כסף נבחר חלק ג תיד

ונאמין אותם שהם אנוסים אבל לא מחמת ממון שכל מה שנוכל לקיים בעדותן יש לנו לקיים עד שיעידו בדבר שישימו עצמן רשעים בפירוש י"ל שבמה שאמרו אנוסים היינו אין להאמינם שהרי אין אנו יודעין אם האונס הוא מחמת ממון או נפשות לפיכך אנוסים היינו מחמת ממון הוא דבור אחד וכתב ידינו הוא דבור אחר ופלגינן דבורייהו עכ"ל:

[ב] סנהדרין דף כ"ה בר ביניתוס אסהידו בי' תרי סהדי חד אמר קמי' דידי אוזיף בריבית וחד אמר לדידי אוזיף בריבית פסליה רבא לבר ביניתוס והא רבא דאמר לוה בריבית פסול לעדות רבא לטעמיה דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (אין יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו). כתב הרא"ש מכאן דקדק ה"ר יקר שהנשבע להכחיש את העד העד ואותו שנשבע לו מצטרפין לפוסלו ולא הוי כנוגע בדבר שכבר נשבע ונפטר ממנו כי היכא דחזינן הכא דמי שלוה בריבית מצטרף עם אחר אע"פ שגם הוא עשה עברה עכ"ל. ובמרדכי כ' ומצאתי בשם ריב"א שפסק דה"ה הנשבע להכחיש את העד אע"פ שפטר עצמו בשבועתו מיהו לאלתר נפסל לעדות ולשבועה שהרי בעל דינו והעד אומר שנשבע לשקר ודוקא בפקדון אבל לא במלוה (וע"ש בהגהה הטעם למה מחלק בין פקדון למלוה) וה"ה הנגזל מצטרף עם אחר להעיד על הגזלן שפסול לעדות ולשבועה עכ"ל:

[ג] יבמות דף כ"ה מתני' מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו. [גמ']. הרגתיו לא ישא הא לאחר תנשא והאמר רב יוסף פלוני רבעני לאונסי וכו' לרצונו רשע הוא וכו'. וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והאמר רב מנשה גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וכו' נימא רב מנשה דאמר כר' יהודה א"ל רב מנשה אנא דאמרי אפי' לרבנן וטעמא דרבנן כדרבא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע (רבא פליג על רב יוסף ואמר אפי' לרצונו נמי מצטרף דכיון שזה מתכוין לעדות נאמן הוא אצל חברו ואינו נאמן אצל עצמו ממה שאמר לרצונו דקרוב פסול לעדות בין לטובה ובין לרעה וכו' ואין אדם משים את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע והא דקי"ל הודאת בעל דין כמאה עדים (דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו כ"כ רש"י קדושין דף ס"ה ע"ב) ה"מ לממונא אבל לקנסא ולעונש מלקות ולמפסל לא) כתבו תוס' ד"ה אין אדם וכו' היינו לפסול את עצמו אבל נאמן לומר גבי אכילת חלב מזיד הייתי כדאמר כריתות דף י"ב דאין לנו לכופו להביא חולין לעזרה והא דאמרי' קדושין דף נ' דלא עבד אינש דמשוי נפשי' רשיעא לומר מזיד הייתי לאו משום דאינו נאמן לומר מזיד הייתי דפשיטא דנאמן אלא כלומר שאין ברצון אומר בענין דמשוי נפשיה רשיעא עכ"ל. לימא רב יוסף דאמר כר' יהודה (דאמר במתני' הרגתיו לא תנשא אשתו אפי' לאחר על פיו לפי שהוא משים עצמו רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד כן פירש"י במתני') אמר לך רב יוסף אנא דאמרי אפי' לרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן (הלכך אפי' רשע נאמן ואנא לית לי דרב מנשה) ורב מנשה דאמר כר' יהודה (והכי מתוקם סוגיא רב יוסף מוקי לרב מנשה כר"י ורב מנשה מוקי לרב יוסף כר"י. והא דאמר ר' יהודה הרגנוהו תנשא אשתו מוקמינן בגמרא באומר אני הייתי עם הורגיו אבל הוא לא הרג וכו') כתבו תוס' תימא דהכא לר' יהודה ל"ל פלגינן דבורי' ולקמן דף מ"ז אמרי' ההוא דאתא לקמיה דר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך אלמא פלגינן דבורא ומיהו י"ל דהתם לא מטעם עדות נאמן אלא הא דפסלינן היינו לאוסרו בבת ישראל דשויא אנפשי' חתיכ' דאיסורא או אם נגח שור ישראל שורו פטור מטעם הודאת בע"ד עכ"ל וכ"כ הרא"ש ע"ש [ד]. ב"ב דף קל"ד ע"ב אמר רב יוסף אר"י אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה אמר רב יוסף השתא דאמרי' הואיל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן איני והא אמר ר' חייא בר אבין אר"י נאמן לא קשיא כאן למפרע כאן להבא איבעי' להו אמר למפרע מהו להימנינא להבא (היכא דקאמר זה ל' יום דהיינו למפרע שגרשתי את אשתי מהו לפוטרה מזנות דלהבא ובמאי דאמר זה ל' יום לא מהימנינן לי' דליכא מגו דגבי להבא איכא למימר מגו דמה לו לשקר לפוטרה להבא בטענת גירושין למפרע הא אי בעי מצי מגרש לה השתא) מי פלגינן דבוריה או לא פלגינן (אלא כיון דלא מהימנינן לי' בגירושין למפרע משום דאין בידו לעשות נמצא שלא גירש את אשתו למפרע והשתא נמי לא גירש דאיהו לא טען אלא גירושי למפרע ואנן טענינן לי' בתמיה הלכך כל היכא דאמר בעל גרשתי אתמול לא מהימנינן כלל דמגו דלא מהימן למפרע לא מהימן להבא דלא פלגינן דבורא ולא משכחת לה דמהימן אלא היכא דאמר סתמא גרשתי אי נמי עכשיו גרשתי) רב מרי ורב זביד חד אמר פלגינן וחד אמר לא פלגינן מאי שנא מדרבא דאמר רבא (בעל שאמר לפני ב"ד) פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו ולא להרגה (דאצל אשתו פסול הוא לעדות אלמא פלגינן) בתרי גופי פלגינן (בועל ואשה פלגינן דלגבי בועל אנו מאמינין כל העדות) בחד גופא לא פלגינן (למפרע ולהבא באשה אחת):

[ה]. גיטין דף ח' ע"ב ת"ר עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנוין לך עצמו קנה נכסים לא קנה (דנאמן הוא על שטר שחרורו לומר בפני נכתב ואין צריך עדים לקיימו נכסים לא קנה דבעי עדים כשאר קיום שטרות) אבעי' להו כל נכסיי קנוין לך מהו (מיהו אמרי' עצמך ונכסיי תרי דבורי נינהו אבל כל נכסי כיון דבחד דבור אתי לי' שחרור ומתנת נכסים דקי"ל הכותב כל נכסיו לעבדו יצא ב"ח הלכך אי מהימן אהאי מהימן אהאי דלא פלגינן וכו' א"ד פלגינן) אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים וכו' הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו וכו' אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה (בין עצמך ונכסי' בין כל נכסיי) עצמו קנה נכסים לא קנה א"נ רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כר"ש דאמר פלגינן דבורי' דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו (כגון כל נכסיי נתונים לך) יצא בן חורין שייר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח (דהכא דנחית לשיורא אמר' לדידי' נמי שייר ולחנופי ליה את' ולא שחררו) ר"ש אומר לעולם היא ב"ח עד שיאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהם (ומדקאמר ר"ש לעולם אשמעי' ל"ש היכא דקנה שאר נכסים עמו כגון שפירש השיור דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים חוץ מן השיור ול"ש היכא דלא קנה שאר נכסים כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר דכתב ליה חוץ מבית כור קרקע דהשתא לא קנה שום קרקע דבכל חד וחד איכא למימר היינו ההוא דשייר אפ"ה הוא בן חורין דהוא לאו קרקע הוא ולא שייריה אלמא פלגינן דבורא דהוא כל נכסיי קאמר ולא קנה אלא את עצמו ואת נמי כר"ש ס"ל) והאמר ר"נ הלכה כר"מ (דלא יצא לחרות) ומי אמר ר"נ הכי (דלא פלגינן והאמר ר"נ ש"מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין (אלמא פלגינן וכו') אלא אמר רב אשי התם היינו טעמא משום דלאו כרות גיטא (טעמא דר"מ דלאו כריתות גמור הוא):

כתב הרי"ף גבי פלוגתא דאביי ורבא דפלגינן דבורא. וכן הלכתא. כתב הר"ן אע"ג דבב"ב (דף קל"ד) פליגי אי פלגינן