כסף נבחר חלק ג תכו

מיני' (דחיובא רמיא עלי' אלא משום דקלב"מ). כתבו תוס' אע"ג דהכא אפי' לצי"ש אינו חייב דדוקא בממון אמר רבא אתנן אסרה תור' אפי' בא על אמו דמחייב בבא לצי"ש אבל קנס לא מחייב אלא ע"פ ב"ד מ"מ ניחא כיון שהי' ראוי להתחייב אם לא הי' מתחייב בנפשו מתחייב נמי אממון ע"י שליח כיון שאינו מתחייב בנפשו עכ"ל. רבה אמר לעולם בטובח ע"י עצמו ור"מ לוקה ומשלם אית לי' מת ומשלם ל"ל. ושאני הני דחידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמקטל משלם (וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע"ג דמקטל לא מפטר מיני') (כלו' דאין לפרש דהחדוש היינו דמקטל וכו' היכן מצינו זה החידוש אלא ה"ק שאני הכי שחדשה תורה וכו' וכיון שכן אף אנו נאמר אע"ג דמקטל משלם אספ"ז). ואזדא רבה לטעמי' דאמר הי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגנב' קודם שיבא לידי איסו' שבת גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גנבה אין טבית' ומכיר' (כיון דאקרן לא מחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי דו"ה אמר רחמנ' ולא ג' וד' ורבה ס"ל כר"מ) (וכ"כ רמב"ן. אבל תוס' כתבו דאליבי' דר"מ קאמר ולי' לא ס"ל. וע' באספ"ז אם גנב בשבת דהיינו באופן דאיכא עלי' חיוב מית' כגון שהוציא מרה"י לרה"ר וטבח בחול חייב אע"ג שגנב בשע' שנתחייב בנפשו כיון דאכתי אית לה בעין כל היכא דאית' ברשותי' דמרי' אית' והשתא הוא דמחייב אגנבה וטביחה. וכ"כ הריטב"א ודמי להא דאמרי' בפ' מרובה במאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' אתבר ממילא משלם זוזא תברה או שתי' משלם ד' כי השתא והיכא דמעיקרא שויא ד' וכו' ולבסוף זוזא משלם כדמעיקרא לעולם אע"ג דתברה או שתי' והיינו דאמרינן הכא שאם הי' גנוב מע"ש וטבחו בשבת חייב ולא אמרינן טביחתו זו גנבתו ולפטור וכו' כיון דכבר נתחייב הקרן היכי אתי טביחתו דשבת ולפטרי' וכו'. ובשם רשב"א כתב שאם גנב בשבת וטבח בחול נמי פטור שהרי פטור מכפל דבאיסור שבת בא לו ואם אין גניבה אין טביחה ומכירה וכו' ע"ש). ואמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבחו במחתרת חייב שכבר נתחייב בגניבה וכו' גנב וטבח במחתרת פטור שאם אין גנבה וכו'. וצריכא דאי אשמעי' שבת משום דאיסורו איסור עולם (כ"ז שיעידו עליו שחלל שבת ימיתוהו ב"ד הלכך חמירא מיתה דילי' לפוטרו מממון) אבל מחתרת דאיסור שעה (אי לא משכח לי' האי שעתא תו לא מקטל) (ולא הוי דומי' דיהי' אסון. תוס') אימא לא צריכ'. ואי אשמעי' מחתרת משום דמחתרתו זו הוא התראתו אבל שבת דבעי התראה אימא לא צריכ'. כתבו תוס' למאי דפרישית דרבה אליבי' דר"מ קאמר א"כ היכי קאמר אבל שבת אימא לא והא עיקר מילת' דר"מ גבי שבת תניא לעיל מצינו למימ' דרבה אשמעי' דשייך קלב"מ אע"ג דבשעה דמתחייב עדיין הממון בעין לא הול"ל קלב"מ כדאמר סנהדרין (דף ע"ב) אפ"ה כיון דטבח אח"כ מפטר על הגנבה והא דפטור אגנבה אע"ג דבאותה שעה הוי בעין עביד צריכותא עכ"ל. אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגנבה וכו' הית' פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור וכו' ר"פ שאולה אתא לאשמעי' סד"א הואיל ואמר ר"פ משעת משיכה אתחייב במזונותיה ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסיה קמ"ל (כיון דכל כמה דאית' הדרא בעינא ההיא שעתא דקא טבח קגזיל לה). ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כיון דאלו אתרו בי' פטור כי לא אתרו בי' נמי פטור ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר ר"י חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר (ממון ואכולה מילת' קאי) ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור. ומי איכ' למ"ד חייבי מיתות שוגגין חייבין והא תנא דבי' חזקי' מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג בין מזיד וכו' לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד וכו' לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר"י אמר חייב חייבי מיתו' אתקש חייבי מלקות לא אתקש ר"ל אמר פטור בפי' רבתה תור' חייבי מלקות כחייבי מיתות היכן רבתה אמר אביי אתי' רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה. כתבו תוס' וא"ת והא אמרי' סנהדרין [דף ע"ט] דפליגי תנאי אתנא דבי חזקי' וי"ל דלענין ממון אחר אית להו לכולהו היקשא ולא פליגי אלא במאי דקתני בין מתכוין וכו' דמשמע דבין מתכוין להרוג האשה בין אין מתכוין להורגה אלא להרוג חברו והרגה דבכל ענין פטור מדמי אשה דלענין ממון אחר כבר תנא דלא תחלוק בין שוגג בין מזיד והיינו דמפקא מדרבי ומדרבנן דלר' נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ממון ולרבנן חייב מיתה ולתנ' דבי חזקי' פטור מממון וממיתה אבל קשה לר"י דבסנהדרין (דף פ"ד) אמרי' הניחא למ"ד דאית לי' דתנא דבי חזקיה אבל למאן דל"ל וכו' משמע דאיכא תנא דפליג ואור"י דהיינו רב חגא מדרומ' דאייתי מתניתא בידי' כדאמרי' ב"ק (דף מ"ב) דתני' אנשים כי נתכוונו זה לזה אע"פ שיש אסון באשה יענשו בדמי ולדות אלמא ל"ל היקשא דבין שוגג למזיד והא דקאמר הכא מי איכא למ"ד וכו' היינו משום דתנא דבי חזקי' עיקר שהי' שונה ברייתות של ר"ח אביו וכו' והן עיקר ולרשב"א נרא' דמש"ה קא פריך לי' מתנא דבי חזקי' משום דר' יוחנן מוקי מתני' בשלא התרו וקתני סיפ' דחייבי מיתות פטורין א"כ מתני' סברה חייבי מיתות שוגגין פטורין דאי סיפ' מיירי בהתרו לפלוג בחייבי מלקות גופייהו והוי מצי למפרך ממתני' אלא דלא מצי למפרך אלא מדיוקא להכי פריך מתנא דבי חזקי' ואמתני' סמיך לפ"ז מצינן למימר דמפקא מרבי ורבנן בכולה מילתא ועוד אומר רשב"א דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ברוק' לק' (דף ל"ו) הוא תנא דלית לי' דתנא דבי חזקי' וכו' עכ"ל (ובסנהדרין דף ע"ט כתבו תוס' דרבי נמי אית לי' היקש' לענין ממון אחר כגון זרק חץ בשבת וקרע שיראין או לדמי ולדות בהדי מיתה דאשה אבל לענין דמי הנהרג דוקא פליגי משום דגלי רחמנ' ונתת נפש תחת נפש וכו' ממון עכ"ל). ובחולין דף פ"א ע"ב מתני' השוחט לע"ז וכו' ר"ש פוטר [משום אותו ואת בנו] וחכמים מחייבין. [גמ']. אמר ר"ל לא שנו אלא ששחט ראשון לע"ז ושני לשלחנו אבל ראשון לשלחנו וכו' פטור דקלב"מ ור"י אמר פעמים אפי' ראשון לשלחנו וכו' נמי חייב כגון דאתרו בי' משום אותו ואת בנו ולא אתרו בי' משום ע"ז ור"ל כיון דאלו אתרו בי' פטור כי לא אתרו בי' נמי פטור ואזדו לטעמייהו וכו' דכי אתי רב דימי וכו' וצריכ' דאי אתמ' בהא בהא קאמ' ר"ל [דתרתי בגופ' לא רמי עלי'] אבל בהא אימ' מודה לר"י [כיון דחדא בגופ' וחדא בממונא] ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר"י אבל בהך אימא מודה לר"ל (דלא רמי תורת מלקות בעברה של מיתה כלל) צריכ' (ותוס' כתבו דאי אשמעי' בממון בהא אמר ר"ל משום תנא ד"ח אבל במיתה ומלקות אימא לא קמ"ל ואי אשמעי' הכא בהא אמר ר"י אבל התם אימא משום תנא דבי חזקי' מודה לר"ל קמ"ל):

[ד.] סנהדרין דף ע"ג על מתני' דאלו ניתן להצילן בנפשן וחשיב חייבי כריתות ורמינהו אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו וכו' אמרו רבנן קמי' דרב חסדא משעת העראה דפגמה אפטר לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה משעת העראה קרי לה נבעלה ואיפגמה במקצת ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה בנפשו וקנס' לא מחייב אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתולים). וכן משמע דעת הרמב"ם פ"א מנערה ועיין ר"ן חדושי סנהדרין שכתב וז"ל ואין כוונת רש"י שלא יתחייב קנס על שלא כדרכה דהא אמרי' קדושין (דף ע') מודה רבי דלענין קנס כולהו משלמי אלמא דשלא כדרכה איכא