כסף נבחר חלק ג תטו

היינו בחד גופא אבל עבד ונכסים תרי גופי ופלגינן כדרבא דאמר פלוני בא על אשתי וכו' והכא לטעמי' אזיל ומשמע דקרוב נמי שהביא גט אשה בח"ל וכתוב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפ"נ לגבי אשה ואע"ג דאמרי' בסנהדרין סד"א אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי' כלומר ולא פלגינן דבורא אלא בעצמו לפי שאין גבי עצמו תורת עדות כלל ובאשתו נמי דמסקינן דפלגינן היינו משום דאשתו כגופו אבל גבי קרוב אחר לא דעדות מקרי ועדות שבטלה מקצתה וכו' אפ"ה הכא אפשר דפלגינן לפי שעל פי הגט שהוא חתום ברחוקים היא נשאת וקרוב גלוי מילתא בעלמא הוא דמגלי דהיינו חתימת ידייהו דסהדי לאפוקי מחשדא דעלמא דחיישי' בה אלא מיהו איכא למידק דגרסי' בירושלמי כ' כל נכסיו לעבדו וכו' אתי' כהדא כתב נכסיו לב' בני אדם והיו עדים קרובים לזה ורחוקי' לזה ר' יוחנן אמר פסולין לזה ולזה וכו' אלמא דהא בהא תליא ואשכחן לרי"ף פ"ק דמכות פסק כר' יוחנן א"כ היכא מסקינן הכא דפלגינן דבורא ואפשר דהתם ה"ק לר"ל דאמר התם פלגינן כ"ש הכא ומיהו לר"י אפשר דהכא פלגינן מטעמא דכתיבנא והתם מקרי עדות שבטלה מקצתה וכו' ומש"ה נקטינן כוותי' עכ"ל:

[ו]. מכות דף ז' אילעאי וטוביה קריבא דערבא הוי סבר ר"ש למימר גבי מלוה ולוה רחוקי נינהו א"ל ר"ה בריה דרב יהושיע אי לית ליה ללוה לאו בתר ערבא אזיל מלוה (עדי הלואה היו קרובין אצל הערב כן פירש"י וע' ריטב"א) כ' הרא"ש ודמי להאי דירושלמי כ' נכסיו לב' ב"א והעדים כשרים לזה ופסולין לזה ה"נ כיון דאי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא א"כ נכתב השטר על הלוה ועל הערב וכיון דפסולין לערב פסולין אף ללוה והראב"ד כ' שטענותיהן על עסקי פרעון כגון שאמר לוה למלו' פרעתיך ובטענ' זו נפטר הערב והביא עדים שלא פרע ונמצא הערב מתחייב וא"ת ולהימני' לגבי לוה שלא פרע ולא ליהמני' לגבי ערב דפלגינן דבורא כמו פלוני רבעו לרצונו וכו' ויש מתרצין דלא דמי דהתם הני סהדי לחיוביה גברא ולא למפסליה אתו הלכך בעיקר העדות שהם אומרים שרבע או שלוה נאמנים ובמה שאמר לדידי מילי אחריני נינהו ולא מקבלינן מיניה אבל להאמינם לחייב לוה ולא הערב אי אפשר כיון שיש שטר שהוא ערב והראב"ד בתשובותיו כתב שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דבוריה דהא לא פליג בהו רחמנא דאמר מה שנים וכו' אלמא לא פלגינן עדותן והא דאמר אדם קרוב אצל עצמו היינו דוקא שהעיד על עצמו שאין זה עדות כלל אלא כמי שאינו דמי וכו' ודמי להאי דאמרינן במקיימי הדבר הכתוב מדבר וכו' ומוכח כדבריו בסנהדרין דאמר פלוני בא על אשתי וכו' קמ"ל דאשתו כגופו ואין זה עדות כלל ופלגינן וכן פלוני רבע שורי אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל שורו לא אמרי' פירוש ואף האדם פטור לפי שהוא עדות שבטל' מקצתה ולפ"ז ניחא ההוא דירושלמי כתב נכסיו לב' בני אדם כו' ר"י אומר פסול וסייעי' ר' אלעזר ממתני' נמצא אחד מהם קרוב וכו' דכי היכי התם עדות שבטל' מקצתה בטל' כולה ה"נ וכו' ובירושלמי גיטין כתב כל נכסיו לעבדו וכו' (והיינו פלוגתא דאביי ורבא) וקאמר עלה בירושלמי אתי כהדא כתב כל נכסיו לב' ב"א כא' והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה וכו' אתפלגון ר"י ור"ל ר"י אמר מאחר שפסולין לזה פסולין לזה ר"ל אמר פסולים לזה וכשרים לזה אמר ר"א מתני' מסייע לר"י ר' יעקב אמר אתפלגון חבריא חד אמר יאות אמר ר"א נעש' כעדות אחת באיש אחד וחד אמר לא יאות אמר ר"א נעש' כשתי עדים כשרים לזה ופסולין לזה ופסק ר"ח כר"י והא דתנן פאה פ"ג הכותב כל נכסיו לעבדו יצא ב"ח ההיא בשטר מקוים. ור' אפרים פסק כר"ל וכן נמצא בתשובה לרב האי בשטר צוואה שאחד מן העדים הי' קרוב לא' מן היורשין והשיב ידוע דראובן לגבי קרוב דיליה כמאן דלית' דמי ואין לקרוב אלא ע"א והרחוקין מן ראובן יש להם ב' עדים ומן העיקר הזה הוה ההיא דאמר רבא פלוני בא על וכו' ואמר בתרי גופי ד"ה פלגינן דבורא וכן משמע בגמר דילן דק"ל כרבא דאמר עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגינן דבורא היינו כר"ל כפי הירושלמי דמדמי להו אהדדי ור' יו הלוי פסק כר"י וכתב דרבא לית לי' ההיא דירושלמי דמדמי אהדדי ומודה בכתב לב' בני אדם דמאחר שפסולין לזה וכו' וטעמא משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שלא יאמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שחרור לא חיישינן לאחלופי הואיל וצריך לומר בפ"נ וכה"ג אמר בריש גיטין ובפ"ב דגיטין עכ"ל:

[פסק] [ז.] בפי"ב מעדות כתב הרמב"ם אין אדם נפסל בעברה ע"פ עצמו כיצד הרי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל או הלוה בריבית אף על פי שמשלם ע"פ עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבלה או בעל בעילה אסורה אינו נפסל עד שיהיו שם ב' עדים שאין אדם משים עצמו רשע לפיכך ראובן שהעיד עליו שמעון שהלוה בריבית והעיד לוי ואמר לי הלוה בריבית הרי ראובן נפסל בעדות שמעון ולוי אף על פי שהרי הודה לוי שלוה ברבית אינו משים עצמו רשע ונאמן על ראובן ואינו נאמן על עצמו וכן מי שהעיד שפלוני רבעו בין באונסו של נרבע ובין ברצונו הוא ואחר מצטרפין להורגו פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה וכן כל כיוצא בזה. פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפין להרגו שאין אדם קרוב אצל ממונו. כ' הראב"ד א"א מן המפרשים הטובים יש שמפרשים פלוני רבע שורי שגם הרובע אינו נהרג לפי שהעדות נגעה על שורו דלא פלגינ' דבורא וגם על שורו נתכוין להעיד וכשם שאינו נאמן על שורו כך אינו נאמן על הרובע דעדות שבטלה מקצתה וכו' עכ"ל. ובפי"ד כתב הכותב כל נכסיו לב' בני אדם בעדות אחת והעדים קרובי' לאחד ממקבלי מתנה ורחוקים מן הב' הרי השטר פסול מפני שהוא עדות אחת אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלוני ושנתתי לשמעון שדה פלוני נמצאו העדים קרובין לזה ורחוקים לזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת שאלו ב' עדיות אף על פי שהם בשטר א' למה זה דומה לאומר הוו עלי עדים שנתתי לראובן כך וכך שנתתי לשמעון כך וכך ושלויתי מלוי כך וכך שאף על פי שכתב בשטר א' והמקנ' איש אחד הרי אלו ג' עדות וכ' כ"מ דלא תקשה מינה אמ"ש רבינו פ"ז מעבדים דעצמו קנה נכסים לא קנה דפלגי' דיבורא דגמרא דילן לא מדמי אהדדי משום דהתם הוי כב' מעשי' דהיינו שחרור דעבד ונתינת נכסים לו דבבחינת עצמו הוי כאומר הריני משחרר פלו' עבדי ובבחינת נכסים הוי כאומר נכסי נתונים לאיש פלוני והוי תרי עובדי בתרי גופי דפלגינן וכו' אבל הכא הוא מעש' אחד בשני גופים לא פלגינן עכ"ל. ובפ"ז מעבדים כתב כל נכסיי קנוין לפלוני עבדי עצמו קנה נכסים לא קנה שחולקין הדבור ואומרים עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא גט שחרורו ואינו צריך לקיים אבל הנכסים שאין אדם קונה אותם אלא בראי' ברור' לא יקנה אותם עד שיתקיים השטר. ובש"ע ח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ה אין אדם נפסל בעביר' ע"פ עצמו וכו' לוה שהעיד על המלוה שהלוה לו בריבית ויש ע"א עמו מצטרפין אף על פי שעוש' עצמו רשע פלגינן וכו' (וה"ה שהנגזל יכול להעיד על הגזלן וכו' ובלבד שלא יהא לו הנאה מעדותן מרדכי פ' ז"ב) (ואיתא התם בשם ראבי"ה הא דאמר פלוני אוזיף ברבית כגון שאין מעידין כלל על הרבית אלא אוזיף ברבית ולא שקיל מידו דהשתא לאו נוגע בעדות הוא כלל וכו'). יש אומרים שהנשבע להכחיש העד העד ואותו שנשבע לו מצטרפין להעיד עליו ולפסלו וכתב רמ"א וה"ה אש