כסף נבחר חלק ג תיג

ואין אדם משים עצמו רשע (אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו הלכך אין אדם יכול לשים עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אינו נעשה רשע שהרי תור' פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דבורי' ומהימנינן לי' גבי חבריה ולא מהימנינן לי' לגבי דידי' לעדות) אמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה מאי קמ"ל דפלגינן דבורי' היינו הך מהו דתימ' אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי' (אדם קרוב לענין פלגינן דבורי' והואיל ומהימן אההוא דבורא למקטליה לחבריה ליקטלה נמי לדידה) קמ"ל. (וכ"כ תוס' אע"ג דבעל כאשתו לענין עדות ס"ד הכא דמגו דמהימן להרגו מהימן להרגה) בעי רבא פלוני רבע שורי מהו מי אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו או דילמ' אמרי' אדם קרוב אצל ממונו בתר דבעי' הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ולא אצל ממונו (לענין פלגי' דבורי' והשור יסקל וכי אמרי' בתמורה (דף כ"ח) נרבע ע"פ בעלים אסור לגבוה ומותר להדיוט דאינו נסקל ה"מ היכ' דלא העידו הבעלים על הרובע מי הוא או העידו ולא הי' עד שני עמהם אבל הכא דגברא מקטל ע"פ בעל השור לא פלגינן דבורא משום ממון):

כתבו תוס' ד"ה לרצונו והא דפריך במכות (דף ו') נרבע יציל אין לפרש לפי שהוא פסול מחמת ששונא הרובע דהכא מוכח דלאונסו כשר וכו' ונראה לפרש דהתם מנרבע לרצונו פריך ואע"ג דלרבא כשר התם איירי שיש עדים שנרבע לרצונו דאז אינו ראוי להעיד והוי נמצא אחד מהן פסול ועדותן בטל' (כלומר לפי הס"ד דלא ידע במקיימי הדבר הכתוב מדבר) עכ"ל. עיין תוס' מכות (דף ו'). ועוד כתבו תוס' ד"ה אין אדם וכו' הקשה הר"י בר מרדכי הא בכתובו' גבי העדים שאמרו אנוסים היינו וכו' נאמנים ואמר רמב"ח ל"ש אלא אנוסים מחמת נפשות אבל מחמת ממון אין נאמנין משום דאין אדם משים עצמו רשע ורבא הו' דמסיק התם הכי ואמאי לא פלגינן דבורי' ונהימנינהו במאי דקאמרי שהיו אנוסין אבל לא מחמת ממון ונראה דההיא דכתובו' אתיא כמ"ד ב"ב (דף קל"ד) דלא פלגינן בחד גופא וכן אנוסים וכו'. דאי מהימנ' לי' שהוא אנוס ניהמני' שהוא מחמת ממון נאנס וכן פלוני רבעו לרצונו אין לפרש דלא מהימן במאי דקאמר לרצונו אלא פלגינן לומר שרבע אבל לא שרבעו וכן מוכח מפלוני רבע שורי דאי הוי אמרי' אדם קרוב אצל ממונו ה"א דנאמן לומר שרבע שור אחר אבל לא שורו דבשורו אין שייך לחלק בין אונס לרצון. וכן מוכח מלקמן דף כ"ה דחד אמר לדידי אוזפן בריבית דמהימן שהלוה בריבית אבל לא לדידי' ותדע דאם הי' כהן נשוי (אחותו) והוא ואחר מעידין שפלוני בא עלי' סבר' הוא דלרבא מצטרפין להרגו אבל לא להרגה אפי' לאוסרה על בעלה אע"פ שנאסרה באונס ואע"ג דבההיא דכתובו' פלגינן דמהימנינן להו במאי דאמרו כתב ידינו הוא היינו אפי' בלא טעמ' דפלגינן. ועי"ל דהתם כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דבורא לומר שאנוסים היו מחמת נפשו' ואע"ג דאשכחן גיטין (דף ח') דפלגינן גבי עבד וכו' דהתם כך הוא נוהג בכל שטרו' דעלמ' דבגט אשה ושחרור הימני' רבנן ע"י בפני נכתב ובשאר שטרות הצריכו קיום עכ"ל:

ותוס' כתובות דף י"ח כתבו אי נמי שאני הכא דמחמת ממון או מחמת נפשות הוי פירוש' דאנוסים אבל לרצונו ובא על אשתי הוי דבור בפני עצמו א"נ הכא עיקר עדות הוא במה שאומרים אנוסים היינו שבא לומר שלא ראו המלוה א"כ מיד עושין עצמן רשעים כיון שחתמו אם לא יעשו פירוש לדבריהם הלכך לא שייך הכא פלגינן דבורא אבל ההיא דהרגתיו עיקר עדות הוא לומר שפלוני נהרג להשיא את אשתו וכן פלוני רבעו ובא על אשתו עיקר עדות להרוג פלוני הלכך פלגינן ולגבי' להשים עצמו רשע או לגבי אשתו לא יהא נאמן עכ"ל. ור"ן בפ"ב דכתובות כתב לא דמי לפלוני רבעני וכו' דהתם מאי דמהימנינן ליה לגבי' נקטי' כדאמר דפ' רבעו ברצון הרובע ולגבי נרבע אי הוי לרצונו או לאונסו מילתא אחריתא היא דמ"מ לגבי רובע כדקא אמר מהימנינן ליה אבל הכא דאינהו אמרי דאנוסין היו מחמת ממון היכי נימא דלאו כדאמרי דהוי אונס אחר שלא הזכירוהו כלל כי האי גוונא מיעקר דבור הוי ולא מפלגי' דבורא עכ"ל. וכ"כ נמוקי יוסף פ"ב דיבמות. ועוד כתב וא"ת והא קי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה י"ל דהכא מה שהעיד על עצמו שנרבע לרצונו או שהרג אינו עדות אלא הודאה ולא נתבטל כלום למה שנקרא עדות דהיינו במה שהעיד על חברו כדאמר התם במקיימי דבר כלומר בעדים עכ"ל. ועיין במרדכי פ"ב דיבמות שכתב נמי כר"ן דבכל הני פלגינן דאין אנו צריכין לבדות שום דבר מלבנו אלא דלא מהימן על מה שאומר ברצון או במזיד הרגו אבל בההיא דכתובות צריכין לבדות שלא היה אונס זה מחמת ממון כי ה"ג לא פלגינן דבורא עכ"ל. וכתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין על הא דכ' רש"י מהו דתימא אצל אשתו לא אמרי' הואיל ומהימן אחברי' ליקטלוה נמי לדידה וכו' וכן פי' לקמן גבי שור וכו' ולא מחוור דהא לא אמרי' עדות שנתקיימה מקצתה נתקיימה כולה אדרבא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועוד דאין עיקר זה הפירוש נכון דכי מקשינן מאי קמ"ל היינו הך משמע דעיקר פירכא ממצטרפין להרגו ואם כפירש"י הוי לי' לתרוצי אבל לא להרגה אצטריכא ליה וכו' אלא עיקר הפי' כמ"ש הראב"ד שעיקר חדושו של רבא ממה שאמר מצטרפין להרגו שאע"פ שאינו נאמן במקצת עדותו לגבי עצמו יהא נאמן במקצת האחר לגבי חברו והא מילתא דתמיהא היא דאית לן למימר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא טעמא דרבא דאמר פלגינן דיבורי' היינו משום דלא שייך למימר בי' עדות שבטלה וכו' דכי אמרי' הכי ה"מ במאי דשייך בי' עדות כעדות קרובים או פסולים אבל כשהוא מעיד על עצמו לא שייך בי' תורת עדות כלל ומש"ה אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורי' ולגבי עצמו לא מהימן ולגבי אחר מהימן וע"כ הכי הוא דמאי דאדם קרוב אצל עצמו לאו משום עד פסול וכו' כמ"ש מכות דף ו' במקיימי הדבר הכתוב מדבר והיינו דאמר אדם קרוב אצל עצמו אמרי' כלומר דמילתא דפשיטא דלגבי עצמו לא שייך עדות ומש"ה מצטרפין להרגו דפלגינן אבל לגבי אשתו סד"א דתהא אשתו כקרוב דעלמא ונימא עדות שבטלה וכו' כי היכי דעדותו פסול לגבי אשתו יפסול לגבי בועל קמ"ל אשתו כגופו וכי היכא דלגבי עצמו לא שייך עדות ופלגינן וכו' ה"נ לגבי אשתו פלגינן משא"כ בשאר הקרובים שאם העיד ראובן פלוני בא על קרובתי לא יצטרף הוא ואחר להרוג הבועל דעדות שבטלה וכו' וכשתדקדק בכל המקומות שנזכרו בתלמוד דין פלגינן דבורא לגבי עדות תמצאם כך שמקצת העדות היה על עצמו של מעיד לקמן בר בניתוס וכו' וביבמות גבי הרגתי' ובגיטין גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך ואמר בפ"נ נאמן על השחרור ואינו נאמן על הנכסים דפלגינן וכו' ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וכו' שמה שמעיד על מתנת נכסים אינו נקרא עדות דאע"ג דמסקינן הכא אצל ממונו לא אמרי' היינו לעשות דין בממונו שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהרי הקפידה תורה לדונו בכ"ג ולפיכך זה העדות אינו כמעיד לעצמו אלא כמעיד על קרובו ועדותו בטלה לגמרי אבל אם יאמר אני מעיד שנכסים אלו שלי או שאינן שלי זהו ודאי מעיד אצל עצמו ולא שייך בו עדות כלל ופלגינן כההוא דעבד ואמרי' נמי כתובות דף י"ח דנאמנין במה שאמרו כתב ידינו אבל לא במה שאמרו אנוסים מחמת ממון ולא אמרי' עדות שבטלה דלגבי עצמן לא שייך עדות וא"ת אמאי לא פלגינן