' לי שכל מדינ' שיש בה שפחה או א"י הראוי' לילד הואיל והאסופי שנמצא ספק א"י או ספק עבד כשיש' גיורת כמו שביארנו ה"ז ספק א"א והב' עליה פטו' שאין הורגין על הספק. וכן ירא' לי שהשתוקי שנש' אשה שאפש' שהיא ערוה עליו והרי היא ספק א"א שאין קדושין בעריות. וכ' הראב"ד מצאנו בסנהדרין שהולכין בד"נ אחר הרוב. ובמס' מכשירין ר' יהוד' הוא שאמר כן שאם הית' שם שפח' או א"י היא חשוד' להשליך עכ"ל. כ' ה"ה דודאי רבינו לא פסק כר"י וכו'. אלא כיון דאמרי' כאן לענין יוחסין לא אזלינן בתר רוב להרוג את הנפש לא כ"ש כיון דלא מצינו רוב כה"ג בד"נ עכ"ל. עוד כתב שם בהלכ' כ"ה האסופי הנמצא בעיר שיש בה אינם ישראלים בין שהיו רוב אינם ישראלים או רוב ישראל ה"ז ספק א"י לענין אם קידש אשה צריכ' גט מספק וכו'. כתב ה"ה בכתובות אמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ומפרש שם דאפי' ברוב ישראל אינו ישראל לענין יוחסין ופירש"י אם בת היא אסור' לכהונ' ובודאי אם קידש אשה שהיא ספק מקודשת וכו' והטעם משום דאיכ' מקצת א"י או מקצת ישראל קבועין בעיר וכל קבוע בין מועט בין מרוב' כמע"מ דמי עכ"ל. הטבילוהו ב"ד לשם גירות או שטבל משהגדיל הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל. היה רוב העיר א"י מות' להאכילו נבלו' מכאן צ"ע על ה"ה שכ' דהטעם דהוי קבוע א"כ איך מותר להאכילו נבלות הא הוא ספק ישראל כיון דמקצת ישראל קבועין בעיר] היה רוב ישראל מחזירין לו אבדתו כישראל. מע"מ מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת והרי הוא לענין נזיקין ככל ספק ממון הממע"ה. כ' ה"ה בזה חולקין עליו הרבה מן המפרשים שסוברים דבמע"מ אין מצויין להחיותו אלא דוק' ברוב ישראל ולפקח עליו את הגל אפי' ברוב כותים מפקחי'. דקי"ל לא הלכו בפ"נ אחר הרוב. וכב' נשאל ר' על דין זה דפ"נ שנרא' מדבריו שאין מפקחין ברוב כותי'. והשיב דאדברי ר' יוחנן סמך דא"ר אמי אמר ר' יוחנן ט' כותים וישראל א' באות' חצר מפקחין בחצ' אחר' אין מפקחין ואוקימנ' בשפרשו כול' שהרי לא נשאר שם קבוע לפיכך אם פירש א' מהן לחצר אחר' אין מפקחין דכל דפריש מרוב' פריש וה"ה לזה שפיר' מעיר שרוב' כותי' שאין מפקחין עליו עכ"ד (גם מזה מוכח דבכה"ג לא מקרי קבוע) ודעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלהחיותו עד שיהיה רוב ישראל ולפקח עליו את הגל אפי' ברוב כותים ומ"ש והרי הוא לענין ניזקין וכו' אבל ברוב כותים חשבינן לי' ככותי ומשלם נזק שלם כדין שור של כותי וכו' לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא עצמו מסופק אם הוא כותי או ישראל ויש לדקדק ברוב ישראל אם נגח של ישראל את שורו אם חייב הישראל לשלם נזק כלל ומסתברא דלא דהא קי"ל דלא אזלי' בממונ' בתר רוב והיינו דקאמרי דוקא להחזיר לו אבדה לפי שאין למוצא אות' חזקת ממון בה אבל לשלומי נזקא אפי' ברוב ישראל לא מפקינן ממונ' מישראל למיתן לזה דאי לא לאשמעי' לנזקין ברובן ישראל וכ"ש בחזרת אבדה כך נ"ל עכ"ל. ועיין פ"ה מא"ב לענין דם הנמצא בפרוזדור. ובפרק ט"ז ממכירה פסק דאין הולכין בממון אחר הרוב. וכ"פ ש"ע ח"מ סי' רל"ב. ובפ"ט מנדרים כתב היו מקצת בני המקום קורין לו כך ומקצתן אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא ה"ז ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר וכו' כיצד נדר מן השמן במקום שמסתפקים בשמן זית ובשמן שומשמין ורוב אנשי המקום אין קורין שמן סתם אלא לשמן זית וכו' ומיעוט קורין אף לשמן שומשמין שמן סתם אסור בשניהם. כתב לח"מ וא"ת כיון דבכל התורה אזלינן בתר רובא באיסור' הכא אמאי לא וי"ל דאם לא הי' אפשר לפרש אלא משמעות אחד ודאי היינו מפרשים אותו המשמעות אשר הוא מסכים לדברי הרוב ולא המשמעות אשר מסכים למיעוט אבל כיון שאנו יכולין לפרש שתי המשמעות נפרש הלשון ונאמר דנתכוין על הכל ונעשה הלשון סתמי כולל כיון דאיסור הוא כ"ל (וסברא זאת נראה שהיא נגד סברת בעל עיטור שכתבתי באות ל"ב). ובפ"ט מרוצח כתב אין העיר הקרובה מביאה (עגלה ערופה) אלא בזמן שמנין שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב הרוב עדיף. כתב כ"מ תימה למה לא כתב חילוק זה דיושבת בין ההרים עכ"ל וע' תוס' ד"ה רוב וקרוב ועיין ת"ח. ופר"ח י"ד סי' ס"ג כ' דרמב"ם ס"ל דלא אזלינן בתר רובא דעלמא לכך השמיט יושבת בין ההרים והך פירכא ליזל בתר רובא דעלמא לאו פירכ' והתרצן לפום שיטתיה דמקשן קמשני ליה וכו'. ומרכבת תירץ דרבינו מפרש ביושבת בין ההרים היינו שהעיר הקרוב' יושבת בין ההרים ועינינו רואות דליכ' שום עיר סביבו' החלל זולת העיר הזאת הקרובה משא"כ כל שאינה יושבת בין ההרי' צריך למדוד עד שימצא איזה עיר רחוקה שמא תהי' היא רוב כנגד העיר הקרובה וכו' דודאי התורה תלתה הדבר במדידה שכל העיר הקרובה אל החלל היא תערוף ואין חוששין לרוב' דעלמא ועיין באר שבע פ' עגלה ערופה דף מ"ד ד"ה ומודדין (והנכון שהרי העיר שאין בה ב"ד בהכרח אין בה ק"כ אנשים וממילא עיר שאין בה ב"ד קטנה מעיר שיש בה ב"ד וכו') ואני אומר שאינו מוכרח דיכול להיות עיר שאין בה ב"ד גדולה מעיר שיש בה ב"ד כגון שאין בה שני חכמים שאחד יכול לדבר ואחד יכול לשמוע כדאיתא רמב"ם פ"ז מסנהדרין] ולפ"ז הא דאמר ביושבת בין ההרים ר"ל שנראה לעינים שאין שם עיר קרובה זולתה ומ"מ מודדין לה כדקי"ל אפי' נרא' בעליל שהיא קרובה מודדין כדי לפרסם ופי' וניזל בתר רובא דעלמ' היינו שנלך בתר הרוב שבעיר שסביבות החלל אעפ"י שרחוקה יותר מן העיר הקרובה משא"כ כשכל העיירו' שסביבו' החלל אין בהם גדולה יותר מן העיר ודאי לא ס"ד דש"ס לילך בתר רובא דעלמא דאנן בעינן סביבות החלל וכל עיר הגדולה שחוץ לכפר הסמוך לחלל אין משגיחין בה והיינו דקאמר ביושבת בין ההרים ואנו רואין כפרים סביב החלל בין ההרים דשוב אין משגיחין בעדים שסביבות ההרים שהרי הם סביב הכפרים הקרובים ולא סביב החלל משא"כ מן הסתם כל ההרים שסביב החלל בני הפסק אפי' רחוקה קי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב (והי' מקום לומר דרהיט' דש"ס ביושבת בין ההרים אליב' דר"ח דס"ל אפי' קורבא דמוכח לא מהני נגד הרוב ע' ת"ח ואנן קי"ל דקורבא דמוכח עדיף מרוב מ"מ דרך הראשון נכון) עכ"ל. ובפ"י ממאכלות כ' חבית יין הנמצאת טמונה בפרדס של ערלה אסורה בשתי' ומותרת בהנאה שאין הגנב גונב ממקום וטומן בו אבל ענבים הנמצאים טמוני' שם אסורים שמא משם נלקטו והצניען שם. וכתב לח"מ קשה בתרתי חדא במה שנותן הטעם שאין הגנב וכו' וזה לא צריך למאי דפסקינן כר' חנינא דהולכין אחר הרוב. ועוד למה פסק בענבים אסורים הא לפי האמת דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף ענבים מותרין עכ"ל (וע' חדושי רמב"ן לב"ב שכ' דאפי' לר' חנינא דאזלינן בתר רובא אפי' כי איכ' קורב' דמוכח הכא אסרינן ענבים דאמרי' כ"נ וכאן היו כדאמרינן בפ"ק דקדושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לה בארץ אסור. וטעמ' דמלת' לפי שדרך הגנים למכור ע"פ גנותיהן והו"ל כמקומו ממש וכו' עכ"ל. ואשתמיטתי' ליה להרב לח"מ לפי שעה ההיא דרמב"ן). וש"ע י"ד סי' רכ"ד פסק נמי כרמב"ם דענבים אסורים ודלא כרא"ש שם. וכתב נמי הט"ז שם דטעמ' משום כאן נמצא וכו' (וגם עליו יפלא מדוע כתב זה מדעת עצמו הלא המה דברי רמב"ן וגם נמוקי הביא לההוא דרמב"ן) ובפי"ב דמאכלות כתב חבית שצפה בנהר אם נמצא כנגד עיר