כסף נבחר חלק ג תלט

מאיסורי מזבח וז"ל מ"ש רבינו דטרפה פסול' שהרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך יש לתמוה הא בפ"ג דתמורה דרש מן הבקר להוציא את הטרפ' משמע שמן התור' הוא ואפשר דסוב' דאסמכת' בעלמ' הוא כו' עכ"ל וקשה לדעת מרן הא מסוגי' דחולין דף י"א בכולה שמעת' מוכח דקרבן טרפה פסולה מן התור' וצ"ע. ובפ"י מק"פ כ' קשה לי איך קאמר ולא נתחיה לנתחיה לפי הס"ד דעדיין לא ידעי' מקרא אחר דאזלינן בתר רובא דהא אמרי' זבחים (דף ס"ו) אמר ר"א בר"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל ופרכינן אלא מעתה כי יכרה איש בור ולא יכסנו ה"נ וכו' וכתבו תוס' דמכל לאוין שבתור' וכו' לא ק"ל דלמאי כתבי' אם לא ללאו אבל הא דמסבר' ה"א דחייב להבדיל אמרי' דא"צ להבדיל קאמ' וכו' והשת' אמאי לא נימ' דקרא ה"ק דדוק' לנתחים חייב לחתוך וא"צ לחתוך נתחי' לנתחים דסד"א דנחתוך משום חשש' שמא ניקב קרום של מוח קמ"ל דאזלינן בתר רובא, וכעין קושי' זאת מקשה מוהר"א ברודא דמנ"ל דועצם לא תשברו בו לאזהר' אתא אימ' דא"צ קאמר דסד"א דמחויב לשבור שמא ניקב קרום של מוח קמ"ל ותירץ הוא כיון דקי"ל דהשובר בטמא אינו לוקה משום דאמר קרא בו בכשר ולא בפסול ע"כ קרא לאזהרה אתי. אמנם קושי' דידן במ"ע. וצאן קדשי' תי' קושית הרב. דהא בפסח שני נמי כתיב ועצם לא תשברו בו וע"כ ללאו כתיב וכו'. וא"כ י"ל על קושי' דידן נמי דהא כתיב נמי ואם מן הצאן וכו' ונתח אותה וכו' ואי א"צ קאמ' למאי אצטריך קרא לשנות אלא מוכרח דלאיסור' הוא דאת'. ואשמעי' דבצאן נמי אסור עכ"ל). כתבו תוס' מקשין אמאי לא יליף מכל קרבנו' דדחי שבת ולא חיישי' שמא ימצא קרבן טרפה ונמצ' שחלל שבת. ונ"ל דאין יכול להוכיח משם דאיכ' למימר דמספק נמי אמר רחמנ' דלדחי שבת מצות קרבן כמו שבפקוח נפש אמרי' דלא הלכו בו אחר הרוב עכ"ל. מר ברי' דרבינ' אמר אתי' משבירת עצם בפסח דכתיב ועצם לא תשברו בו דלמ' ניקב קרום של מוח אלא וכו' ממאי דלמ' דמנח גומרת' עלי' דתני' השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ר"נ בר יצחק אמר אתי' מאליה דכתיב תמימה וניחוש דלמ' נפסק חוט השדרה וכו' ממאי דלמ' דפתח וכו' היכא דלייף ל"ל בה רב ששת אמר אתי' מעגלה ערופה דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלמה וליחוש דלמ' טרפה וכי תימ' מאי נ"מ. כפרה כתיב בי' כקדשים. רבה בר שילא אמר אתי' מפרה אדומה דאמר ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה וכו' וכ"ת מאי נ"מ חטאת קריי' רחמנ'. כתבו תוס' וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דלמ' היינו משום דאוקמוה אחזק' שאינ' טרפה למ"ד טרפ' אינ' חיה (מכאן מוכח דס"ל לתוס' דכל טרפ' אינה חי' ולא אמרי' דרוב אינן חיות. ואפשר דס"ל דהוא מיעוט דלא שכיח' והוי כמו מיעוט' דמיעוט') ומיהו כאן י"ל דאיכ' חזקה אחרת כנגדה העמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודע אפי' שעה א' לא אזלינן בתרה עכ"ל (ע' בכלל חזקה) (ע' בר"ן שהקש' בזה"ל דלמ' טעמא דפרה משום דאיכ' רובא וחזקה וכו' אבל רובא לחוד' וחזקה לחוד' אין הולכין אחריה וכו') רב אחא בר יעקב אמר אתי' משעיר המשתלח דאמר ולקח שני השעירים שיהיו שניהם שוין ודלמ' חד מינייהו טרפה (האי דעזאזל בשלמ' הך דלשם בדיק לה לאחר שחיטה) וכ"ת מאי נ"מ הא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וכ"ת דבדקי' לי' והתנן לא הי' מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים וכו' (ומדאורייתא הוא דנפיק לן מדכתיב אל ארץ גזרה בעינן צוק שיהי' אפשר שיעש' בו אברים. ר"ן בחדושיו). רב מרי אמר אתי' ממכה אביו ואמו דאמר רחמנ' קטליה ליחוש דלמא לאו אביו הוא אלא וכו' ורוב בעילות אחר הבעל. ממאי דלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים וכו' אפ"ה אין אפטרופס לעריות. כתבו תוס' הוי מצי למידק דלמ' משום דאזלי' בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת עכ"ל (ותורת חיים הקש' אמאי לא מוכח ממ"ש התור' דקרבנות יקריבו כהנים ודילמ' לאו כהן הוא וליכ' לשנויי כשהיו אביו ואמו חבושים אכתי ניחוש שמא אביו לא הי' כהן ועוד הקשה אמאי לא מוכח מדשרי רחמנ' למיסב איתת' וניחוש שמא ממזרת או אביה ואמה היו ממזרים ובפ"ט מטומאת המת תירץ השער המלך לדעת הרמב"ם דספק' מן התור' לקול' ליכא ראי' מקרבנות דאיכא למימר כיון דספק' הוא מותר אמנם ממכה אביו מוכח שפיר כיון דספק נפשות להקל ומההיא דשבירת עצם ופרה נמי מוכח שפיר כיון שתמי' בידן לברורי ספק אסור מה"ת כמ"ש מהרימ"ט ומה שהק' מממזר לא ק' דבספק ממזר לכ"ע מותר מה"ת כדנפק' לן מקהל ועוד אפשר ליישב במה ששמעתי מקשים מאי מייתי ממכה אביו הא אמרי' בהחולץ דממזר לא חיי ואמרינן בירושלמי דאינו חי יותר מל' יום א"כ זה ודאי אינו ממזר ונר' דמאי דפריך ודילמ' לאו אבוה הוא לאו משום חשש ממזרת אלא כלפי מאי דקי"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנוי' ובין בנשואה א"כ דילמ' בא עליה נכרי או עבד לפי זה למה שהתירה תור' לישא אשה ליכ' להוכיח דליכ' למיחש דילמא ממזרת היא דהא לא חי' ושוב שמעתי דאית' בילקוט דהא דממזרת לא חי' אינו אלא מנביאים ואילך שהתפללו שלא יחיו כדי שלא יתערבו ממזרים בישראל וכו' ע"ש. ועוד הק' שער המלך שם אמאי לא מוכח מהא דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה וניחוש שמא טרפה הוא וקי"ל בכור שנטרף בתוך ל' אין פודין אותו דנפק' לן מדכתיב אך כדאית' ב"ק (דף י"א) וכפי' ר"ת שם וכן הוא דעת רבינו וכן כתב ש"ך יו"ד וכו' והשתא אם אית' דחיישי' למיעוט היכא קאמר קרא מבן חדש תפדה שמא טרפה וגם לפי האמת קשה דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ופדיון הבן ממונ' הוא וצ"ע עכ"ל). רב כהנא אמר אתי' מהורג את הנפש דאמר רחמנ' קטליה וליחוש דלמ' טרפה הוי (ההורג וגבר' קטיל' קטיל) וכי תימ' דבדקינן ליה הא קא מינוול וכ"ת משום אבוד נשמה דהאי (רוצח דלא לימות משום דבעי' והצילו העדה) נינוולו' (להאי נהרג) (פי' מנ"ל למילף מהכא זיל בתר רוב דילמ' לא קטלינן עד דבדקינן ואע"ג דמינוול נילף מהכא דמותר לנוול כשיש לאדם אבוד נשמה) וניחוש שמא במקום סייף נקב הוי. כתבו תוס' מקשי' ונילף מרוצח גופיה דלמ' רוצח טרפה וטרפה שהרג פטור ושמא דאזלינן בתר רוב מדלא חיישי' להרוג את הטרפה לא נילף בעלמ' ועוד נ"ל דטעמ' דטרפה שהרג פטור משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה וא"כ אין להוכיח אלא במאי דקטלי' לעדים וכו' אך קשה מאי קאמר וכ"ת דבדקי' מ"מ הוי ליה התראת ספק ושמא קסבר שמה התראה אבל קשה מאי קאמר דלמ' במקום סייף וכו' הא משכחת כגון שהי' קרום של מוח מגולה ובא זה ונקבו והרגו וי"ל דדוחק להעמיד הפסוק בכך וא"ת במכות (דף ז') אמרו ר"ט ור"ע אלו היינו בסנהדרין לא הי' אדם נהרג דהוי בדקי לה שמא במקום סייף וכו' והכא משמע דלא חיישי' דאזלי' בתר רוב וי"ל דר"ע לטעמיה דחייש למיעוט' דסבר חלב אינו פוטר ואע"ג דאפי' לר"א דחייש למיעוט מודה היכ' דלא אפש' ר"ע חשיב לי' אפשר דאיכ' לאוקמי קרא כשהי' קרום של מוח מגולה וכו' עכ"ל. רבינ' אמר אתיא מעדים זוממין שנאמר ועשיתם לו וכו' וליחוש דלמ' הך דאסהידו ביה טרפה הוי אלא וכו'. וכתבו תוס' וא"ת דחובשין אותו י"ב חדש ואם יחיה לאו טרפה וי"ל שמא קסבר טרפה חיה ועוד נ"ל דאי אין הורגין העדים עד לאחר יב"ח וכו' א"כ גם אותו שמעידין