כסף נבחר חלק ג תכז

קנס אלא כך הוא אומר דכשהביאה היא כדרכה אינו חייב עלי' בהעראה שהיא תחלת ביאה אלא בגמר ביאה שתהא בה השרת בתולים שהוא חיוב הביאה הזאת לענין קנס אבל ביאה שלא כדרכה מילתא אחריתא היא והוא חיוב אחר לעצמו דהיא משכב אחר אע"ג דלא שייך בי' השרת בתולים והקשו עליו בתוס' דאכתי לא ניחא דהא אמרי' בירושלמי הערו בה עשרה ב"א כולן משלמין קנס וכו' עכ"ל. כתבו תוס' קשה הא בלא השרת בתולים נמי משלם קנס כדאמר קדושין דף י' באו עלי' עשרה ב"א ועדיין היא בתולה הראשון בסקילה והשני בחנק ואמר ר' זירא מודה רבי באינה ארוסה) לענין קנס דכולהו משלמי אלא הכא היינו טעמא דלא משלם מתחלת ביאה משום קים לי' בדרבה מיני' לא משלם הכא עד גמר ביאה אבל בעלמא משלם קנס משעת העראה ויש מפרשים דלא אתרבי העראה כגמר ביאה אלא לענין עריות וכו' אבל לענין קנס לא אתרבי (וכ"כ תוס' יבמות דף נ"ט ושם הקשו וז"ל אבל ק' מאי פריך הניחא למ"ד וכו' הא לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מחייב בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש עכ"ל) וא"ת למ"ד העראה זו הכנסת עטרה אי אהעראה לא מחייב הא בגמר ביאה לאו בתולה היא לאו פירכ' היא דבהכי חייב רחמנ' תדע מדלא ילפינן מנערה המאורסה העראה דאי אהעראה פטור בגמר ביאה האיך מחייב הא לאו בתולה היא אלא בהכי חייב רחמנא ומיהו בירושלמי כתובות משמע דאהעראה משלם קנס דאמרי' שם הערו בה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה עכ"ל הניחא למ"ד העראה זו נשיקה (נשיקת אבר איכא לאוקמי דפגומה היא וכו' ועדיין בתוליה לא יצאו) אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה (וגמר ביאה כגון דשפחה חרופה דכתיב בה שכבת זרע היינו ביאת המירוק אין כאן העראה בלא השרת בתולים ונמצאו מיתה דניתן להציל ותשלומין באין כאחד) (פלוגתא היא ביבמות (דף נ"ה) שמואל ורבה בב"ח אליבי' דר"י סברי העראה זו נשיקה. ורב דימי אמר ר"י העראה זו הכנסת עטרה ע"ש וכ"כ הרמב"ם דהעראה הכנסת עטרה גמר ביאה הכנסת כל האבר) אלא אמר רב חסדא כגון שבא עליה שלא כדרכה (הוא או אחר כבר) וחזר ובא עליה כדרכה (דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשה שכבר אפגמה) רבא אמר במניחתו שלא יהרגנה ור' יהודה היא (דאמר לא ניתן להצילה בנפשו) רב פפא אמר (הא דתני אחותו יש לה קנס) במפותה ודברי הכל (דבת קנסא היא ולהצילה לא ניתן דהא אינה מקפדת) (מכאן הוכיחו תוס' דר"פ ס"ל דקנס אינה יכולה למחול ובירושלמי איכא פלוגתא בזה ע"ש) אביי אמר ביכול להציל באחד מאבריו ור' יונתן בן שאול היא וכו':

[ה.] ב"מ דף צ"א ת"ר החוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם והא אינו לוקה ומת אינו לוקה ומשלם אמר אביי הא מני ר"מ הוא רבא אמר אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו (אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמי תשלומין עליה אלא שאין כח לענשו בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם דאי לא רמי תשלומין עליה כי יהיבנן ניהלה מי הוי אתנן מתנ' בעלמא הוא וגבי חוסם נמי תשלומין רמי עליה ולא יצא ידי חובתו עד שישלם אי נמי אי תפס לא מפקינן מיני' כך שמעתי מפי מורי הזקן) (ובאספ"ז כתב ונ"ל דכל היכא דאמרי' אינו לוקה ומשלם נהי דלא מגבי' מיני' בבי דינא ולא נכנסין לנכסיו חובה עליו לשלם ואנן זיל הב ליה אמרי' לצאת ידי חובתך ומש"ה קתני משלם ומאתנן ילפינן לה וכו' שיש עליו חוב' לתת וכו' ובב"ק ה"ק אי תבעה ליה לקמן לדינא מי אמרי' ליה זיל הב לה פי' מי מכרחינן ליה עכ"ל. ותוס' כתבו אע"ג דאינו חייב בב"ד שפיר קתני משלם דחיובא מעליא הוא משא"כ התם בב"ק דאמר מדת חסידות שנו כאן שפיר פריך תנא תני ישלם וכו' עכ"ל). רב פפא אמר משעת משיכ' אחייב לה במזונותיה ומלקי לא לקי עד שעת חסימ'. ובב"ק דף ע' על מתני' גנב ומכר בשבת משלם דו"ה פריך הש"ס והתני פטור אמר רמב"ח באומר עקוץ תאנה מתאנתי ותקנ' לי גנבתך אמרי וכיון דכי תבע לקמן לדינא לא אמרי' ליה זיל שלים דמחייב בנפשו הא מכירה לאו מכיר' אלא אמר ר"פ באומר זרוק לי גנבתך וכו' ובאומר לא תקני לי גנבתך עד שתנוח רבא אמר לעולם כרמב"ח אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו כו' אלא אע"ג דכי תבעה לקמן לדינא לא אמרי' ליה זיל הב לה כיון דכי יהיב לה הוי אתנן הכא נמי אע"ג דלענין תשלומין אי תבע קמן בדינא לא אמרי' זיל שלים אפ"ה כיון דמקני ליה בהכי הוי מכיר'. כתבו תוס' משום דעיקר אתנן בעריות כתיב כדמוכח תמור' (דף כ"ט) להכי אמר רבא אפי' בא על אמו. וכתב באספ"ז וחכמי הצרפתים מחדשין בזה שיט' אחרת לומר שאף ב"ד מחייבין ליתן אף בחייבי מית' ואין גורסין מי אמרי' ליה זיל שלים וכו' וכן בלקוט תאנה ותקנ' לי גנבותך ב"ד מחייבין ליתן וכן החוסם את הפר' משלם לא אמרו אין מת ומשלם אלא בדבר הבא דרך נזקין אבל בדבר שקבל עליו דרך תנאי ומשא ומתן כגון אתנן וחוסם אף אם לא קבל עליו הרי הוא כמי שקבל הואיל ומן התור' הוא וכן מכר בשבת בלקיטת התאנה מכורה היא ומשלם בב"ד מ"מ שיטת הסוגיא אינה מוכחת כדבריהם עכ"ל:

[ו] סנהדרין דף ע"ב אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו (בדמי נפשו קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתן ופטור מלהחזירם אע"פ שהן קיימין) אמר רבא מסתברא מלתא דרב בששבר דליתנהו אבל נטל לא (מסתברא בהא מלתא דרב דפטר בה דכיון דקיימין הן כל היכא דאיתנהו דמרייהו נינהו ואין זה חייב בתשלומין דפקדון בעלמא נינהו גביה) והאלקים אמר רב אפי' נטל (ואפילו איתנהו) דהא יש לו דמים (כגון אב על הבן דמוד' בהו רב דלא קנה וחייב להחזיר אח"כ) ובנאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי (ולא אמרי' פקדון הוי גביה ואבדו לבעלים) הכא נמי ברשותי' קיימי (ה"נ לענין אין לו דמים אע"פ דאיתנהו אמרי' לאו פקדון אלא ברשותו ובאחריותו קיימי וכי גבו להו בי דינא מיני' יש כאן תשלומין עם חיוב מית' כאלו גובין משאר נכסים) ולא היא (מסקנא דמילתא דרב' הוא ולא היא לא מסתבר טעמי' דרב בהא) כי אוקמינא רחמנא ברשותי' לענין אונסין אבל לענין מקנ' ברשותי' דמרייהו קיימי מידי דהוי אשואל (דאע"ג דהיכא דיש לו דמים חייב באחריותו לאו קנין הן לו להיות כשאר נכסיו דכי אוקמי' רחמנא ברשותי' וחייב' הגזלנים לשלם ה"מ לענין שלומי דלא מצי למימר נאנסו דאשכחן בשומרין דחייב הכתוב לישבע אם לא שלח ידו וכו' הא שלח אע"ג דטעין מת או נשבר דהיינו אונס חייב דנעש' עליו גזלן בשליחות יד. אבל לענין מקני לא. אם קיימין הן אצלו והוא היה בא לעכבו ולומר דמים אני מחזיר לך לא קני ומהדר להו בעינייהו דכתיב והשיב את הגזל' והאי דכי נאנסו מחזיר דמים ולא מצי אמר ליה נאנסו ומפטר משום דלא גרע גזלן משואל דמשום דכל הנא' שלו אוקמי' ברשותו לשלומי אם נאנס כל כמה דקיימי הדרא בעינ' הא נמי כל הנא' שלו ומחייב לשלומי). מתיב רב ביבי בר אביי (לרבא פריך דאמר נטל דאיתנהו חייב) הגונב כיס בשבת שהרי נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא פטור (מן התשלומין) שהרי איסור גנב' ואיסור סקילה באין כאחד (אלמא אע"פ שהכיס והמעות קיימין אמרי' בדמים קנינהו ולא מפקינן ליה מיניה) והלכתא דשדינהו בנהרא (הא דקתני פטור כגון דשדינהו וכו' דליתנהו) רבא אגנבו ליה דכרי במחתרתא אהדרינהו ניהלי' ולא קבלינהו אמר הואיל ונפק מפומיה דרב. כתבו תוס' תימא הא מחייב לצאת ידי שמים ואמאי לא קבלנהו וי"ל דכאן לא היו רוצים להחזיר אא"כ יתחייבו בדיני אדם עכ"ל: