כסף נבחר חלק ג תכה

וכן בהך לא תחסום ע"כ דאזהרה לא אתי' אלא למלקות דתשלומין ממיל' נפק' דכיון דאינו רשאי לחסום דין הוא שישלם מה שראוי לאכול באותה שעה דליכ' למימר דאזהרה אתא לממון ולא למלקות דא"כ לכתוב בל' עשה האכיל שור בדישו ושמענ' שפיר דאם לא האכיל חייב אע"כ אזהר' למלקו' אתא עכ"ל). וחכ"א כל המשלם אינו לוקה. גמ']. בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות (והאי רשעה רוצ' לומר ממון כדמוכח כתובות דף ל"ב. תוס') אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא ש"ר מה מוציא ש"ר לוקה ומשלם (דכתיב ויסרו אותו וענשו אותו ואמרי' כתובות דף מ"ו ויסרו זו מלקות) אף כל לוקה ומשלם מה למוציא ש"ר שכן קנס (וכל קנס חידוש הוא ולא ילפינן מיני' לממונ') סבר כר"ע דאמר עדים זוממין קנס'. כתבו תוס' ורבנן סברי ממונ' הוא. משמע דלר"מ אינו לוקה ומשלם אלא גבי קנס אבל גבי ממון לא וקש' דבב"מ ד' צ"א תני' החו' פי פרה ודש בה לוק' ומשלם ומוקי לה כר"מ והתם הוי ממון. וכן קשה ארבנן דעד כאן לא פליגי אר"מ אלא משום דס"ל עדים זוממין ממונ' ולא מצי למילף ממוציא ש"ר אבל בקנס מודה דילפינן ממש"ר ובכתובות פריך גבי קנס והא קי"ל דאין לוקה ומשלם וי"ל דודאי בין לרבנן ובין לר"מ ליכ' חילוק בין ממון לקנס לענין דאין לוק' ומשלם דהא מכדי רשעתו נפק' וכדי רשעתו כתיב גבי עדים זוממין הלכך לר"מ דסבר עדים זוממין קנסא הוא ושפיר ילפינן להו ממוצי' ש"ר למימר' דלוק' ומשלמין א"כ כדי רשעתו דכתיב גבי דידהו דממעט שתי רשעיות ליכ' לאוקומי במלקות וממון וצריכ' לאוקומי במית' ומלקות א"כ ודאי אמר ר"מ בכל דוכתי דלוק' ומשלם אף לגבי ממון דמהיכי תיתי למעוטי אבל רבנן דס"ל עדים זוממין ממונ' הוא לכך לא ילפינן ממש"ר דלוק' ומשלם והלכך דרשינן כדי רשעתו למעוטי ממלקו' וממון דאינו לוק' ומשלם מעתה יאמרו רבנן בכל מקום אף גבי קנס דאינו לוק' ומשלם מכדי רשעתו דהא משתמע שפיר דאתי למעוטי כל ב' רשעיות בין ממון ובין קנס עכ"ל:

[ב.] כתובות דף ל"ו ע"ב מתני' הבא על בתו וכו' אין להם קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן בידי ב"ד וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון שנא' ולא יהי' אסון ענש יענש (הא אם יהי' אסון לא יענש). [גמר']. והא מהתם נפק' מכדי רשעתו וכו' חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכ' דאי אשמעי' מיתה וממון משום דאיכ' אבוד נשמה אבל מלקות וממון לא. ואי אשמעי' מלקות וממון משום דלא חמיר איסור' אבל מיתה וממון דחמיר איסור' אימ' לא צריכא ולר"מ דאמר לוקה ומשלם תרתי ל"ל חדא במית' וממון וחדא במית' ומלקות וצריכא דאי אשמעי' מיתה וממון משום דחדא בגופי' וחדא בממוני' לא עבדינן אבל מיתה ומלקות דתרוייהו בגופ' אימא מיתה אריכת' וכו' (ורבנן מלקות וממון מיתה ומלקות תרווייהו מכדי רשעתו וכו' ואע"ג דסמיך לי' ארבעים יכנו אין לנו לומר דילקה ולא ימות כמו דלוקה ואינו משלם דאתגורי אתגור כדפריך בסנהדרין דף פ"א ואע"ג דגבי ממון ומלקות אמרי' דנדון בממון אפי' ממונ' קולא התם משום דחס רחמנ' אממונ' דנחבל תוס'). כתב באספ"ז בשם הרשב"א על מתניתין דכל המתחייב בנפשו וכו'. איכא למידק והלא אין מיתה וממון באים כאחד דמכי הערה בה מתחייב מית' ומתחייב בממון לא הוי עד גמר ביאה כדאמר סנהדרין דף ע"ג וי"ל דהתם הוא דמכיון דפגמה שוב לא ניתן להצילה דאפגימה קפיד רחמנ' כדאית' התם אבל הכא אע"ג דמשעת העראה מחייב מ"מ כל שעתא ושעתא עביד חיוב מיתה עד גמר ביאה וכענין זה אמרו בירושלמי בפרקין החוסם פי פרה משלם וכו' שכן החוסם פרתו לוק' אמר רב מונה מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה חזר ואמר גבי אחותו חלו עליו מיתה ותשלומין כאחת ברם הכא מכיון שחוסם נתחייב מכות מכאן ואילך בתשלומין התיב ר' זעירא הרי המצית גדישו של חברו בשבת על שבולת ראשונ' נתחייב מיתה. והנה על כל חסימה וחסימה יש בה התריו' מכות וכו' מ"מ למדנו ממנה דאע"ג דנתחייב מעיקר' נפשות כיון דכל שעתא ושעתא מתעסק בחיוב נפשות פטור מן התשלומין עכ"ל:

[ג.] כתובות דף ל"ב פריך הש"ס על מתני' דתנן אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו וכו' ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' וקי"ל דאין לוקה ומשלם. אמר עולא כאן באחותו נער' כאן באחותו בוגרת והא איכ' בשת ופגם. בשוטה. והאיכ' צערא. במפותה. השת' דאתית להכי אפי' תימ' אחותו נער' ביתומ' ומפותה אלמא קסבר עולא כל היכ' דאיכ' ממון ומלקות משלם ולא לקי. ומסיק הש"ס דעולא תחת תחת גמר (וג"ש מופנה הוא ולמדין ואין משיבין) כתיב הכא תחת אשר ענה וכתיב התם עין תחת עין מה התם ממונ' משלם מלקי לא לקי אף כל וכו' (דחובל אתרבי בפי' לתשלומין ואף על גב דאיכ' מלקות דלא יוסיף וכו'). (כתבו תוס' מצינו למימר לפי מסקני' דלא קאמר עולא דממונ' משלם ולא לקי אלא בהנהו תלת (חובל ועדים זוממין וקנס) דגלי בהו קרא. וליכ' למימר דילפינן לעול' בכל דוכתי מתחת נתינ' ישלם כסף. דדוק' לענין מיטב נתקבלה הג"ש שהוא גוף התשלומין עכ"ל). ר"י אמר אפי' תימ' אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו אלמ' קסבר ר"י כל היכ' דאיכ' ממון ומלקות מלקי לקי ממונ' לא משלם מנא לי' לר"י הא. אמר קרא כדי רשעתו משום רשעה אחת וכו' וסמיך לי' ארבעים יכנו. והרי חובל וכו' ממונ' משלם מלקי לא לקי. בפי' רבתה תור' חובל לתשלומין מכדי כתיב כאשר עשה כן יעש' לו. כן ינתן בו ל"ל דבר שיש בו נתינה וכו'. והרי עדים זוממין וכו' וחכ"א כל המשלם אינו לוקה א"ר אילעא בפירוש רבתה תור' עדים זוממין לתשלומין מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם וכו' יד ביד למה לי דבר הניתן מיד ליד. ומאי ניהו ממון ור"י מ"ט לא אמר כעול' א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה (א"כ דפטרת בא על אחותו ממלקות בטלת לאו שבה שעונש לאו במלקות) חובל נמי בטלת לא יוסיף וכו' עדים זוממין נמי בטלת והי' אם בן הכות אלא עדים זוממין אפשר לקיומי בבן גרושה וכו' חובל איכ' לאוקמי כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוט' אחותו נמי איכ' לקיומי באחותו בוגרת וכו'. אמר לך ר"י האי תחת אשר ענה מבעי' לי' לכדאביי וכו' האי תחת אשר ענה מכלל דאיכ' בשת ופגם. ועולא נפקא לי' מדרב' דאמר ונתן האיש השוכב לאבי הנערה וכו' האי הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכ' בשת ופגם. כתבו תוס' קשה לרשב"א דבב"מ (דף צ"א) מוקי רבא בריית' דחוסם שלוקה ומשלם כרבנן וכו' פי' ומשלם לצאת ידי שמים משמע דבדין לוקה ואינו משלם דסבר כר"י והכא משמע דסבר כעולא. ולמאי דפרישית דדוק' בהני תלת אית לי' לעולא ממונא משלם א"ש דבעלמ' ס"ל כר"י דלוק' ואינו משלם עכ"ל. ובאספ"ז כתב דמדברי רש"י נרא' דעולא אית לי' בכל מקום ממונא משלם ולא לקי ע"ש. ריש לקיש אמר הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם וכו' אי ר"מ אפי' בתו נמי (דהא לא ס"ל לר"מ דפטור משום קים לי' בדרבה מיני' ואמאי תנן במתני' הבא על בתו פטור מקנס) וכי תימא ר"מ לוקה ומשלם אית לי' מת ומשלם לית לי'. והתניא גנב וטבח בשבת משלם דו"ה דברי ר"מ וחכמים פוטרין. הא אתמר עלה בטובח ע"י אחר. וכי שליח חוטא וזה מתחייב אמר רבא וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר וכו' דבי ר"י תנא או לרבות את השליח וכו' מי איכ' מידי דאלו עבד איהו. לא מחייב ועביד שליח ומחייב. איהו לאו משום דלא מחייב אלא משום דקים לי' בדרבה