כסף נבחר חלק ג תיח

משום דלא מצי לאוקמי שבא עלי' שלא כדרכה דליכא קנס כ"א בכדרכה כמ"ש רבינו בפ"א מנער' וכ"נ דעת רש"י פרק בן סורר. (ושער המלך כתב דמדברי רש"י קדושין (דף ס"ח) ד"ה בבעולה לכ"ג וכולי מדלא מוקי בנבעל' באונס או שלא כדרכה מבואר דלר"א עשאה זונה). עוד נסתפק מש"ל אם מיחדה עצמה לשם פלגש ולא קדשה אי הוה זונה אליבא דר"א. עוד הקשה מש"ל לר"א אמאי איצטריך גבי כ"ג והוא אשה בבתוליה יקח תיפוק לי' דאסורה או משום אלמנ' או גרושה או זונה ודוחק לומר דלא אתא קרא אלא למוכת עץ. ותירץ דאיצטריך לעבור על עשה ולא תעש' וכולי. ובשער המלך תירץ דאיצטריך היכא דקדשה ונמצאו קדושי טעות דלא הוי זונה אלא בעולה ע"ש. ובש"ע אה"ע סימן ו' כתב כרמב"ם. וכתב ב"ש אפי' הפקירה משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה אבל הסמ"ג כתב מדפ' בש"ס לית הלכתא כר"א ש"מ כשאר תנאים שם ראוי להחמיר ולדעת מהרש"ל גם הטור ס"ל כן עכ"ל:

אות ק (כלל קלז) קבוע כמחצה על מחצה [א.] כתובות דף ט"ו אמר זעירי וכו' הולכין אחר רוב העיר (להכשיר לכהונ') והוא דאיכא רוב סיעה בהדה וכו' ורוב העיר נמי אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכה דקא אזלי איהי לגבייהו דהוי לי' קבוע וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כתבו תוס' וא"ת בנזיר משמע לגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש כיון דהדר' לניחותא לאו פירכא היא דבנזיר בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידשה שליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעת שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל. ועוד כתבו בד"ה איהי לגבייהו פי' לתוך ביתם דאפי' בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא וכו' וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע עכ"ל. ומי בעינן תרי רובי והתניא ט' חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספקו אסור (דלקח ממקום קביעו') ובנמצא הנך אחר הרוב. (בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזה פירש והואיל והבא לפנינו לא במקום קביעות לקחה וכבר פרשה על ידי אחר וכל דפריש מרובא פריש). וכי תימ' בשאין דלתות המדינה נעולות דקא אתי לי' רובא מעלמא והאמר ר"ז אע"פ שדלתות נעולות. מעל' עשו ביוחסין. גופא אר"ז כל קבוע כמחצ' ע"מ בין לקולא ובין לחומר' מנא לי' לר"ז הא אילימא מתשעה חניות וכו' התם לחומרא אלא מתשע' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ונגע באחד ואינו יודע באיזה. ספקו טמא התם נמי לחומרא. אלא מט' שרצים וצפרדע א' ביניהם ונגע בא' וא"י באיזה בר"הי ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור תוספתא במסכת' טהרות ומדאוריית' מנלן אמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכווין לו (פרט למתכווין להרוג את זה והרג את זה הכי דריש ר"ש בסנהדרין). ורבנן אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו (לתוך חבורה בני אדם ישראלים ומצרים) ה"ד אילימא דאיכא ט' מצרים ואחד ישראל תיפוק ליה דרוב מצרים אי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל [דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב] לא צריכה דאיכא ט' ישראל ומצרי אחד ביניהם דהוי ני' מצרי קבוע וכל קבוע כמחצ' וכו' (ואשמעי' האי קרא דכל קבוע וכו'). כתבו תוס' תימא לר"ש קבוע מנא לי' ואין לומר דמסקינן סנהדרין דף ע"ט דר"ש סבר כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר לי' וארב לו לקבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא לי' קבוע דל"ל דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון עכ"ל. ובסנהדרין דף ע"ט כתבו תוס' לר"ש קבוע מנא לי' ועוד דלא שייך למדרשה כלל כיון דפטר ר"ש אפי' בכולן ישראלים עד שיאמר לפלוני אני מתכוין. וי"ל דיש לפרש לר"ש בט' ישראל וחד כותי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע מוארב וכי האי גוונא כולם ישראלים חייב עכ"ל. ור"ן בחדושיו לסנהדרין כתב לר"ש לית לי' קבוע מדאוריית' אלא מדרבנן ותימא על הרמב"ם דאית לי' נתכוון להרוג את זה והרג את זה דפטור כר"ש ולא מחוור דלר"ש לא משכחת קבוע מדאוריית' ואנן אית לן קבוע מדאוריית' עכ"ל [ועיין רש"י סנהדרין דף ע"ט שכתב ילפינן מהאי קרא דכל קבוע לא פחות מלהיות נדון כמחצה והוי ספק נפשות לסקל ומהכא נפקא לן בכל דוכתא וכו' והא ליכ' למילף מיניה כרובא דמי דהא מהיכא תיתי לן דלמא האי דפטר לי' להאי משום ספק נפשות ולא משום דמחשביה לי' כרובא אבל מחצה על מחצה ילפינן מיניה דאי לאו כמחצה דמי לא הוי ספק נפשות ואמאי פטור הא רובא ישראל ורבנן אית לי' נתכוון להרוג את זה וכו' חייב עכ"ל]. ואספ"ז בכתובות כתב בשם הריטב"א דר"ש דריש מוקם עליו וקבוע כמחצה. ורשב"א כתב דא"כ לא הוי שתיק גמרא מלומר ור"ש מנא לי' יליף לי' מוקם עליו וכו' ודע דלא אמרי' קבוע אלא כשניכר האיסו' לעצמו כההיא דט' חניות אבל בדבר המעורב שאינו ניכר ליכ' למימר הכי שא"כ אין לך איסור בטל בהיתר ואנן קי"ל חד בתרי בטיל ריטב"א. הקש' הרא"ה היכא פשיט מההיא דע' ישראל דכל קבוע וכו' בין לקולא והא ההיא היינו חומר' דלא קטלינן לי' ותירץ בדאוריית' ל"ש קולא ול"ש חומר'. וכ"כ בשיטה ישנה דבדאוריית' ליכא חילוק דליכא ספקא קמי שמי' עכ"ל. ובתוס' הרי"ף בסנהדרין כ' הקש' הר"ש היכי מוכח מהכא האי דינא דקבוע דלמא דוק' בדיני נפשות דאמר רחמנ' הכי להקל דכתיב והצילו העדה אבל בעלמ' לא וכו' לכן נרא' למהר"ף דכיון דהא דאזלינן בתר רובא נפקא לן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי נפשות והכא גלי לן דקבוע חשוב כמחצה גבי נפשות ולא אזלינן בתר רובא ילפינן מיני' בעלמ' דקבוע כמחצה ולא ניזל בתר רובא דליכא למימר דיני נפשות שאני כיון דכל עיקר רובא דעלמ' מדיני נפשות ילפינן לה עכ"ל:

[ב.] יומא דף ע"ד ע"ב אמר רב יוסף אמר ר"י אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב ה"ד אי לימא דאיכא ט' ישראל ומצרי אחד רובא ישראל נינהו אלא פלגא ופלגא ס' נפשות להקל אלא דאיכ' תשעה מצרים וישראל א' הא נמי פשיט' דהוי לי' קבוע וכל קבוע כמחצה וכו' לא צריכ' דפריש לחצר אחרת (ושם נפלה על אחד מפולת דבכל דוכת' אמרי' דכל דפריש מרובא פריש במידי דניידי והכא לא אמרי' הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי) מהו דתימא כל דפריש מרובה פריש קמ"ל וכו' איני והאמר רב אשי אמר ר"י ט' מצרים וישראל א' באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין לא קשיא הא דפריש כולהו (הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר נפלה מפולת מפקחין ואע"ג דניידי) הא דפריש מקצתי' (ולא ידעי אי הוי ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רוב הואיל ולא אתחזק) כתבו תוס' נרא' לפרש דפריש כלהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פירש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי אחרת. הא דפריש מקצת שלא פי' מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד עכ"ל. ורא"ש כתב הא דפריש כלהו פירוש מאותו חצר שהיו שם בשעת עקירתן נכנס אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת אין מפקחין כיון שנעקרו כולן אין כאן ישראל קבוע וכל דפריש וכו' הא דפריש מקצתי' שפי' אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין דכיון שנשארו אחרים קבועין במקומם כמחצה דמי עכ"ל. הרי"ף פסק כשמואל וכו' וגרם לא צריכא דפריש חד מינייהו ונפלה בה דליקה מהו דתימ' כל דפריש וכו' קמ"ל. כתב הר"ן וטעמא כיון שהקביעות נכארב