כסף נבחר חלק ג תלו

דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אתי' עכ"ל. ועיין שבת דף קל"ה ע"ב:

[פסק] [ח.] בפ"ד מבכורים כתב הרמב"ם המוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא שקנין הפירות אינו כקנין הגוף אבל מביא אדם מנכסי אשתו בכורים ואף על פי שאין לו גוף הקרקע שנאמר אשר נתן לך ולביתך אף על פי שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא (מתה אצטריכא לי' סד"א לגזור משום דר"י בר"ח דאמר בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שיהיה לקוחה והבאה כאחד קמ"ל הכי איתא בש"ס שם). המוכר שדהו או שמכר אילנות וקרקען בזמן שהיובל נוהג מביא וקורא ביובל ראשון בלבד שעדיין לא סמכה דעתיה דמוכר שתחזור לו קרקע אבל אם חזר ומכרה ביובל שני מביא ואינו קורא שהרי סמכה דעתו שאין לו אלא פירות וקנין הפירות אינו כקנין הגוף. כתב כ"מ פירש רבינו בה דלא כפירש"י וכו'. ובפרק י"ב מזכי' פסק מכר הבן וכו' קנה לוקח שאין לאב אלא פירות וקנין פירות לאו וכו'. כתב לח"מ דקו' תוס' איך מצאנו ידינו קשה לדעת רבינו ושום א' מתירוצים לא שייך לדעתו דהוא פסק גבי בכורים נמי כר"ל וגם פסק פי"א דשמטה דאחין מחזירין זה לזה ביובל וי"ל לדעתו דכי היכי דאמרי' בב"ב בסברת ר"ל אף על גב דבעלמא לא כקנין הגוף הכא איצטריך משום דלגבי נפשי' אפי' במקום ברי' נפשו עדיף ליה כלומר וכיון דשייר לעצמו פירות שייר לעצמו גוף הכא נמי אמרי' דהך קושיא שהקשו בגמרא לאו קושיא היא דכל חד וחד אף על פי שלא נתן לחברו אלא פירות נתן לו ג"כ מהגוף מפני שגם חברו נותן לו כן ותרווייהו בעי למעבד הכי כדי שיהא כל אחד מביא וקורא וכו' ומשום הך מצוה אמרי' אנן סהדי דניחא להו בהכי והוצרך רבינו לומר כן לתרץ קושיא תוס' מרבא לרבא דהכא אמר קרא מסייע לר"ל והוא סבר לקוחות הן וכו' אלא ודאי דרבא מתרץ הקושי' באופן אחר ופליג על רב יוסף ופסק כרבא עכ"ל. וע' בבה"ז ערכין דף כ"ז. ומרכבת כתב והנכון לדעת כ"מ דמפרש לדרך רבינו אין חוזרין לבטל' שהחלוק' קיימת אלא שמחליפין של זה בזה דנמצא כל יובל יש לאח חלק חדש והוי לעולם יובל ראשון וכו' דזהו פי' דברי רב חסדא בגיטין (דף מ"ח) לדעת רבינו כמ"ש כ"מ והרי בכל יובל נוטל חלק אחיו ולא משכחת שיחזור ב' פעמים רצופין קרקע אחד והו"ל לעולם יובל ראשון וכו' ולדידן דקי"ל כר"ח דביובל הראשון מביא וקורא לק"מ הך דר' יוסף אף ביובל שני שתבע א' מהן החזרה והחזיר בע"כ אכתי לא סמכה דעתו שתחזור החלוק' שנית דמה שכפאו אחיו להחזיר החלוק' ביובל ראשון משום דניחא ליה חלק זה אבל שוב לא יחזור לתבעו ביובל שני ויחזיק בחלקו זה וכו' דדוקא במוכר קי"ל דלא מהני לצמיתות ועוברים בל"ת אבל אחין שחלקו אם נתרצו שניהם שיעמוד כ"א בשלו רשאין כו' ע"ש שהאריך למאד. ובפ"ג משלוחין פסק בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה. ובפ' י"ב מזכייה גבי אחריך לפלוני פסק כרשב"ג. ובפ"ה מעבדים כתב עבדי מלוג אינן יוצאין בראשי אברים לא אם הפיל הבעל שהרי אין לו בהם אלא פירות ולא אם הפילה אותן האשה מפני שאינן מיוחדין לה. וכתב כ"מ דפסק כר"א דעבדו המיוחד לו ועיין מש"ל הלכה ט"ז. ובפ"ב מרוצח פסק דשניהם אינן בדין יום וכו' זה לפי שאין כספו המיוחד לו וזה לפי שאינו תחתיו. ובפ"ב דשאלה כתב השואל מן האשה ונשאל לו בעלה אינה שאילה בבעלים שקנין הפירות לאו כקנין הגוף וכן פסק ש"ע ח"מ סי' שמ"ו. ובסי' רנ"ז לענין מכר הבן בחיי האב פסק נמי כרמב"ם דקנה לוקח משום דקנין פירות לאו וכו'. וכתב סמ"ע פי' שנאמר שלא תהי' בקנין של לוקח כלום שהרי הקנ' לו הבן דבר שלא בא לעולם קמ"ל דזה אינו דהרי הגוף השד' היה של הבן מיד בשעת נתינ' אף שנשארו הפירות להנותן אותן קנין פירות לאו וכו'. וכ"כ ש"ע לעיל סי' רי"א. וע' סי' רמ"ח לענין אחריך לפלוני:

(כלל קמג) קניס שוגג אטו מזיד או לא [א.] גיטין דף נ"ג ע"ב לימא כתנאי המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב דר"מ ר' יהודה אומר בשוגג פטור במזיד חייב מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר היזק שאינו ניכר שמי' היזק וכו' אר"נ בר יצחק דכ"ע לא שמיה היזק והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי דמר סבר קנסו וכו' (ואע"ג דמזיד גופי' קנס') ורמי דר"מ אדר"מ ור"י אדר"י דתניא המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דר"מ ר"י אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית דר"מ אדר"מ לא קשי' כי קניס בדרבנן (מטמא ומדמע איסורא דרבנן הוא כיון דלא שמי' היזק אין כאן איסור דאורייתא ודברי סופרים צריכין חיזוק הלכך קניס אף שוגג) בדאורייתא לא קניס (דלא שכיח דעברי עלה) והא מנסך דאורייתא וקניס (כלומר אם אמרי' מנסך ממש) משום חומרא דע"ז (להרחיקו מן האיסור קניס לי' ועביד לי' חיזוק) דר"י אדר"י לא קשי' כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא קניס (משום דעביד איסור חמור קניס להרחיקו אבל בדרבנן דקיל לא קניס שוגג) והא מנסך דאורייתא משום חומרא דע"א מבדל בדילי מיני'. כתבו תוס' וא"ת והא מתניתין ר"י היא וקתני כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין וי"ל דאי קנסינן להו שוגגין ממנעי ולא עבדי עכ"ל. ורמי דר"מ אדר"מ בדאורייתא דתניא הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר דר"מ רי"א בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשבת בין בשוגג וכו' יעקר ולטעמיך תקשי לך היא גופה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מאי שנא וכו' אלא התם כדקתני טעמא ר"מ אומר מפני מה אני אומר בשבת בשוגג יקיים וכו' מפני שישראל מונים לשביעית ואין מונין לשבתות (ואין מונין נסיעותיהן לשבתות שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת) ד"א נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות וכו' דר"י אדר"י לא קשי' באתרי' דר"י חמיר' להו שביעית. ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין כל דהו אכל טהורה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאין מהו סומכוס אומר משום ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א אחד זה ואחד זה תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין ואמר רב אחא ברי' דרב איקא הכא בקנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו (דר"מ לא קניס ורבנן קנסו והא הכא דאיסורא דרבנן דמדאורייתא תשלומין מעליי' היא דלפי מדה משלם וכו' ולא קניס ר"מ שוגג) הכי השתא התם גברא לשלומי קא מכוי' אנן ניקום וליקנסי' (לשלומי מכוין ואדם כשר הוא וניקום ונקנסי' על שגגתו אבל מטמא ומדמע וכו' שוגג אינו מתעסק בטובה). ת"ש דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצ' במזיד לא הורצ' (והך איסורא דרבנן הוא דמדאורייתא זורק לכתחל' דהציץ מרצ') אמר לך ר"מ התם גברא לכפורי קמכוין אנן ניקום ונקנסי' ת"ש המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וכו' המטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש במזיד לא ישתמש בהן וכו' הכי השתא התם גברא לתקוני קמכוין וכו' ולטהורי מאני קמכוין ניקום וליקנסי'. ורמי דר"י אדר"י בדרבנן דתני' נפלו ונתפצעו (אגוזי פרך אין בטלין) אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש אומרים בשוגג יעלו במזיד לא יעלו והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטיל (דכתיב אחרי רבים להטות) ורבנן הוא דגזור וקא קניס ר' יהודה התם היינו טעמא דר"י משום דאתי לאערומי (ולהתכוין ולומר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן כתבו