כסף נבחר חלק ג תמב

מאכיל לא את אמו ולא את העבדים) הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו הבת מאכלת הבן אינו מאכיל רשב"י אומר זכרים יאכלו כלן נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום. מאי איריא שמא וכו' תיפוק לי' דנקבה נמי פסלה חדא ועוד קאמר וכו' זכרים יאכלו. והאיכא עובר קסבר אין חוששין למיעוט (שמא יהא זכר ויש לו חלק בהן דבתר רובא אזלינן ורובא יולדות נקבה או מפילות כדפרישית לעיל שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך מיעוט דמפילות למחצה נקבות הוי להו זכרים הראוין לירש מיעוטא) ואיבע"א לעולם קסבר חוששין למיעוט דעבדי' לי' תקנתא כרב נחמן וכו' ומסיק דבחוששין למיעוט קמפלגי דת"ק סבר חוששין ור"ש סבר אין חוששין. וכתבו תוס' דהכא חייש ר' יוסי למיעוט ולקמן דף ק"ה קאמר דקטנה חולצת ואמאי והא אין עולה ליבום שמא תמצא איילנות. וי"ל דחשיב עולה ליבום כיון דאם יבא אליהו ואומר דאינה איילנות היתה יכולה להתייבם ולא דמי לחולצת תוך ג"ח דאפי' יבא אליהו ואומר דלא מעברה לא משגיחין בי' וא"ת בכתובות דף י"ד בתינוקת שנאנסה לא חייש ר' יוסי למיעוט ואור"י דברובא דאיתא קמן כ"ע מודו דלא חיישי' למיעוט מיהו צ"ע בב"ב דף צ"ד אזל ר' יוסי בתר רובא דזריעה להוציא ממון ואייתי מיניה ראיה לרב דהולכין בממון אחר הרוב אלמא לא חייש ר' יוסי למיעוט לענין ממון וכ"ש לענין איסור ויש לחלק עכ"ל:

[י.] יבמות דף ס"ה ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. כתבו תוס' משמע דמן השני יש לה כתובה ותימא לר"י כיון דאסר לשלישי א"כ סבר בתרי זימנא הוי חזקה וכו' ואור"י דלענין ממון מודה רבי דבג' זימני וכו' ומיהו תימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאתרע רובא ולענין ממון סמכינן אהאי רובא אע"ג דאתרע בתרי זימנא ובעלמא אמרי' איפכא דאזלינן בתר רוב לענין איסור ולענין ממון לא אזלינן עכ"ל:

[יא.] סוטה דף כ"ז תני רבי תחליפא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרים רוב בעילות אחר הבעל בעי ר' עמרם היתה פרוצה ביותר מהו (דאיכא למיחש רוב בעילות משל אחרים) אליבא דמ"ד דאין האשה מתעברת אלא סמוך לווסתה לא תבעי לך דלא ידע בה ולא מינטר לה כי תבעי לך למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה (לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר ופלוגתא היא נדה דף ל"א) מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דילמא כיון דפרוצ' ביותר לא תיקו:

[יב.] חולין דף ע"ז מתני' המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים (שאין בה קדושה) ובמוקדשין תקבר. [גמ']. מ"ט אמר רב איקא בריה דר' אמי רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט בהמות דבר שאינו קדוש בבכור' ומאי נינהו נדמה וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוט דנדמה למחצה נקבות והוי להו זכרים מיעוט (הלכך ולד זה ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא נדמה דהיינו רחל שילדה מין עז דלא קדיש ואמרי' בכורות דף י"ב דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור):

[יג.] קדושין דף נ' אתמר רב הונא אמר חוששין לסבלונות וכן אמר רבה וכו' מאי הוה עלה אר"פ באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישי' פשיטא לא צריכ' דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוט מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוט קמ"ל ויש גורסין דרובא מסבלי וכו' מהו דתימא לא ניחוש למיעוט קמ"ל. כתב הריטב"א לגירסא זו אע"ג דקי"ל כל התורה דלא חיישי' למיעוט אפי' לחומרא איכא למימר דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון קטן וקטנה אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט לחומרא שהרי כיון שתלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט עכ"ל [יד.] נדרים דף נ"ג מתני' הנודר מן השמן מותר בשמן שומשמין. [גמ']. תניא הנודר מן השמן בא"י מותר בשמן שומשמין בבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא ניזל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא (וכיון דאיכא מיעוט דמסתפקין מההוא מינא איכא לספוקי דלמא אפי' לאלו נתכוין). (עיין לקמן מ"ש בשם לחם משנה למה לא אזלינן בתר רובא):

[טו.] חולין דף ה' ר"ג ובית דינו (ר"ג בנו של ר"י הנשיא) נמנו על שחיטת כותי ואסרוה מ"ט גזרו בה רבנן כי הא דרשב"א שדרי' ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא א"ל ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הלך וספר דברים לפני ר"מ וגזר עליהן מ"ט אמר ר"נ בר יצחק דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמי' דחייש למיעוט וגזר רובא אטו מיעוט ור"ג וב"ד כר"מ ס"ל:

[טז.] קדושין דף פ' תינוק שנמצא בצד עיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח (בשרצים ונבלות שבאשפה) והוינן בה מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומד' וסמוך מיעוט לחזקה אתרע לי' רובא (דמטפחין דלר"מ לא בטיל מיעוטא לגמרי דשמעי' לי' נדה דף ל"ב דחייש למיעוט הלכך במקומו עומד וכי משכח מידי לאצטרופי בהדי' מצטרף) ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי (דבטיל לי' גבי רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוט) רובא וחזקה רובא עדיף. כתבו תוס' הא דאמרי' הכא (לר"מ) סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לי' רובא פירוש והוי רוב כמאן דליתא וביבמות אמרי' דהוי פלגא וכי תימא דהכא נמי הוי פלגא והא דמטהר ר"מ משום דתינוק אין בו דעת לישאל ואף ברה"י ספקו טהור דהא בהדיא אמרי' לקמן דעשאוהו חכמים כמי שיש בו דעת לישאל וי"ל שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע לכן מרע לי' מיעוט וחזקה תדע מדאמרי' עשאוהו חכמים כמי וכו' ולכך מטמאין את העיסה ואי הוי רוב חשוב אפי' אין בו דעת לישאל הוי לן לטמויי וע"כ צריך לומר כן דאל"כ קשה אליבא דרבנן דקאמרי ביבמות מיעוטא כמאן דלית' וא"כ אמאי קאמר הכא ר' יוחנן אליבא דרבנן לא זו חזקה ששורפין עלי' את התרומה אלא ש"מ שאין זה רוב חשוב ולפיכך התם דרוב חשוב תנשא עכ"ל. אמר ר"ל משום ר' אושעי' זו היא ששורפין עלי' את התרומה (דהאי מטמאין דאמרי רבנן לשרוף קאמרי) ור' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין וכו' (וכי אמרו רבנן לתלות קאמרי) אלא איזה חזקה לר"י ששורפין וכו' כדתנן עיסה בתוך הבית שרצים וצפרדעים מטופלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה (ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים) אם רוב צפרדעים טהור' אם רוב שרצים טמאה (אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל ההיא דתינוק רובא דליתא קמן הוא) תניא כוותי' דר"י וכו'. כתב רמב"ן בחדושיו לנדה דף י"ח. מה שפירש"י על תינוק שנמצא וכו' היינו בתינוק שאינו ודאי טמא אלא שרוב מטפחין באשפה ושרצים מצוין שם ובצק בידו שנגע בעיס' זה הפי' אינו נכון שאם ודאי נגע בעיס' למה אין שורפין תרומה הרי זה כרוב שליא שעשאוהו כודאי דהתם נמי איכא למימר דרוב שליא בולד ומיעוט בלא ולד ובית בחזקת טהור עומד