כסף נבחר חלק ג תמה

ר"פ לר"ה בריה דר"י מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למעוטא וסמוך מיעוט לחזקה ואתרע לי' רובא דתנן תינוק שנמצא בצד עיסה וכו' אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר (הלכך אי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין דאיכא רובא וחזקה לא הי' מתיר לשחוט אחריהם דר"מ חייש למיעוט ושמא יפה שחטו) ומסיק הש"ס הורה רבי כר"מ. כתבו תוס' וא"ת ורבנן מאי טעמייהו אם רוב מעשיהן מתוקנין א"כ יהא מותר לאכול משחיטתן וכו' ואי פלגא ופלגא א"כ סמוך פלגא דמקולקלין לחזקת איסור ואתרע מחצה דמתוקנין א"כ יהא מותר לשחוט אחריהם וי"ל דמספק' להו אי רוב מעשיהן מקולקלין או מתוקנין וא"ת לר"מ אע"ג דרוב מקולקלין מ"מ כיון דחייש למיעוט אמאי לקי משום נבלה ואמאי מותר לשחוט אחריהם וי"ל דסמוך חזקה לרוב מקולקלין והוי לי' מיעוט דמתוקנין מיעוט דמיעוט ולא חייש ר"מ עכ"ל. ובד"ה סמוך וכו' כתבו תוס' וביבמות משמע דהוי פלגא ופלגא וטעם דספק טומאה לטהר ואע"פ שבטומאה נמי איכא איסור אם הי' תרומה מפרש רבינו חיים משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל וגמרי' מסוטה לטהר אפי' ברה"י ואע"ג דליכא חזקה כגון הכא דכי סמכינן מיעוטא לחזקה הוי פלגא ופלגא וא"ת אמאי קאמר ר"י דעשו כמי שיש בו דעת לישאל והא לרבנן בלאו הכי אתי שפיר דמטמא דלא חייש למיעוט ורובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דרוב תינוקות מטפחין לא הוי רוב גמור ומשום דנראה כאלו הוא רוב עשאוהו כמי שיש בו דעת לישאל וא"ת למה לי' למימר לר"מ סמוך מיעוט לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישי' למיעוט א"כ הוי ספק ויש לטהר כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל וליכא למימר אע"ג דהוי ספק מ"מ לא גמרי' מסוטה לטהר אלא בפלגא ופלגא דנהי דמסוטה לא נילף נילף מדרב גידל דדריש סוטה דף כ"ט אשר יגע בכל טמא ודאי טמא לא יאכל הא ספק יאכל ומוקי לה באין בו דעת לישאל וי"ל בלא חזקה נמי טהור ולא נקט סמוך מיעוט לחזקה אלא לומר דחזקה לא הוי בהדי רובא דאי הוי בהדי רובא הוי מיעוט דמיעוט ולמאי דפרישית לעיל (דף י"א) לר"מ דלא חייש למיעוט אלא מדרבנן להחמיר אתי שפיר דבלא חזקה לא הוי חייש למיעוט לטהר אבל עם החזקה חייש למיעוטא מן התורה לכך מטהר עכ"ל:

[כ.] ע"א דף מ' מתני' כל הצלמים אסורים מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר. [גמ']. אי דנעבדין פעם אחת בשנה מ"ט דרבנן א"ר יצחק ב"י אמר ר' יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוט גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי וכו' לא גזרו וכו'. כתבו תוס' וא"ת לעיל דף ל"ד גבי גבינת בית אונייקי לא גזר ר"מ שאר מקומות (והכי איתא לעיל מפני מה אסרו גבינת בית אונייקי אר"ל מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לע"א מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט אי אמר' רוב איכא מיעוט אלא אי אמרת מיעוט כיון דאיכא רוב עגלים דאין נשחטין לע"א ואיכא נמי שאר בהמות דאין נשחטים לע"ז הו"ל מיעוט. דמיעוט ולא חייש ר"מ) וי"ל דשאני התם דבאותו מקום נמי לא היו נשחטין לע"א כ"א המיעוט (כלומר רוב עגלים נשחטין לע"א ולא שאר בהמות והוי רוב עגלים מיעוט לגבי שאר בהמות) ואי הוי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוט דמיעוט אבל כאן במקומו היו כולן עובדין עכ"ל ועיין גיטין דף ב' דאמרי רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דחייש למיעוט סתם ספרי דדייני מגמר גמירי (דצריך לשמה). וכתבו תוס' והוי כמו מיעוטא דמיעוטא ע"ש ובהכי ניחא לי על מה ששמעתי מקשים למה לא הוכיח בגמרא דאזלינן בתר רובא מהא דאמרי' בכורות דף י"ז דשעיר ר"ח ושעירי רגלים בעי' בן שעירה מ"ט אמר קרא אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית (שיהא ממשפחת עזים) ודלמא נזקק למין אחר אלא ע"כ דאזלינן בתר רוב ע"כ ולפי האמור ניחא דסתם מין מזדקק למינו ולא לאינו מינו והוי מיעוט דמיעוט]:

[כא.] בכורות דף מ"ב איכא פלוגתא דטומטום ספקא הוא וקדוש בבכורה מספק ור"ש אומר דלא קדוש ואמרי' מטיל מים במקום זכרות דכ"ע לא פליגי דזכר הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבות מר סבר חיישי' שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומר סבר לא חיישי' וכו' ור"ל אמר לא אמרו טומטום ספק אלא באדם הואיל וזכרותו ונקבותו במקום א' אבל בהמ' מטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקבה מתקיף לה רב אושעיא וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבות. א"ל כמאן כר"מ דחייש למיעוט (בתמי' כלומר מי חיישי' ליחידאה) אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין דאמרי תרווייהו אפי' תימא רבנן (נמי פרכינן הכי) הואיל ואשתני אשתני (דהואיל דאשתני לענין טומטום אשתני דנהפכה זכרותו לנקבותו) אית דאמר אשתני ואית דאמר לא אשתני (ומשני אית דאמר כלומר איכא למ"ד אמרי' הואיל ואשתני) [מסוגיא דהכא מוכח נמי דאין הלכה כר"מ דחייש למיעוט מדפריך בפשיטות כמאן כר"מ]:

[כב.] חולין דף ג' ע"ב לישנא קמא דרבינ' מוקי מתני' דהכל שוחטין הכל מומחין שוחטין בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו וכו' לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע וכו' מותר לאכול משחיטתו וכו' איכא דאמרי רבינא אמר הכל מוחזקין שוחטין (שראינו ששחט כמה פעמים יפה ולא קלקל) אע"פ שאין מומחין (דלא ידעינן בהו שיודע לומר הלכות שחיטה) וכו' ואמרי התם כולהו (דמוקי מתני' באוקימתות אחרים) כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין וכו' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן להך לישנ' דאמר מוחזקין אין וכו' לעלופי לא חיישי'. וכתבו תוס' ושוחטין אף לכתחלה. כתב הרא"ש ללישנא קמא אסור למסור לו לכתחלה ע"מ שיבדקנו משום דל"ל רוב מצוין וכו' ואי ליתא קמן שלא נוכל לבדקו או אי אישתלי אסורא קא אכיל וללישנא בתרא דרבינ' לדעת רש"י ותוס' שוחט לכתחלה והגאונים מפרשים משום דאית לי' רוב מצוין מוסרין לכתחלה לשחוט ע"מ שיבדקנו אחר השחיטה וכ"כ הרי"ף ועוד כתב בשם הרי"ף איכא מאן דס"ל כלישנא קמא דרבינא ואנן לא ס"ל הכי דמסקינן בגמרא דבתר רבינא רוב מצוין וכו' ואי קשי' הא דאמר ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך וכו' דשמעית מיניה דספק שחיטה לחומרא התם כגון דאתילד ריעותא בסכין אבל הכא כיון דקי"ל רוב מצוין כמאן דאתידע לך במה נשחטה עכ"ל (וע' תשובת הרא"ש כלל כ' סי' י"ד שכ' הא דקשי' לך אם לא בדק בסימנין אמאי לא אזלינן בתר רוב המצוין אצל שחיטה מומחין לא קשי' דאמרי' רוב המצוין וכו' והם יודעין הלכות שחיטה ובודקין הסימנין אחר השחיט' דהא נמי מהלכות שחיטה היא הלכך מצא תרנגולת שחוטה סמכינן ארוב ואמרי' יפה שחט וגם בדק סימנין אבל היכא דאיתא קמן ואמר שלא בדק ה"ז מודה שלא שחט כדין ולא מצאנו דקאמר רוב השוחטין שוחטין את רוב הסימנין דנסמוך אהאי רובא לאפוקי מחזקתה שאינה זבוחה). וכ' הג"א ובא"ז פסק דוקא בדיעבד היכא שכבר נשחט סמכינן ארובא אע"ג דאיכא קמן השוחט לא בעי למבדקיה אבל לכתחלה לא שבקינן ליה למשחט עד דבדקינן לי' דכל היכא דאיכא לברר לא סמכינן ארובא עכ"ל. כ' הרא"ה בבדק הבית בבית א' שער א' הא דאמרי' רוב מצוין וכו' לאו דוקא רוב ולאפוקי מיעוט דהא לא אפשר דא"כ לא סגי לן בהכי כיון דסמוך מיעוט לחזקה וכו' והוי כפלגא ופלגא כדאיתא ביבמות אלא כל המצויין קאמרי'