כסף נבחר חלק ג תכב

שנשאו לכהן ולוי וישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום זו אלמנ' לכ"ג גרוש' וחלוצ' לכהן הדיוט ממזרת ונתינ' לישראל וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר זה הבא על אחת מכל העריות. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמותה זה ולד שפח' וכותית. [גמ'] מנה"מ (דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות). (כתבו תוס' וקשה דמאי בעי הלא פשוט בכל הגמר' דקדושין לא תפסו דהא בהא תליא דכיון דהוי ממזר מחייבי כריתות לא תפסי קדושין דהא ר"ע הוא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולא ידעי' אלא משום דשמעי' ליה לר"ע יש ממזר מחייבי לאוין ואור"י דאין ה"נ דכלל זה אמת אליבא דר"ע והכא בעי' אליבא דר' יהושע דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ואפ"ה מודה דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובו' דף מ"ט ע"ב ד"ה חילולין וכו'). אמר קרא והלכ' והית' לאיש אחר. לאחרים ולא לקרובים. אימא ולא לבן בן בהדי' כ' לא יקח איש את אשת אביו וכו' ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחל' (אזהר' שלא יקדשנ' מיהו אי קדיש הוי קדושין) (וא"ת והא קי"ל כרבא דאי עביד לא מהני וכה"ג פריך בתמור' והרי אלמנ' וכו' ותפסי בה קדושין ומשני שאני התם דאמר קרא לא יקח ולא יחלל דאלמ' דאי לאו קרא ה"א דלא תפסי בה קדושין ותירצו בתוס' דכיון דגלי קרא בלא יקח דכ"ג הוי אמינא דנילף מיניה בלא יקח דאשת אב דאע"ג דאמר לא תעביד אי עביד מהני כ"כ רשב"א שם הא דיעבד (ואתי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל ולעולם לבן קאמר שהוא קרוב מן הכל). לכתחלה מאחות אשה נפקא (דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה) ואימא אידי ואידי (לא תקח והית') באחות אשה (אבל שאר קרובים דלא אשכחן אזהרת קיחה לכתחל' לא) אין הכי נמי (דאחות אשה לחודה איכא למגמר) שאר עריות מנלן ילפינן מאחות אשה מהיקש' דר' יונה דאמר קרא כל אשר יעש' מכל התועבות האלה הוקשו כל עריות לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסו בה קדושין אף כל העריות. רב אחא בר יעקב אמר אתיא [שאר עריות] בק"ו דיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין (דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה) (והיינו אליבי' דרב דאמר ביבמות דף צ"ב דאין קדושין תופסין ביבמ'. אבל שמואל התם מספקא לי' אי האי לא תהי' ללאו אתי או דלא תפסי בה קדושין) אי הכי שאר חייבי לאוין נמי (ניתי במה מצינו מיבמה) אמר ר"פ חייבי לאוין בהדי' כתיב בהו [דתפסו[ דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים וכו' ואחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום (כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב לכתוב לא יוכל לבכר לא הוי לי' למכתב אלא כי את הבכור יכיר ואנא ידענא ל"ש אמו אהוב' ול"ש שנואה) אלא שנואה בנשואיה וקאמר רחמנ' כי תהיין. ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל כי תהיין במאי מוקי לה באלמנ' לכ"ג כר' סימאי דתני' ר' סימאי אומר מן הכל עושה ר"ע ממזרים חוץ מאלמנ' לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יחלל חילולין הוא עוש' ואין עוש' ממזרים. ולר' ישבב דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהי' אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר. הניחא אי לאפוקי מדר' סימאי קאתי שפיר דאיכ' לאוקמי בחייבי עשה] אלא אי טעמיה דנפשיה קאמר אפי' חייבי עשה במאי מוקים לה בבעולה לכ"ג. ומאי שנא משום דהוי עשה שאין שוה בכל. ורבנן אדמוקי לה בח"ל נוקמי בחייבי עשה הני חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת ישראלית ואחת מצרית שתי נשים מעם אחד בעינן אי בעולה לכ"ג מי כתיב כי תהיין לכהן ור"ע בע"כ שבקא לקרא דהו' דחיק ומוקי' אנפשי' (כיון דגלי קרא ביבמה דלא תפסי קדושין נילף מיני' בחייבי לאוין דלית בהן קדושין וכי תהיין ע"כ בחייבי עשה קאמר וכו'):

[ב.] סנהדרין דף נ"ג מתני' הבא על האם חייב עלי' משום אם משום אשת אב. ר' יהוד' אומר אינו חייב אלא משום אם בלבד. גמ']. תני' ר' יהוד' אומר אם, לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא משום אם בלבד מאי אינה ראוי' אילימא חייבי כריתות וכו' מכלל דרבנן סברי אע"ג דאינה ראוי' הא לית לי' קדושין בגווה אלא חייבי לאוין ור"י סבר כר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל (טעמא דר"ע מפרש קדושין דף ס"ח מלא יקח איש אשת אביו וסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר דלאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו הוא דאיכא וקאמר רחמנ' דלא יקח אין לו ליקוחין בה וכו' ואנן קי"ל דתפסי קדושין מהאחת אהובה והאחת שנואה וכו'. עוד כתב רש"י דהאי תנא דבריית' פליג אתנא דמתני' דלא מפליג ר"י בין ראוי' לשאינה ראוי' וכו'):

[ג.] יבמות דף מ"ט מתני' איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכ' כדבריו. ור' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד. גמ']. מ"ט דר"ע דכתיב לא יקח איש אשת אביו ולא יגל' כנף אביו כנף שרא' אביו לא יגל' וסבר כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דהוי לה חייבי לאוין וסמיך לי' לא יבא ממזר. ולר' סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר ור' ישבב דמרבה אפי' חייבי עשה נפקא להו מולא ושמעון התמני סבר כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהוי לי' חייבי כריתות וכו' ור"י לכתוב לא יגלה ולא יקח למה לי אלא לאו ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר וע' דף מ"ד מתני' המחזיר גרושתו ודף ג' ודף צ"ב. ועיין יבמות דף ט' דכתבו תוס' בכל דוכת' פשיט' לי' לש"ס דח"ל לר"ע לאו בני חליצה ויבום ותימ' אמאי לא אמרינן ליתי עשה ולדחי ל"ת. ועיין תוס' יבמות דף י' דכתבו אף דסבר ר' יהודה באנוסת אביו הכתוב מדבר אינו מוכרח לומר דסובר כר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל די"ל דסובר כמו ר' יהושע דאע"ג דס"ל דהכתוב מיירי בשומרת יבם דהוא מחייבי כריתו' אפ"ה סבר דאין ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד:

[ד.] קדושין דף נ"א אתמר קדושין שאין מסורין לביאה אביי אמר הוי קדושין רבא אמר לא הוי קדושין. אמר רבא בר המנונ' אסבר' לי כי יקח איש אשה ובעלה קדושין שמסורין לביאה הוי קדושין ושאין מסורין לביאה לא הוי קדושין (כי יקח איש היינו קדושי כסף דגמרי' קיחה קיחה וכתב ובעלה דבעינן ראוי' לביאה). כתבו תוס' וקשה דהא חייבי לאוין אינן ראוין לביאה ותפסי קדושין לכך נראה לפרש קדושין שאין מסורין לביאה כלומר שאיסור הביאה ע"י קדושין והיינו היכא שקידש ב' אחיות בסתם שמקודם הקדושין היתה כל אחת מהן מותרת ועכשיו ע"י קדושין נאסרו שתיהן. אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י קדושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר קדושין עכ"ל (ואפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בפרק ט"ו מא"ב דבכל חייבי לאוין אינו לוקה על ביאה בלא קדושין מ"מ י"ל דאיסור יש. עיין מקנה קדושין דף נ"א). ומסיק הש"ס הלכת' כאביי:

[פסק] [ה.] כתב הרמב"ם פ"ד מאישו' המקדש אחד מן השריו' לא עשה כלום שאין הקדושין תופסין לערוה חוץ מן הנדה וכו' המקדש אחת משניו' או מאיסורי לאוין או עשה וכן יבם שקידש צרת יבמה ה"ז מקודשת קדושין גמורין חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שהיא מקודשת בספק נסתפק לחכמי' אם קדושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה ואע"פ שאסור לו לכנוס אחת מכל אלו ה"ז מגרש בגט. ועיין ש"ע אה"ע סימן ט"ו דכתב ב"ש אם קידש אחד ערוה מדרבנן ואח"כ בא אחר וקדשה צריכ' גט משני