כסף נבחר חלק ג תמז

בתר שקרא ואפשר לכוין זה בכוונת התוס' אבל העיקר כמ"ש למעלה עכ"ל. וע' ב"ב דף כ"א ע"ב דרי"ף ורא"ש גרסי' דרובא קרי לבית בית ולבירה בירה וכו' מהו דתימא כול' זבין קמ"ל מדהו"ל למכתב ולא שיירי זביניה אילין ולא כ' ש"מ שייר ומהרש"ל גרס דאיכא דקרי לבית בית ותמה על גירסת הרי"ף וכו' ע"ש:

[כו] כתובו' דף ט"ו ע"ב מייתי הש"ס הא דתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב כותים כותי אם רוב ישראל וכו' למאי הלכתא אר"פ להחזיר לו אבדה. כתבו תוס' אפי' לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר שור לחברו שבהיתר באו המעות לידו ומדעתו נתנה לו הלוקח אבל הכא מודה דאזלינן בתר רובא עכ"ל. וכ"כ תוס' ביומא דף פ"ג. ובב"מ דף כ"ג כתבו תוס' היכא דליכא חזק' מודה שמואל. כ' בס' הפלאה אהא דמחלקו תוס' בין הא דשמואל וכו' ובין הא דמחזירין אבדה וז"ל מיהו אילולי דברי הפוסקים היה נראה דכאן לא שייך כלל אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דהוי ישראל לכל מילי כדקאמר להחיותו וכן ההורגו חייב (זה אינו כמ"ש הרמב"ם פט"ו מא"ב דאף ברוב ישראל ההורגו אינו נהרג ואם קידש אשה צריכה גט מספק) וה"ה לענין שחייב במצות ולענין שליחות וקדושין הו"ל ישראל נמי לענין ממונא וכן להיפך ברוב כותים דאל"כ תקש' מהא דאמרה תורה בקנס דמפות' כסף ישקול כמהר וכו' ודלמ' לאו אביה הוא וקי"ל דיתומ' ומפות' פטור מיהו בהא י"ל כיון דהחיוב ודאי והמחיל' ספק הוי כאיני יודע אם פרעתי וקי"ל דאפי' אם ספק הפרעון קודם הלוא' אפ"ה חייב כמ"ש הש"ך ח"מ סי' ע"ה. מיהו אכתי קשה ממוציא ש"ר דנותן לאביה ודילמא לאו אביה הוא וקי"ל המוציא ש"ר על היתומ' פטור וכן הרב' קושיות כאל' ובשעה"מ הקש' בפדיון בכור במת לאחר ל' יום דחייב לשלם דילמא טרפ' הוי והניח בצ"ע ונרא' בזה דכיון דאוקמא התור' על הרוב דלאו טרפ' הוי לענין שאר מילי כגון באדם לענין ההורגו דחייב וכן בשור לענין אכיל' וכן דאביו הוא לענין מכה אביו וכיוצא ה"ה לענין ממונא ולא אמר שמואל דאין הולכין וכו' אלא היכא דלא נ"מ אלא לענין ממונא כגון בנמצא נגחן וכן אינך דמייתי הש"ס א"כ ה"נ לא שייך דשמואל הכא עכ"ל. [ומצאתי און לדברי הפלא' בתוס' בכורות דף כ' שכתבו מיהו קצת תימא דלענין ללקות אגיזה ועבוד' וכו' כמ"ש לעיל אות י"ח ע"ש ול"נ דרשב"ם תירץ בב"ב כל הקושיו' האלה במ"ש בדף צ"ב וז"ל בממונ' לא אזלינן וכו' אלא אחר טענ' טוב' ועוד שנה בזה בעמוד ב' וז"ל לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענ' וכוונתו דאם אין לו טענ' שיוכל לומר דעתי לכך היה או שאני מן המיעוט בודאי אזלינן בתר רובא כיון דלדידי' נמי מספקא ליה]:

[כז.] מכשירין פ"ב מתני' מצא בה תינוק מושלך אם רוב כותי כותי ואם רוב ישראל ישראל מחצ' למחצ' ישראל ר' יהוד' אומ' הולכין אחר רוב המשליכין (דהיינו כותים) מצא בה מציא' אם רוב כותים אינו חייב להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצ' למחצ' צריך להכריז וכו' (ועוד שם הרב' דברים מענין הרוב ע"ש). וע' יבמות (דף י"ד) דאמר רב לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו. אימת וכו' איבע"א קודם בת קול וכגון דב"ה רובא מ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי וכו'. וע' שבת דף י"ג דאמר רבא רוב ע"ה מעשרין הן. כתבו תוס' הא דחשו הכא למיעוט טפי מבמקום אחר משום דהוי מיעוט דשכיח טובא עכ"ל. ובדף כ"ג כתב רש"י דאביי אמר דמאי ספק הוי ולרבא אפי' ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין עכ"ל:

[כח.] כתובות דף י"ג מתני' ראוה מדברת עם א' ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יה ושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעול' לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדברי' הית' מעוברת וכו':

[גמרא]. אמר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים (דאמרינן אוקמי אחזק') ומוכח מסוגיא דהתם דטעמא דאזלינן בתר חזק' נגד רוב פסולים משום שטוענת ברי ואית לה מגו דאי בעי אמר' לא נבעלתי או בלא מגו היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה אבל גבי נאנס' לא לא שייך למימר בודקת ומזנה וצריך מגו אף אי טוענת ברי כ"כ תוס' בדף י"ד ע"ב ד"ה כמאן. ואמר שמואל לרב יהוד' שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין ומסיק הש"ס דה"ק דבדיעבד אפי' ברוב פסולים כשר ולכתחלה בעינן רוב כשרין ע"ש:

[כט.] ב"ב דף כ"ג ע"ב מתני' ניפול הנמצא בתוך חמשי' אמה של בעל השובך וכו' חוץ לחמשים של מוצאו נמצא בין ב' שובכות קרוב לזה שלו וכו' מחצ' על מחצ' יחלוקו (כתבו תוס' חוץ לחמשים אמה וכו' דאזלינן בתר רובא דעלמא ואפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום שהוא מוחזק אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזלינן וכו' וא"ת בב"מ דף כ"ד לרבנן דרשב"א דאמר אפי' בעיר שרובה כותים חייב להכריז בדבר שיש בו סי' ואמאי לא אזלי' בתר רובא כיון דליכ' חזק' דממונא וי"ל דתקנת חכמים הוא כדי לקיים מצות השבת אבד' כיון דיכול להתברר ע"י הכרז' אם היא של ישראל וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתי' דלמא משכח ישראל ויכריז עכ"ל). [גמרא.] אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב (אם בא דבר לפנינו ויש בו לילך אחר הרוב והוא כך ואם תלך אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב) ואע"ג דרובא דאורייתא (דכתיב אחרי רבים להטות) וקורבא דאורייתא (דכתיב והי' העיר הקרוב') אפ"ה רובא עדיף. וכתבו תוס' וא"ת ומאי קמ"ל מתניתא היא ט' חניות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי' נמצא קרוב לחנו' המוכרת נבל' ונרא' לר"י דהוי אמינא בנמצא באמצע ועוד אר"י דר"ח אתי לאשמועי' אפי' בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא עכ"ל. (וע' בביצ' בסוגיא דזימן שחורים). מתיב ר' זירא והי' העיר הקרוב' וכו' ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישה מיני' בדליכא. וליזל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים אמ' אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבי (מהכא מוכת דאע"ג דב' דברים הם קרובים כל שאחד קרוב יותר קצת מחברו רוב וקרוב מקרי דהא אמר הכא אע"ג דאיכא עליי' דמקרבי טפי הרי אע"ג דחדר ועליי' קרובים נינהו אפ"ה כיון דעליי' קרוב' יותר קרי ליה רוב וקרוב ומייתי מיני' סייעת' לר' חנינ' מזה נראה דעת הרשב"א שהביא בשיט' מקובצת אמנם השער המלך הביא בשם המאירי הפך מזה והוא הקש' עליו מההיא דפרוזדור ע"ש בפ"ב מהל' י"ט הלכ') א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת (דמיו מרובין יותר משל עליי' ועוד שהן תדירין לצאת) רוב ומצוי ליכ' למ"ד (בהא ליכא מאן דפליג אר"ח) דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומ' ואמר רבא ש"מ מדר' חייא תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאורייתא וש"מ איתא לדר' זירא אע"פ שאין דלתות מדינ' נעולות והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההיא. כתבו תוס' דחשיב לי' רבא רובא דליתא קמן דבאיתא לקמן לא צריך למידק ש"מ רובא דאורייתא דקרא כתיב אחרי רבים להטות עכ"ל. ואספ"ז בשם ר' יונה כ' ש"מ רובא דאורייתא מכמה משניות שמעי' לה אלא רוב שיש קרוב כנגדו קא פשיט מיני' עכ"ל. אתמר חבית שצפ' בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרוב' ישראל מותר כנגד עיר שרוב' עכו"ם אסור ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסור אימר מהאי דקרא אתאי (שם מחוז על נהר פרת ואין