כסף נבחר חלק ג תכא

מהלכות א"ב עכ"ל וע' שם בכסף משנה ובלח"מ:

ובפט"ו מא"ב כתב אסופי שנמצא בעיר שיש שם עובדי כוכבים ומזלות בין שהיו רוב עובדי כוכבים ומזלות או רוב ישראל ה"ז ספק לענין קדש אשה וצריכה גט מספק מי שהרגו אינו נהרג עליו וכו' היו רוב עיר עובדי כוכבים ומזלות מותר להאכילו נבלות היה רובא ישראל מחזירין לו אבדתו. מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת. כתב ה"ה וכבר נשאל רבינו על דין הפקוח נפש שנרא' מדבריו שאין מפקחין ברוב עובדי כוכבים ומזלות והשיב דאדר"י סמך דאמר בחצר אחרת אין מפקחין ואוקימנא שפרשו כלם שהרי לא נשאר שם קבוע לפיכך אם פירש א' מהם לחצר אחרת אין מפקחין דכל דפריש וכו' וה"ה לזה שפירש מעיר שרוב' עובדי כוכבים ומזלות שאין מפקחין עכ"ל. וטור א"ח סי' שכ"ט כתב כמו שפי' הרא"ש ור"ן דברי הרי"ף וה"ה דברי הרמב"ם שאם נעקרו כלן וכו'. וכ"פ בש"ע. וכ' מ"א נעקרו כלם היינו בזא"ז דאי בבת אחת הא נמי קביעי (או"ה). וש"ע אה"ע סי' ד' פסק כרמב"ם דמחצ' על מחצ' מפקחין. ורמ"א כתב וי"א דאפי' ברוב כותים. וכתב ב"ש דסברת הרמב"ם דתינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידו והוי כאלו ניידו כלם ופירש א' מהם כסברת התוס' אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע וכו' ע"ש. ובש"ע א"ח סי' תל"ט כ' פ' צבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל וכו' ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדקו שכל קבוע וכו' כמחצ' וכו' (מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו טור). וכתב מ"א דהוי ס"ס שמא מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו וכו':

[ח]. וש"ע י"ד סי' ק"י כתב ט' חניות וכו' שכל קבוע וכו' ומסיק שם הש"ך כרא"ה דאם היו חניות כלן מוחזקות לנו בבשר כשר ואחר שלקח מהן נתברר שאחד מן החניות בשר נבלה הוי קבוע. ורשב"א נמי מודה לו בתערובות החניות ופליג עליו בתערובות החתיכות וכו' ע"ש, ופר"ח ומ"י ושאר אחרונים פליגי על הש"ך אלא דלרשב"א אין חילוק אפי' תערובות חניות נמי וכו'. וכן מבואר מדברי הר"ש בספר כריתות סי' קצ"ט ור' שכתב מה שמקשין העולם יאסר כל העולם בחריש' וזריע' מטעם נחל איתן שהוא קבוע י"ל כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר קבוע דלא אמרי' קבוע אלא היכא שנתברר מקום האיסור. וע' עוד שם שהקש' הא דאזלינן בסנהדרין בתר רובא י"ל דשאני התם כיון שנודע באותו שעה מי מזכה ומי מחייב דמיא לט' חניות וכו' וכי אסרינ' ליקח מבשר שחוט' ודאי דמותר כיון שנתברר שלקח מחנות בשר שחוט' משא"כ בלוקח בא' מהן וא"י מאיז' חנות הוי כמחצ' וכו' (ומרדכי פ"ק דחולין תירץ דדבור דנפיק מפומייהו נייד והוי כלהו ניידו). ועוד כתב ש"ע רוב חניות מוכרות שחיט' ומיעוט מוכרות נבל' ולקח וא"י וכו' ונתערב' באחרות בטל' ברוב משום ס"ס. וכתב רמ"א ויש אוסרין משום דבכל מקום דהאיסור במקומו הוי כמחצ' על מחצ' והואיל והספק הראשון אסור מן התור' ואין כאן עוד ספקא להתיר רק תערובות לא מקרי ס"ס (ארוך) וע' בט"ז שם ס"ק ה' שכתב אם נתערב במקולין טרפ' בכשרות אסור ליקח מן הדין אף חתיכ' שאינ' ראוי' להתכבד דאי אפשר לומר חציו יהי' מותר וחציו אסור כיון שבאין מגוף אחד וכן כוונת הטור שהקש' על הרשב"א במ"ש וליקח מכאן ואילך אסור ואפי' שאינ' ר"ל מטעם שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ר"ל וכו'. וכתב שאינו מבין דבריו וכו' היינו כמ"ש דאסורות מצד הדין גם החתיכות שאינן ראויות כמו הראויות כיון שהן מגוף אחד ע"ש (ונקודת הכסף חלק עליו וגם פר"ח ומנחת יעקב ע"ש). ועוד כתב ש"ע דהא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בהפרישו במתכוין אבל פירש ממילא שרי. וש"ך מסיק להלכ' אפי' פירש ממילא אסור כר"י ורא"ש ע"ש. ועוד כתב שם בשם הרא"ש דוקא שפירש אחר שנודע תערובות שכבר עומדין בחזקת איסור אבל פירש קודם שנולד הספק אפי' למ"ד פירש ממילא אסור לא שייך למיגזר מידי שכולן בחזקת היתר הם עומדין מאי אמרת שמא יקח אחר שנולד הספק וכו' בהא ליכא למטעי דאם לקח בעוד בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסרו עכ"ל:

וכתב רמ"א והא דאסור אם הפרישו במתכוין היינו שלא פירש רק מעט ונשארו מקצת במקומן דאז חיישי' שמא יקח מן הקבוע אבל אם נתפרשו כלן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרין רק שנים האחרונים אסורים וכו'. (חילוק זה כתב לתרץ דברי הטור מסימן נ"ז לכאן דשם פסק גבי דרוסה שנתערב דנכבשינהו דניידו דהתם מיירי שהפריש אותן מקביעות כולן ע"ש). וע' ש"ע סימן ט"ז בהמ' שנשחט' אמה או בתה היום ונתערב' באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח אחד מהם וישחוט דכל דפריש וכו' ושנים הנמכרים אסורים לשחטן היום. וע' פר"ח סימן ק"י כתב ואפשר לומר דדבר שאינו אסור אלא ליום א' לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. כמו אותו ואת בנו. ולא קשה על ש"ע מסימן ט"ז. אבל על הטור שכתב בסי' נ"ז גבי דרוס' נמי נכבשינהו קשה ע"ש. ע"ש עוד בסימן ק"י הרבה חילוקים בדיני קבוע באחרונים:

[ט]. כתב הר"ן בפ"ק דמגל' ולענין העיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה וכו' הורו הגאונים שהולכין אחר רוב עיירות וכו'. ובב"י סימן תרפ"ח כתב מיניה נשמע לענין קריאת מגלה דסתם עיר וכו' דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם וכו' ובספר מקראי קודש תמה דהא כל קבוע כמחצ'. ובספר לשון לימודים א"ח סי' רמ"ג תירץ דלא אמרי' קבוע כמחצ' אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודמי לנמצא דאמרי' כל דפריש וכו'. וכתב שער המלך פ"א ממגל' מדברי הכריתות מוכח דלא כוותיה דהא תירץ כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר קבוע וכו' הרי אע"ג דהתם כל שדה ושד' באפיה נפשיה קאי ולא יצא מתוך הקבוע אפ"ה ס"ל לר"ש דמקרי קבוע וכו'. וע' בר"פ כל הצלמים גבי ר"מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום וע"ש בר"ן וכו' מוכח מסוגיא דשם כלשון לימודים ודלא כר"ש וצ"ע עכ"ל שער המלך. ואלי' רבה א"ח סימן תרפ"ח כתב (על הא דכתב לבוש אם אנו מסופקין בעיר אם הוקפ' ואח"כ נתישב' או לא סומכין ארוב שמקיפין ואח"כ מתישבים או מתישבין על דעת להקיף) וז"ל כתב בספר דרך תמים להגהת הרי"ף דף י"ט קשה אמאי לא אמרי' כל קבוע כמחצ' ע"מ דמי. וי"ל דלא אמרי' כל קבוע וכו' רק כגון ט' חניות וכו' שנתברר החנות שמוכר' שחוט' וחנות שמוכר' נבל' ונפל' הספק בהן עצמן שלקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אבל אם היו ט' חניות בעולם מוכרין נבלה ודאית ואחת מוכרת שחוט' ודאית וחניות אחרות מוכרות בשר ואין אנו יודעין אם מוכרות נבל' או שחוט' לא נדון אותן בתר קבוע אלא בתר רובא דעלמא. לכן יחויב שהקברות שאנו מוצאין שהם מזמן קדמון ואין אנו יודעין אם הם מא"י או מישראל נדון אותן בתר רובא דעלמא שהם א"י ואין כאן דין קבוע עכ"ל אלי' רבה:

(כלל קלח) קדושין תופסין בחייבי לאוין או לא [א.] קדושין דף ס"ז ע"ב מתני' כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר ואיזה זה כהנת ולוי' וישראלית