כסף נבחר חלק ג תטז

נשבע לשנים הם מעידין עליו לפסלו ואין חילוק אם נשבע להם כא' או בזה אחר זה ויש חולקין (רמב"ן) ואפי' היו שני בעלי דינין ולכל אחד ע"א אינן מצטרפין אחר שעמד בדין ונשבע על עדותן אבל קודם לכן יכולין להעיד עליו (דעת רמב"ן כיון דהאמינתו תור' בשבועה נגד העד הרי עדותן בענין זה כלא אבל קודם שנשבע כגון ששניהן מעידין שיודעין בזה שהוא גזלן וכו' ע"ש בסמ"ע) (וע"ש עוד אהא דמצטרפין להעיד דהיינו שיעידו בפירוש מחדש ולא נפסל מיד כשנשבע כסברת ריב"א ורא"ש בתשובה). עיין תשובת רשב"א שכתב אם אומר אשה פלונית זינתה עמי הוא ואחר מצטרפין להרגה דתופסין מאי דאמר זינתה ואין מקבלין מאי דמסיק דבריו ואומר עמי אבל באומר אני באתי על אשה פלונית מיד נתבטל' עדותו לגמרי משום דאי אפשר לומר בזה אלא לרצונו ולא לאונסו לפי שאין קשוי אלא מרצון וא"ת אכתי אפשר לאונסו וכגון שאמרה התקשה לי ואי לא קטלינא לך לא היא דאפי' בהאי משים עצמו רשע שאם עבר מתוך האונס מ"מ חייב הוא ליהרג ואל יעבור ואם עבר רשע הוא וא"ת אכתי נימא לא לרצון כגון שנתקש' לאשתו והדביקוהו עלי' לא היא דדבר רחוק הוא ובכלל כי הא לא סמכינן לומר פלגינן לאכשורי סהדותא למקטלה והוא הדין והיא הטעם באומר רבעתי את פלוני והיינו דנקט פלוני רבעני וכו' ובהרגתיו אע"פ שיש במשמע סתם דבריו שהרגו לרצונו או אפי' אמר בהדיא הרגתיו לרצוני פלגינן ואמרי' לאונסו או בשוגג עכ"ל. ובסי' תקנ"ב כתב שנאסרת על בעל' אם הודה החשוד שבא עלי' מטעם פלגינן. וכן הוא ברמ"א אה"ע סי' קט"ו ע"ש:

[ח.] כתב הראב"ן וז"ל (בפירושו לסנהדרין) אמר רבא אדם קרוב אצל עצמו וכו' דוקא שהאחד המצטרף עמו אינו מעיד על ריצוי של נרבע דאם הי' מעיד על ריצוי והנרבע מוד' לו לא הי' אומר רבא דהנרבע מצטרף להרגו לרובע דודאי הוי לי' רשע בעדותו של עד ובהודאתו לעד שלרצונו נרבע דאי לא תימא הכי לימא נמי רבא רבעתי את פלוני לרצונו היא ואח' מצטרפין ומדלא אמר הכי שמעי' דאין מצטרפין משום דהעד מעיד על ריצוי דאמר פלוני רבע פלוני ואין קשוי אלא לדעת וגם הוא מודה שרבע לרצונו הלכך אין מצטרפין עם העד דהוי לי' רשע בהעדאת העד ובהודאתו עכ"ל. ובסימן כ"ז מביא עוד ראי' לזה וז"ל שם ודקדוקי בדברי רבא מהא דאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להרגה ואמרי' מה קמ"ל דפלגינן היינו הך ומשני לאשמועינן דאמרי' נמי אדם קרוב אצל אשתו ולימא נמי רבא בעלתי אשתו של פלוני לרצונה הוא ואחר מצטרפין וכי אמרי' מאי קמ"ל וכו' מהו דתימא כי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע היכא דאין העד מעיד על רשעתו דהוא ריצוי כדפרישית בנרבע אבל היכ' דהעד מעיד על רשעתו ליהוי רשע ותפסל עדותו קמ"ל אף על גב דהעד מעיד על רשעתו ואמר דפלוני בעל וכולי הרי מעיד דלרצונו בעלה דאין קשוי אלא לדעת ואפ"ה עדותו עדות ולאשמעי' דאפי' עם העד אין משים עצמו רשע והוי רבותא. ומדלא אשמעי' הכא ש"מ דאם העד משים עצמו רשע כדפרישית ופסול לאותו עדות עכ"ל:

[ט.] בש"ע ח"מ סימן ל"ז כתב כל עדות שיש לאדם הנאה בה פסול להעיד. כתב סמ"ע בעיר שושן כתב ולא משום דחשדינן לי' שמשקר אלא משום דאדם קרוב אצל עצמו עכ"ל ולא ידעתי מנין לו הא ופשוט הוא בעיני דהטעם הוא משום דחשדינן לי' בדבר שיגיע לו הנאה ממנו וכולי ומש"ה כ' נמוקי יוסף פרק חזקת הבתים אהא דאמרי' התם דכיון דאסהיד דלוי היא היכא מצי מפיק לה וכולי וז"ל שמעי' מהא דפסול נוגע בעדות אינו כפסול קורבה דאלו קרוב אינו מעיד בין לזכותו בין לחובתו אבל מאן דאית לי' צד נגיעת עדים כל שהוא מעיד בענין דלא מטי לי' שום הנאה מקבלין עדותו הרנב"ר ז"ל עכ"ל ולא אמרו אדם קרוב אצל עצמו אלא היכא דבעדותו משים עצמו רשע ולא בדבר של הנאת עצמו עכ"ל סמ"ע. וכתב הש"ך דטעם של הע"ש משום דקשה לי' קושית מהר"ם לובלין שם וכי אינש חשיד להעיד שקר בשביל שלא יהא לוה רשע וכו' ותירץ בתירוץ הב' כסברת הע"ש דטעם נוגע משום קרוב ע"ש ואינו עיקר אלא כמו שתירץ רמב"ן בחידושי ב"ב בשם ר"י הלוי דהכי קאמר דלא ליקריי' אינשי לוה רשע ולהוציא ידי הבריות מתכוין וכן תירץ מהר"ם לובלין בתירוץ הא' וכן עיקר:

(כלל קלו) פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה או לא [א.] יבמות דף ס"א ע"ב תניא זונה. זונה כשמה (לשון טועה שטועה מתחת בעלה) דברי ר"א ר"ע אומר זונה זו מופקרת (אפי' פנוי' מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת לא הוי זונה הפנוי') ר' מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקות' ובא עלי' בדרך עשאה זונה [דאסורה לו עד שתשתה הואיל ונבעלה לפסול לה] ר' יהד' אומר זונה זו איילונית וחכ"א אין זונה אלא גיורת (שנבעלה בנכריותה לכותים) ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות לפסול לה כגון אחת מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר] ר' אלעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה [לאו דוקא פנוי דכ"ש נשוי שמזנה על אשתו דחשיבה זונה. תוס'] אמר רב עמרם אין הלכה כר' אלעזר:

[ב.] יבמות דף נ"ט אמר רב יהוד' אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה (לכ"ג שמצוה על הבתולה) מתיב רבא ולא תהי' לאשה באשה הראוי' לו פרט לאלמנ' לכ"ג וכו' ה"ד אילימא כדרכה (שבא עליה כ"ג באונס כדרכה) מאי איריא משום אלמנ' תיפוק לי' משום דהוי בעולה (ואנוסת עצמו לא ישא) אלא לאו שלא כדרכה ומשום אלמנ' אין משום בעולה לא. הא מני ר"מ (דאמר עד שיהיו כל בתוליה קיימין פרט לבוגרת ואייתר לי בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה דשרי') ורב דאמר כר"א (לדידי' ממעט בעולה שלא כדרכה) אי כר"א מאי איריא משום בעולה תיפוק לי' דהוי לי' זונה דהא אמר ר"א פנוי הבא וכו' אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמ' דמשום בעולה איכא משום זונה ליכא. א"ל אביי ממ"נ אי בעולה הוי זונה נמי הוי אי זונה לא הוי בעולה נמי לא הוי וכו' אלא אמר ר' זירא בממאנת (משכחת להא דרב אליבא דר"א דהוי בעולה ולא זונה ולא אלמנה ולא גרוש' בקטנה יתומ' הנישאת לבעל ונבעלה שלא כדרכה ומיאנה בו ואשמעי' רב דיש כאן פסול בעולה לכ"ג) כתבו תוס' רב לא ס"ל כר"א דעשאה זונה אלא אליביה דר"א אמר ולי' לא ס"ל וכו' ע"ש. כתב רשב"א קשיא לי מאי פריך אי ר"א ת"ל משום זונה דהא רבה גופא הוא דאמר לעיל כל באונס לא קרינן בי' זונה. ואפשר לומר דהאי קושיא לאו רבא מקשה. א"נ י"ל דלר"א אפי' באונס הוי' זונה דהא כל שלא נבעלה לשם אישות הוי' זונה קאמר כנ"ל. עוד כתב ואוקמה רב יוסף בבהמ' וה"ה דהוי מצי לתרוצי דרב סבר בשלא כדרכה כר"א וסבר לה כאידך תנאי בזונה וא"כ הוי מצי לתרוצי כגון שנבעלה באונס וכל שבאונס לא קרי לה זונה לרב וכדאמר רבא לעיל עכ"ל מכאן נראה דלרשב"א אין הדבר מוכרח אי לר"א פנוי וכו' אי באונס הוי זונה או לא]:

[ג.] סנהדרין דף נ' ע"ב ת"ר ובת איש כהן כי תחל יכול אפי' חללה את השבת ת"ל לזנות וכו' יכול אפי' פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן [בנער' המאורסה] אביה מה להלן עם זיקת בעל וכו' נשואה מנין ת"ל ובת כהן מ"מ וכו' אמר מר יכול אפי' פנוי' הא לזנות כתיב כדר"א דאמר פנוי הבא