כסף נבחר חלק ג תלה

מקנתו אשר לא משדה אחוזתו כדדריש ר"מ בפרק השולח ומה שהקשו תוס' לר"י למה לי תקנת אושא תירץ דנ"מ טובא דאלו לר"י כיורש הוי והדמים שנתן לה הלוקח הבעל הי' צריך לפרוע ללוקח אבל השתא תקנת אושא שויה כלוקח וטרפה ממנה בחנם. מהר"י כהן צדק). וסוגי' זו אית' נמי בב"ב דף נ' וכתבו שם תוס' ר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף וכו' דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כתיב כספו ומנא לי' דתחתיו דוקא טפי מכספו אלא משום קנין פירות וכו' וא"ת א"כ הוי ליה למימר שניהם אינן בדין יום וכו' כמו עבדי מלוג דאין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה דסבר כקנין הגוף אלמא הא דחשיב כקנין הגוף לא מהני שיצא לאיש אלא לענין שלא יצא לאשה ור"י בר ברוך לא גריס התם בב"ק כקנין פירות וכו' אלא ה"ג דכ"ע לית להו תקנת אושא ובפלוגת' דהני תנאי וכו' והא דתני' לא לאיש ולא לאשה כר"א דשניהם אינן בדין יום וכו' ומש"ה ל"ל תקנת אושא דלר"א אין מכירתו כלום הלכך לא שייך לר"א תקנת אושא דלדידי' אין כאן מכיר' כלל ויש לתרץ גירסת הספרים בדוחק דהתם סברא הוא שלא יועיל קנין פירות להיות כקנין הגוף אלא לענין שלא יצא לאשה אבל לענין שיצא לאיש לא דלא אלים להפקיע קנין פירותיו את קנין הגוף דאשה שיצא לו לחרות. ותוס' הכא בב"ק כתבו בפשיטו' ואע"ג דגבי שן ועין אין יוצא לא לאיש וכו' משום דאין לו כח לשחרר קנין הגוף של אשה אבל בדין יום וכו' שהוא תחתיו ויש לו כח לרדותו לעשות מלאכתו סברא היא שיהא בדין יום או יומים מאחר דקנין פירות כקנין הגוף עכ"ל. אי נמי דלא דמי קנין פירות דבעל שלא היה לו בגוף כלום מעולם לקנין פירות דמוכר עבדו שתחלה היה הכל שלו ועדיין לא יצא מתחת ידו שהפירות שלו וכעין זה מחלקין גבי בהמת ארנונ' בפ"ק דפסחים דף ו' עכ"ל. ועוד כתבו שם תוס' דהא דאמרי' בגיטין דף מ"ח גבי פלוגת' דר' יהודה ור"מ (דאית' התם מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתה' לפניו כשדה אחוזה אם לא גאלה ומכרה הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל) ת"ל אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו (קרא יתרה הוא) שדה שאינה ראוי' להיות שדה אחוזה יצתה זו שראוי' להיות שדה אחוזה דברי ר' יהודה ור"ש רמ"א מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל אם משדה וכו' שדה שאינה שדה אחוזה יצתה זה שהיא שדה אחוזה ואלו לר"י ור"ש מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריכ' קרא מאי לאו בהא קמפלגי דר"מ סבר כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריך קרא ר"י ור"ש סברי לאו כקנין הגוף ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית והלכך מת אביו ואחר כך הקדישה לא צריך קרא וכי איצטריך קרא להקדישה וכו' אמר רב נחמן בר יצחק לעולם אימא לך בעלמא סברי ר"י ור"ש כקנין הגוף דמי והכא קרא אשכח ודריש לכתוב רחמנא אם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו מאי משדה אחוזתו יצתה זו שראוי' להיות שדה אחוזה וכו' דר"י אית לי' כקנין הגוף וכו' י"ל דהתם לא קאמר אלא דמהכא ליכא למילף מיניה וכו', ועיין תוס' גיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה ר"י שכתבו דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמ' אי כקנין הגוף או לא דשאני התם דכתיבי קראי כספו ותחתיו ולהכי לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההי' דשדה אחוזה עכ"ל (וזה סותר למ"ש תוס' בבבא בתרא ע"ש):

[ד.] ב"מ דף צ"א בעי רמב"ח שאל מהאשה ונשאל בעלה (לו למלאכתו) אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו קנין פירו' כקנין הגוף (והוי לי' בעלים שואל ונשאל כאלו קרקע ופרה שלו) או לא א"ל רב אחא ברי' דרב אוי' לרב אשי בעל פלוגת' דר"י ור"ל דאתמר המוכר שדהו לפירות וכו'. כתבו תוס' לא בעי למימר פלוגת' דתנאי היא גבי המוכר עבדו וכו' דאיכא מ"ד דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש כספו (ובאמת ליתא התם כ"א אוקמת' חדא. ונרא' שכוונו למ"ש תוס' גיטין (דף כ"ה) דמהתם ליכא למגמר בעלמ' וכו' וכך צריך להיות בתוס' דאיכא למימר דפליגי דמר דריש תחתיו וכו' ועיין במהרש"א) אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמ' לא עכ"ל:

[ה.] בב"ב נ"א ע"ב אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות נתן לה במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכו'. כתבו תוס' תימא דאמר בגיטין דף ע"ז גבי ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו וכו' אתא לקמיה דרב' אמר לקני לה ההיא אתר' וכו' אמר רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסף ומאי קשי' והא במתנה אין הבעל אוכל פירות וא"כ לא קנה בעלה ואומר ר"ת דאין תלוי באכילת פירות למקרי חצרה דהא רבא סבר כר"ל דלאו כקנין הגוף ואפי' יש לבעל הפירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר אלא בהא תלי' מילת' דלא מקרי חצרה לענין זכיי' אלא בשמוכרת ונותנת קיים והלכך כשנתן לה הבעל אע"ג דאין אוכל פירות כיון דאם מכרה אינו קיים לא מקרי חצרה דאדעת' שתמכור לא יהיב לה וא"ת ואע"ג דאינה יכולה למכור תקני לה לגט מידי דהוי אשכירות כדאיתא מעשר שני פ"ה ובב"ב דף ע"ו שוכר את מקומו ואומר ר"ת דגדול קנינו של שוכר מזה שאפי' מת בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו עד הזמן משא"כ באשה שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כו' ובירושלמי לא משמע כפי' ר"ת וכו' ור"י אמר דאפי' תלוי הזכייה בפירות מ"מ פריך שפיר התם שלא היה נותן הבעל מקום הגט אלא משאיל ודוקא מתנה קנתה ואין הבעל וכו' ועוד אור"י דהא דאמר הכא אין הבעל אוכל פירות היינו דוקא שאינו אוכלם אבל נכסי מלוג הם אותן פירות וילקח בהם קרקע ובעל אוכל פירות מש"ה פריך שפיר עכ"ל:

[ו.] יבמות דף ל"ו אמר רבא הלכת' כוותיה דר"ל בהני תלת חדא הא דהחולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין (דחליצת מעוברת לא שמה חליצה) וחדא דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו' דבריו קיימין ואם משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה ירשום. ואידך דתנן הכותב כל נכסיו לבנו וכו' ואתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן וכו' ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף. כתבו תוס' וא"ת ולר"י דאפי' לא מת הבן בחיי האב נמי לא לקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך כיון דאלים קנין הפירות כקנין הגוף וי"ל דלגבי הכא לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף דבן וכיון דלבסוף אתי' שדה לידו דבן חשיב מכר עכ"ל. ועוד כתבו תוס' דלר"י לא איצטריך תקנת אושא ור"י דאורליינש תירץ דאיצטריך היכא דכתב דיי ודברים וכו' עכ"ל. ותוספות כתובות דף נ' תירצו דאיצטריך כגון נותן מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות וכו':

[ז.] יבמות דף ס"ו מתני' עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכו' כתבו תוס' אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפי' אי כקנין הגוף דמי (כלומר ולכך איצטריך רבוי אחר לרבות קנינו שקנה קנין כדלקמן) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבכריתות (דף כ"ד) אמר גבי המפקיר עבדו דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אף טל סי שאין לרב פירות אלא הגוף ואפי' למאן