כסף נבחר חלק ג תכ

[פסק] [ז). בפ"ח ממאכלות כתב הרמב"ם עשר חניות תשע מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח בשר מאחת מהן ואין ידוע ממי לקח ה"ז אסור שכל קבוע כמחצה וכו' אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש וכו' וכן בשר הנמצא ביד א"י ואין ידוע ממי לקח אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר. כתב ה"ה וכתבו מן המפרשים בשלא ראו אותו פורש מן הקבוע אבל ראוהו וכו' הרי נולד הספק בקבוע ואסור וברור הוא. וכתב הרשב"א ויראה לי שהלוקח מן הקבוע שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל אם נתערבה באחרות ואינה ניכרת בטלה היא ברוב משום ספק ספקא עכ"ל וכוונתו אעפ"י שהיא חתיכה הראויה להתכבד שאם הוא ודאי מן האיסור אינה בטלה עכ"ל:

והנני מעתיק פה מה שכתב הרשב"א בתה"א שער שני בית רביעי מה שצריך לענינינו:

תשע חניות וכו' וטעמא דהא מילתא משום דכל קבוע וכו' וכיון שיש שם אחת ידוע וניכרת מוכרת בשר נבלה הרי הנבלה אינה בטלה ברוב ואע"פ שאין שם חר"ל וכו' משום דכל איסור שנודע מקומו וניכר אינו בטל והרי היא קבוע בתוך ההיתר ואינו בטל וכו' וכן איסור חשוב כחהר"ל וכן ב"ח אינן בטלין והרי הן בתערובתן כאיסור קבוע וכו' וכיון שכן כל שלוקח ממקום שיש שם איסור קבוע כאחד מכל אלו הרי הן כמחצה וכו' ואם א"י מאיזה לקח ה"ז אסור. ובנמצא הלך אחר הרוב כיון שלא נולד לנו הספק בקבוע וכולי ודוקא בשלא ראינוהו בשעה שפירש מן הקבוע אבל אם ראינוהו ה"ז כלוקח מן הקבוע שהרי נולד לנו הספק בקבוע וכו' וא"ת אפי' פירש אמאי שרינן נגזר שמא יקח מן הקבוע תירץ ר"י דהתם היתר ואיסור מעורבין וכו' אבל היכא דמקום האיסור ידוע וניכר לא חיישי' דלאו ברשיעי עסקינן שיקח מן האיסור הברור ולפי דברי ר"י אם לקח אדם ממקולין חתיכ' הר"ל ואח"כ נמצאת טרפה במקולין אע"פ שלא נודע עד שפירש' זו וכשנולד הריעותא במקולין לא הית' זו בקבוע אפ"ה אסור' גזרה שמא יקח מן הקבוע הואיל ולא נודע חתיכות הטרפות בין חתיכות ההיתר. וכן דעת רבינו שמשון שכל שנאסר' שעה אחת מחמת קביעותן אעפ"י שפרשו באיסורן הן עומדין שמא יקח מן הקבוע וכו' ודעת ר"ת דכל שפירש מעצמו מותר ולא אסרו אלא בכובש ביד וכו' לפיכך מי שלקח בשר כשר מן המקולין ואפי' חהר"ל ואח"כ נמצאת טרפה במקולין ולא נודע חתיכות הטרפות בין שאר החתיכות ויש שם חהר"ל וא"י מאיז' לקח אם מן הטרפ' או מן הכשרה כל אותן שלקחו מכבר מן המקולין קודם שנודע שיש שם טרפה מותרות לפי שלא נודע האיסור אלא לאחר שפרשו וכשבא לאלו הספק בפירש בא להם וכו' והיינו סיפא דברייתא בנמצא הלך אחר הרוב אבל אסור לאחר מכן ליקח מן הקבוע במקולין. ואפי' לקח אחד בפנינו ה"ז אסור וכו' ומיהו דוקא כשלא נתערבה חתיכ' זו שלקח מן הקבוע בחתיכות אחרות של היתר אבל נתערב' מסתברא לי שכלן מותרות כדמוכח גבי טבעת של ע"א וכו' ובין כך ובין כך חתיכות קטנות מותרות אם היה שם רוב וכו' עכ"ל. וכ' בדק הבית ולפי מה שכתב בענינים אלו ה"ה אם היו בעיר זה עשר חניות מוחזקות לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן וא"י איזו היא ואח"כ נתברר לנו שאחד מהחניות אלו בשר נבלה הרי מה שלקח מותר שבשע' שנולד הספק כבר פירש' זו ואזלינן בתר רובא. ואגב חורפי' אמר' וליתא דלא דמיין כלל דאלו בנמצא הספק שנולד לנו על שעה זו על חתיכ' זו עם היות החניות ברורים שאין בהם ספק והספק שעליה היא על שעה זו ולא על שעת פרישת' מן החניות אבל בשר שניקח מן החניות בעודן כלן בחזקת היתר כשנתברר שאחת מן החניות אסור' אין תורת הספק היה על שעה זו שאין תולדת הספק מצד עצמה אלא מצד בריר' החניות שנתברר עכשיו שאחת מהן אסור' ומתוך כך נולד בה הספק על אותה שעה שהיא פירש' ביד הלוקח מהן א"כ ספק זה אינו מחודש אלא גלוי מילתא שתחל' היה נעלם ממני שהייתי סבור שכלן מותרות וכשנתברר שאחד אסור אגלי מילתא למפרע שבשעת מקח חתיכ' זו כשפרש' מהן באות' שעה היה ספק שלה וזה ברור עכ"ל. וכתב משמרת הוא חלים והוא מפשר שהמחבר לא על חנות אחת מוכרת בשר נבלה בידוע אמר' דאע"פ שזה לא ידע שיש כאן חנות מוכרת בשר נבלה כיון שלקח משם מן הקבוע לקח והמחבר לא כתב כן אלא בשנמצא שם ספק טרפ' או אפי' ודאי טרפ' לאחר שלקח שזה לא נולד לנו במקולין עד לאחר שקנה זה וכל מה שלקח מתחל' ולאחר שפירש נולד לנו הספק הזה אם לקח מן הטרפ' וכו' מותר דזה כנמצא הוא דמאי שנא מתשע חניות דודאי מי שלקח מן הקבוע לקח אלא שלא נולד לנו הספק בעודו בקבוע אלא בפירש ומשום כך מותר ואעפ"י שידענו בבירור שלקחו מי שלקחו מן הקבוע שאין בשר נמכר בעיר אלא במקולין וכן פירשו תוס' בפרק ג"ה. עכ"ל משמרת. ובפ"ב מחמץ כתב הרמב"ם ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו וכו' ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצ' וכו'. כתב הראב"ד לא מחוור' הא מילתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיק' ספקא דרבנן היא עכ"ל כתב ה"ה בשם רא"ה שטעם רבינו כיון דבדיק' חמץ על ספק נתקנ' החמירו בספק זה יותר משאר ספקות של דבריהם וכן עיקר עכ"ל. ובפ"ב משבת כתב הית' חצר שיש בה עובדי כוכבים ומזלות אפי' ישראל א' ואלף עובדי כוכבים ומזלות ונפל' עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל. פירש א' מהם לחצר אחרת ונפל' עליו וכו' מפקחין עליו שמא זה שפירש היה ישראל והנשארים עובדי כוכבים ומזלות נעקרו כלן מחצר זו לילך לחצר אחרת ונפל' עליו וכו' ואין ידוע מי הוא אין מפקחין שכיון שנעקרו כלן אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב לפיכך אם היה רוב ישראל אע"פ שנעקרו כלן ופירש א' מהן לחצר אחרת ונפלה וכו' מפקחין. כ' הראב"ד י"מ בהך מפקחין מפני שהוחזק שם ישראל אבל פירשו מהם ארבע או ה' ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפל' וכו' אין מפקחין שלא הוחזק שם ישראל עכ"ל. כתב ה"ה נ"ל שדעת רבינו לפרש דבפריש כלהו ובעת פרישתן בעודן מהלכין נכנס א' מהם וכו' אין מפקחין וזו היא דר' יוחנן לפי שבטל הקביעות הא דפריש מקצתייהו ונשארו האחרים במקומן ואותו מקצת שפירש נכנס לחצר אחרת בין שיהי' המקצת רוב כולם או א' מהם מפקחין זו היא דשמואל וא"ת אכתי פשיטא דהרי זה כט' חניות וכו' ספקו אסור מדין קבוע י"ל דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספקו אם היה ישראל או עובד כוכבים ומזלות לא היה צריך לנו בדבר ולא אירע הספק עד שנפל' עליו מפולת בחצר אחרת וה"ז דומ' לנמצא הלך אחר הרוב ומן הדין היה שלא לפקח והודיענו שמואל שמפקחין וכו' זה נ"ל בדעת רבינו. ויש מי שפירש בהיפך דפריש כלהו וא' מכלן בעת מהלכו נכנס לחצר מפקחין מפני שהוחזק שם ישראל וכו' זו דעת ראב"ד ורמב"ן. וכתב רמב"ן שכוונת רבינו הית' לפרש כן אלא שלא פסק כשמואל מסוגיא דשמעתא דהוינן עלה ומי אמר שמואל הכי וכו' וכן פירש"י וגרסתם לא צריכ' דפריש לחצר אחרת ורמב"ן פסק כשמואל ואמר שכן דעת הלכות. ומה שנ"ל כתבתי וכו' וכן מצאתי בתשובה לרבינו שהוא מפרש הא דפריש כלהו אהא דר"י כמו שכתבתי אלא שכתב דפליג אדשמואל בעלמא דסבר ר"י דלא כוותיה כמה שכתב פרק ט"ו