כסף נבחר חלק ג תיט

במקומה משום חומרא דפ"נ דיינינן לי' כמחצה וכו' אבל פריש כלהו והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת כיון שהקביעות לא נשארה במקומה לא סגי חומרא דפ"נ כולי האי עכ"ל:

[ג.] נזיר דף י"ב אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם (שלא פירש לו באיזה עיר ואיזה אשה) אסור בכל נשים שבעולם וכו' איתבי' ר"ל לר"י קן סתומה אחד מחייבי קינין שהפרישו להם ב' תורין וכו' ועדיין לא קרא להם שם איזו לחטאת וכו') שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם או שפרחה לבין חטאות המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ואלו שאר קינין בעלמא מתקן ואמאי לימא בכל חדא דלמא האי נינהו (לימא לכל מאן דמייתי קינין היינו האי דפרח לפלוני אתמול ונמצא מתכפר בקרבן חברו דהא אמרת אסור בכל הנשים) א"ל קאמינא אנא אשה דלא נייד' (דכל כבודה בת מלך פנימה והואיל דקבוע הוי כמחצה על מחצה ואסור) ואמרת לי את איסור' דניידי (וכל דפריש וכו') וכי תימא הכי נמי נייד אימר בשוק אשכח וקדיש (אכתי לא דמי) התם הדרא לניחות' (כיון דעיילה לביתה הוי לה קבוע) גבי קן מי הדרא. כתבו תוס' דאינו אלא קנסא בעלמא וכו' וא"ת ולהוי איסור דאוריי' דהוי קבוע וי"ל דלא אמרינן קבוע אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו אבל בשאין האיסור ניכר לעצמו לא אמרי' קבוע וכ"כ תוס' זבחים דף ע"ג וחולין דף צ"ה ע"ש (ועיין רש"י יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה בדוכתי). ועיין קדושין דף ע"ג דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה וכו' מאי אמרת דלמא אזלי איהי לגבייהו הוי קבוע וכו' והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא:

[ד.] פסחים דף ט' ע"ב תשע צבורין של מצה וא' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה וכו' היינו תשע חניות (דקי"ל כל קבוע שנטלו ממקום קביעות' אין הולכין בו אחר הרוב אלא הרי הוא כמחצה וכו' וספק איסור' לחומר') כתבו תוס' וא"ת כי אתא עכבר ושקיל מהני צבורין אמאי חשיב קבוע מ"ש נמצא בפי עכבר מנמצ' ביד כותי וכו' אור"י דהכא מיירי שראינו שלקח מן הקבוע שנולד הספק במקום קביעות אבל לא ראינו הוי מפורש ואזלי בתר רוב והא דפריך זבחים דף ע"ג ונכבשינהו מיירי וכו' אע"פ שכבר נולד הספק במקום קביעות שאני התם דלא הוי קבוע גמור שהאיסור מעורב בהיתר ואינו ניכר ומדרבנן אסרו בקבוע זו מדאוריית' לא חשיב קבוע אלא כשהאיסור במקומו ולהכי נמי גזרי' התם טפי שמא יקח מן הקבוע מבנמצא כיון שאין האיסור ידוע [ה.] זבחים דף ע"ג אמרי' בעלי חיים חשיבי ולא בטיל ופריך הש"ס ונמשוך ונקריב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא דפריש נמשך (בתמי') הוי לה קבוע וכל קבוע כמחצ' אלא נכבשינהו דניידי (יכוף אותם שיניידו דלא להוי קבוע) ונימא כל דפריש וכו' ומסיק אלא אמר רבא משום קבוע (דלמא אתי לממשך ולמסבינהו חד כי לא ניידי) כתבו תוס' מדגזור משום קבוע הי' נרא' דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדאוריית' ולא אמרי' מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטיל וכו' אבל אי אפשר לומר כן מדאמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן ומשמע נמי לדידי' דבמתני' אחד ברובא ומית חד מינייהו אמרי' דאיסור' מית והשאר מותרין ואמאי אדרבה דהיתר נפל ומית אלא היינו טעמא דהקילו משום דמדאוריית' בטלי ברובא דכל מילי מדאוריית' ברובא בטלו כיון דלא ידוע ואפי' ששה דברים מאחר שנתערב ולא ידוע והן תרומ' וכו' ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע עכ"ל:

[ו.] חולין דף צ"ה אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור (שמא נתחלף בנבלה) תא שמע תשע חניות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב. (בנמצ' ביד א"י). כתבו תוס' וא"ת דבזבחים משני גזרה שמא יקח מו הקבוע אמאי לא אסרינן הכא נמי גבי נמצא ביד א"י שמא יקח מן הקבוע וכי תימא דהתם נמי אם פרש' מעצמה שרי אלא דלכתחל' הוא דאסור לעשות כן שמא יקח וכו' דא"כ אמאי ירעו עד שיסתאבו כיון דפרשו מעצמן מותרין ותו הא אמרינן התם כוס של ע"א שנפל לאוצר מלא כוסות כלן אסורין פירש א' מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרין למה לי נתערב כיון דפירש הוא מותר דמרובא פריש אלא משמע דאסור גזרה שמא יקח מן הקבוע ואין סברא לחלק בין קדשים וע"א לשאר איסורין וי"ל דהכא לא שייך כלל למגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהאיסור ידוע במקומו ואין חנות המוכרת נבלה מעורבת אבל כשהאיסור מעורב אי שרי לי' כי פריש אתי ליקח מן הקבוע ודוקא התם שאיסור מעורב בהיתר ור"ת הי' מתיר כשנכנס זאב ודרס שנים או שלשה טלאים כל חד וחד מטעם כל דפריש וכו' ואין נרא' אלא דוק' כשאיסור איסור ידוע עכ"ל. ובזבחי' דף ע"א כתבו תוספו' ליישב דברי ר"ת דלא דמי לטבעת וכו' דשאני ב"ח כיון דאפשר ע"י נכבשינהו דניידי. וא"ת אמאי תנן ימותו נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואח"כ נימא כל דפריש וי"ל דלא עבדינן תקנה ברעיי' כיון דלאחר רעיי' לא משתרי נמי אלא מטעם כל דפריש וכו' עכ"ל. ורא"ש כתב לדברי ר"ת צריך לחלק בין קדשים וע"א לשאר איסורין. ובשאלתות פ' ויקרא כתב ערוב ספק דרוסה אפי' א' ברבוא כולהון אסורות ואי אבדור מנהון רובא לחדא דוכת' ומיעוט לחדא דוכתא אמרי' איסור' בהנך רובא איתנהו ומיעוט' שריין ודאי למשקל חיטר' ובדרי' אסור דלמא אתי למשקל מקבוע וכו' ולא ירד לחלק כמו שדקדק הר"י ונרא' דהלכ' למעש' כדברי ר"י עכ"ל. ורשב"א בחולין הסכים לשאלתות דאי פריש ממילא לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וכו'. כתב הר"ן בשם תוס' דלא מקרי קבוע אלא כשהי' האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע האיסור בשעה שלקח אע"פ שלאחר שלקח נתגל' האיסור ונעש' קבוע לא אמרי' בי' דנהוי קבוע למפרע. ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואחר כך נודע שהית' טרפה ביניהם דשרי כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע דדין קבוע שיהא כמחצ' חדוש הוא ואין לך בו אלא משעת חדושו ואילך כלומר משנעש' קבוע אבל למפרע לא. והא דבנמצא הלך אתר הרוב דוקא כשלא ראינו פורש מן הקבוע אבל ראינו פורש אע"פ שלא בא לידינו אלא לאחר כן דינו כקבוע כ"כ תוס'. ולי נרא' דכל שלא בא לידו ממקום קביעתו אע"פ שראה אותו פירש מן הקבוע מדינ' שרי דמדאוריית' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעתו אלא שחכמים גזרו בשראוהו פירש מן הקבוע גזרה שמא יקח מן הקבוע והיינו סוגיין דפרק התערובות דכיון דכביש להו הרי הוא רואה אותן פורשין מן הקבוע והיינו טעמא דט' צבורין ואתא עכבר ושקל דאע"ג דמדינא לא מקרי קבוע כיון שלא נכנס לבית אלא לאחר שפירש מ"מ דנו אותו כקבוע כיון שראוהו פירש מן הקבוע וכי אזלינן הכא בתר רובא ולא גזרו עליו לפי שלא ראוהו פורש וכו' וא"ת ובההיא דתערובות כיון שאין האיסור ידוע היכי קרינן לי' קבוע א"כ אין לך איסור שיהא בטל לעולם י"ל דבכל האיסורין ודאי כל שמעורב ואינו ידוע לא מקרי קבוע אדרבא ברובא בטל וכיון שהוא מתבטל א"א לדונו כקבוע אבל התם ב"ח חשיבי ולא בטלי וכיון דלא בטלו הוי לי' קבוע עכ"ל. ובספר התרומ' כתב דפירש לפנינו אסור מן התור' וכן משמע דעת תוס' בפסחים ע"ש: