כסף נבחר חלק ג תל

ואח"כ קרע שיראין של חברו מי לא מתחייב דעד כאן לא פליגי ר"ש ורבנן אלא ביוצא ליהרג וחבל באחרים והכי אית' בערכין דף ו' היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב ואחרים שחבלו בו פטורין ר"ש בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזר' עמידת ב"ד (שאין מענין דינו) מכלל דת"ק סבר ניתן לחזר' וכו' (בתמי') אמר רב יוסף במלוה ע"פ גובה מן היורשין קמפלגי וכו'] אבל כשאינו יוצא ליהרג לא פליגי ואפי' ביוצא ליהרג מחייבי רבנן והכא שרפת העבד לאו צורך שרפת הגדיש וכו' ואפשר דלר"י דמשום חציו כל שהצית אפי' בגדיש ועבד כפות סמוך לו שאי אפשר לברוח הוי ליה משעת הצתת האש בגדיש רודף ונעשה על הגדיש כרודף ששיבר כלים וכו' משום דמשעת רדיפתו מתחייב בנפשו ואף זה כן. ולר"ל צ"ל דמיירי שנשרף הגדיש קודם שמת העבד הנ"ל ועדיין צריך תלמוד עכ"ל. ושער המלך בפ"ד מגנבה כ' בשם הר"י אישקאפה שהוקשה לו נמי מ"ש מגונב כיס וכו' וא"כ הכא נמי בשנשרף הגדיש נתחייב בגדיש וכשנשרף העבד בא לו חיוב מיתה. וכי תימא בשנשרף העבד תחלה פשיטא דיהא חייב. וי"ל דכל דבר שבא לו מכח מעשה אחת אע"פ שזה בא ראשון וזה בא אחרון כגון מדליק הגדיש שבמעשה שעשה בה הכל חשיב בבת אחת משא"כ בגונב כיס בשבת שבמעשה שעשה לגנוב הגנבה בהגבהה ברשות בעלים לא יבא לידי איסור סקילה וצריך לעשות מעשה אחר להוציאו מרשות היחיד לרה"ר מש"ה חייב דאינן בבת אחת ודייקא נמי דקתני הי' עבד כפות לו דכיון שהי' כפות מסתמא כשהדליק את הגדיש נשרף העבד עמו והוי לי' כאלו הדליקן בבת אחת עכ"ל אמנם תירוץ זה אינו מחוור דכפי דבריו א"כ אמאי הוצרך ר' אבין לומר דהזורק חץ פטור מטעמ' דעקירה צורך הנחה ובלאו ה"ט נמי תיפוק ליה שבא לו מכח מעשה אחת דהיינו הזריק' וכו' והיינו מרויחין בזה דלא הוי ק"ל ההיא דגונב כיס. ועוד דפריך במרובה מכי מטי לאויר ביתו קניי' מתחייב בנפשו לא הוי עד דמטי לארעא וכו' הא כיון דמכח מעשה אחת בא חשיב בת אחת אפי' אליביה דר' ירמיה דפליג אר' אבין ולית ליה הגבהה צורך ניסוך היינו דוקא בההוא דמנסך מטעם דלא בא לו מכח מעשה אחת משא"כ בההיא דמרובה דבא מכח מעשה אחת אפי' ר' ירמיה מודה. ועוד קשה דגרסי' בירושלמי פ' אלו נערות החוסם את הפרה משלם וכו' ולוקה שכן החוסם פרתו לוקה ופריך ר' מונה מעתה הבא על אחותו נערה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה חזר ואמר גבי אחותו חל עליו תשלומין ומיתה כאחת ברם הכא מכיון שחסם נתחייב מלקות מכאן ואילך בתשלומין התיב ר' זירא קומי רב מונה הרי המצית גדיש של חברו בשבת על שבלת ראשון חייב מיתה מכאן ואינך בתשלומין ולית אמר כן על כל שבולת ושבולת יש בה התריות מיתה ה"נ על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות עכ"ל ומדהוצרך לומר דטעמא משום דעל כל שבלת וכו' ש"מ דלא כתלמידי רשב"א (דהם נמי סוברין כר"י אישקאפה כמ"ש לקמן) דלדעתם אפי' בלא האי טעמא נמי כההיא דנשרף העבד ואח"כ נשרף הגדיש דלא שייך האי טעמ' אפ"ה פטור כיון שבא לו מכח מעשה אחת וכו' עוד מצאתי בשיטה כ"י לתלמידי רשב"א שכתבו וז"ל בשלמ' למ"ד משום חציו מש"ה בעבד כפות לו פטור דקלב"מ פי' ואפי' נשרף הגדיש קודם שהגיע לגופו של עבד דהו"ל כזורק חץ וקרע שיראין בהליכתו קודם שהמית שהיא פטור וכו' ואוקמי ר"ל כגון שהצית וכו' משום דקלב"מ ואפי' נשרף העבד מקמי גדיש פטור הא למה זה דומה לזורק חץ והלך וקרע שיראין של חברו אחר שהמית שהוא פטור עכ"ל. ולפי הנראה שדעת תלמידי רשב"א כר"י אישקאפה ומש"ה כתבו אפי' נשרף העבד מקמי גדיש פטור ושלא כדעת רשב"א וכו' ועיקר כרשב"א כמו שהוכחתי עכ"ל שער המלך וראב"ן כתב וז"ל הא דקאמר הכא בגדיש דחד וכו' אלמא מיתה לזה ותשלומין לזה פטור ובסנהדרין אמרינן דחייב הכא דחיוב מיתה קודם לחיוב תשלומין דהצית בגופא של עבד ואח"כ נשרף הגדיש פטור מתשלומין והא דסנהדרין דתשלומין ומיתה באין כא' ע"י הזמת עדים הלכך היכא דבאים לו באדם א' פטור מתשלומין דקלב"מ ואם בב' ב"א דלא קם על זה שחייב לו תשלומין בדרבה מיניה חייב תשלומין והא דהיוצא ליהרג שחבל באחרים חייב אלמ' אע"ג דמיתה קדים חייב התם על עבירה שנתחייב בה מיתה ולא נתחייב תשלומין אבל בעבד וגדיש עביר' א' היא בשרפת העבד נשרף הגדיש הלכך פטור עכ"ל:

[יב] פסחים דף כ"ט תניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל מאן י"א ר' נחוני' בן הקנה. כתבו תוס' הקשה ריב"א אמאי פטור מקרבן מעילה משום קלב"מ הא אמר שבת (דף צ"ג) המוציא אוכלין בכלי. שגג באוכלין והזיד בכלי חייב על האוכלין חטאת ועל הכלי סקילה אלמא קלב"מ לא פטר מקרבן ותירץ כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש עכ"ל:

[יג.] מועד קטן דף ב' ע"ב אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים א' משום נוטע וא' משום קיצר כתבו תוס' קשה הא אמרי' משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות תירץ הכי כגון דאיכא מיתה ומלקות אבל תרתי מילי דאיסורין דדמיין להדדי בשני מלקיות תרווייהו חד רשעה הוא ולא ממעטינן מרשעתו דכל שם מלקות חד רשע' הוא והכי נמי אמר פסחים דף כ"ד אכל פוטיתא לוקה ד' עכ''ל:

[יד.] עירובין דף ס"ב אמר ר"ח בר אבא אמר ר"י בן נח נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להישבון. כתבו תוס' ומשמע ליה דאיירי בגוזל מישראל מדקתני ולא ניתן להישבון כלומר דאינו חייב להחזיר ובגוזל מא"י היה חייב כיון דקפיד ולא כפי' הקונטר' דפטור בגוזל מן הא"י משום דלא כתיבה בי' השבה ומשום קם ליה בדרבה מיניה לא מפטר דלא שייך גבי א"י דהא נטלו לסטין כסותו משמע דלא קני אלא ביאוש ומוקמינן בליסטין א"י ועוד אפילו בישראל מחייב להחזיר אי הוי בעין ולא אמרי' קלב"מ כדמוכח סנהדרין דף ע"ב עכ"ל. ובע"ז דף ע"א כתבו תוס' בשם רש"י ולא ניתן להישבון משום דקלב"מ ולא נראה דא"כ לא יתחייב כותי לשלם גזלו בשום ענין עכ"ל ע"ש. (וע' תוס' ב"ק דף ד' ד"ה כראוי דכתבו הא דאדם פטור מכפר לאו משום קלב"מ אלא משום דילפינן מדכתיב עליו כדאיתא ב"ק דף כ"ו):

[פסק] [טו] כתב הרמב"ם פ"א מנערה היתה בתולה זו אסורה על האונס חייבי כריתות או חייבי לאוין אם התרו בו לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם לא התרו בו משלם היתה מחייבי מיתות ב"ד בין התרו או לא פטור מן הקנס שנאמר ולא יהיה אסון וכו' הא אם היה שם אסון אין שם עונש ואף על פי שהריגת האשה בשגגה שהרי לא נתכוין לה שנאמר כי ינצו ונגפו וכו' הא למדת שלא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לפוטרה מן התשלומין והרי הוא אומר מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמ' לא חלקת וכו' וכן הדין לכל עברות שיש בהם מיתת ב"ד שאין בהם תשלומין. (וע' שער המלך פכ"ד משבת שהק' על הרמב"ם שכ' היתה בתולה וכו' מחייבי כריתות כגון אחותו וכו' והו"ל לבאר בבא עלי' שלא כדרכה כאוקמתא דר"ח או כאוקמת' דאביי ולמה כתב המשנה כצורתה באונס ומפתה, ונראה דס"ל כיש מפרשים שכתבו תוס' ביבמות (דף נ"ט) ובסנהדרין (דף ע"ג) דאע"ג דבכל התור' קי"ל העראה כביאה. גבי קנס אינו חייב אלא בגמר ביאה לפי שלא נתרבה העראה אלא בעריו' וחייבי