כסף נבחר חלק ג תמ

עליו אין להרגו עד לאחר יב"ח וכיון דלא באו להרגו אלא לאחר יב"ח א"כ לא יהרגו הם אף לאחר יב"ח דדלמ' נעשה טרפה הך דאסהידו בי' בסוף יב"ח והרי לא באו אלא להרוג את הטרפ' עכ"ל. רב אשי אמר אתי' משחיטה עצמ' (דאיירי בה עד השת') דאמר קרא ושחט שחוט ואכול ליחוש שמא במקום נקב קשחיט אלא וכו' אמר רב אשי אמרית' לשמעתי' קמיה דרב כהנא וכו' ואמר לי דלמא היכ' דאפשר אפשר (לעמוד על בירור הדברים בודקין ולא סמכינן ארוב') והיכי דלא אפשר לא אפשר (והני כולהו דלא אפשר) דאי לא תימ' הכי לר"מ דחייש למיעוט' ה"נ דלא אכיל בישר' וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכ' למימר (אלא ודאי אכל דסמך ארוב היכא דלא אפשר ואפ"ה פליג בקטן וקטנ' משום דאפשר) הכא נמי היכ' דאפשר וכו' (לדידן נמי היכי ילפי' מיניה אלא ודאי הל"מ הא דסמכי' ארוב' אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות משמע בין רוב' דאית' קמן ובין דלית' קמן דמ"ש האי מהאי ואהא מילת' סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות ונקיבת הריאה משום דשכיח בה ריעות' בדקינן והיכ' דאתרמי דאפרש' ריאה ולא בדק מתאכל' דסמכי' אהא ואדר"ה נשחטה הותרה ואין מפרסמין הדבר) (ואפי' ר"מ דחייש למיעוט' נמי משמע ודאי דאית לי' הכי וכו' וטעמ' כדאמר לר"מ היכ' דאפשר וכו' ואע"ג דבחולין אפשר למבדק כיון דגבי פסח וקדשים לא אפשר וסמכי' ארוב' אף בחולין כן דלחצאין לא שרא לן רחמנ' עכ"ל רשב"א) כתבו תוס' מבשר תאו' לא פריך משום דנר' דמדאוריי' לא חייש ר"מ למיעוט אלא מדרבנן ופסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה לרבנן עכ"ל ולקמן דף כ"ח ע"ב כ' דהכי פירושו וכ"ת דלא אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכ' למימר דאי אפשר להפריד עור מבשר דאין לך מום גדול מזה וכו' עכ"ל, [מתוס' דהכא מוכח דאפילו היכא דאיכ' חזקה נגד הרוב סובר ר"מ דאינו אלא מדרבנן דהא הכא בהמה בחזקת איסו' עומדת לפי מסקנ' דהכא דיש חילוק בין אפשר ללא אפשר שוב לא קשה שום קו' דהקשו המפרשי' אמאי לא ילפי' מכתוב זה או מזה ועיין בספריהן של אחרוני' כי על כל קושי' שייך תירוץ זה]:

[ב.] סנהדרין דף ס"ט אמר ר' כרוספדאי אמר ר' שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד יתיב ר' יעקב מנהור פקוד קמיה דרבינ' וקאמר משמי' דר"ה בריה דר"י ש"מ מר' כרוספדאי יולדת לשבע' אין עוברה ניכר לשליש ימיה (מדלא קרי' לי' ראוי להיות אב עד ג' חדשים ש"מ אפי' אשתו היתה יולדת לשבעה אינו ניכר בפחות מג' חדשים) דאי ס"ד ניכר ל"ל ג' בתרי ותילת' סגי (ונ"מ לאש' שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת ונתעברה אם הוכר העובר לשני חדשים ושליש לנשואי אחרון ודאי מן הראשון דאפי' היא עתידה לילד לשבעה לאחרון לא היה ניכר לשליש ימיה) א"ל לעולם אימ' לך עוברה ניכר וכו' זיל בתר רובא (ולהכי לא מפטר כל אדם בתרי ירחי ותילתא לאחר הבאת ב' שערות דלא קרי' ביה ראוי לאב דאזלי' בתר רוב נשים שיולדות לט') אמרוה קמיה דר"ה בריה דר"י א"ל ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו ואת אמרת זיל בתר רוב'. וכתב הר"ן בחדושיו וא"ת והא בפ"ק דחולין ילפי' מדיני נפשות דאזלי' בתר רוב משום דלא חיישי' דלמ' טרפה הרג (והא דלא מקשה הר"ן מקרא דאחרי רבים דמיירי בד"נ כדמוכח סנהדרין (דף ג') די"ל דהתם רובא דאיתא קמן) י"ל דהתם מיירי היכ' דאי אפשר למבדקה להרוג אי חיישי' לומר שמא במקום סייף נקב הוי ובכה"ג כיון דאמר רחמנ' למקטל רוצח ע"כ ס"ל דאזלי' בתר רוב דאינשי דלא הוי טרפה אבל היכא דאפשר לקיים הדין במקום שיש לפטור אחד מפני חשש הי' ראוי לחוש בו כגון זה שאפשר שיהי' ראוי לקרותו אב דמכיון ששהה שנים ותילת' חדשים משהביא ב"ש והיינו דמקשי' מושפטו והצילו עכ"ל. אהדרוה קמיה דרבינ' א"ל ובד"נ לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' עדותן קיימת וכו' ואי ס"ד לא אזלי' בתר רוב נימא הני דוקא קמסהדי ומכחשי אהדדי אלא לאו משום דאזלינן בתר רוב ורובי דאינשי עבדי דטעו בעבור' דירחי א"ר ירמיה מדפתי אף אנן נמי תנינא (דאזלי' בתר רוב וקטלינן) בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה וכו' וחייבין עליה משום אשת איש וכו' ואמאי אימ' איילנות היא ואדעת' דהכי לא קדשה (ולא א"א היא) אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילנות נינהו לא מאי חייב דקתני קרבן (ובשוגג) והא קתני אם בא עלי' אחד מכל העריו' מומתין על ידה וכו' הכא במאי עסקינן בדקבלה עלויה (חפץ היא בה ואפי' תמצא איילנות):

[ג.] נדה דף ל"ב מתני' בנות כותים נדות מעריסתן וכו'. [גמ']. ה"ד אי דקא חזיין אפי' דידן נמי ואי דלא חזיין דידהו נמי לא אמר רב ששת הב"ע בסתמ' דכיון דאיכ' מיעוט' דחזיין חיישי' (למיעוט ומטמאינן לכולהו מעריסתן דלמא חזאי) ומאן תנא דחייש למיעוט ר"מ היא דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ אמרו לו לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשי' אשה לאיש ומה טעם אין מיבמין א"ל קטן שמא ימצא סריס (לאו בר הקמת שם הוא ואינו מצוה ליבם וכן איילנות וכיון דמיבם בלא מצוה נושא אשת אחיו וערוה היא בכרת) קטנה שמא תמצא איילנות ונמצא פוגעין בערוה שלא במקום מצוה ורבנן זיל בתר רובא דקטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהו וכו' אימר דשמעת ליה לר"מ מיעוט דשכיח אבל מיעוט דלא שכיח מי שמעת לי' הא נמי מיעוט' דשכיח דתניא מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה וכו'. כתבו תוס' אהא דשמא תמצא איילנות וא"ת תתייבם ממ"נ דאם איילנות היא הוי קדושי אחיו טעות כדתנן וכולן שנמצאו איילנות צרותיהן מותרות משום דלא הוי צרת ערוה ותירץ רבינו תם דהכא איירי בדקבל עלוי' אחיו ובהאי גוונ' משני סנהדרין (דף ס"ט) עכ"ל:

[ד.] סנהדרין דף ג' ע"ב שלשה מנלן (דב"ד צריך שיהיו ג') דת"ר ונקרב בעל הבית אל האלקים הרי כאן אחד עד האלקים יבא דבר שניהם הרי כאן שנים אשר ירשיעון אלקים הרי כאן ג' דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אין ב"ד שקול (דצריך לקיים בו אחרי רבים להטות) מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ג' ור' יאשיה (דבעי קרא לרבות שלישי) לית לי' ב"ד נוטה (שצריך שיהי' כדי שיתקיים אחרי רבים להטות ולדידיה ארבעה כשרים) וכו' ואלא האי לנטות מאי עביד ליה מוקים ליה בדיני נפשות (שתתקיים בו הטיי' לטובה ע"פ אחד) אבל בד"מ לא אלא הא דתנן ב' אומרים זכאי וא' אומר חייב זכאי ב' אומרים חייב וכו' נימא דלא כר' יאשי' (דאי כר' יאשיה כיון דשלישי מקראי נפק' ולאו משום נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה) אפילו תימא כר"י מייתי לה בק"ו מד"נ ומה ד"נ דחמירי אזלינן בתר רובא ד"מ לא כ"ש (מודה ר"י היכא דחולקין אזלינן בתר רובא). כתבו תוס' וא"ת שמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי לא נילף בק"ו מד"נ ואין לומ' דד"נ לא אזלינן בתר רובא דליתא קמן אלא ברובא דאית' קמן דהא לקמן (דף ס"ט) משמע דבכל דוכתי אזלינן בתר רובא בד"נ וכו' וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רוב' הלכך לא סמכינן אהך רובא בד"מ עכ"ל (עיין תוס' ב"ק דף כ"ז ע"ב):

[ה.] סנהדרין דף פ' מתני' הנסקלין בנשרפין ר"ש אומר נידונין בסקילה שהשרפה חמורה וחכ"א נדונין בשרפה