כסף נבחר חלק ג תיב

שרמב"ם נתן טעם אחר ואולי הי' כך גרסתו וגרסת החינוך עכ"ל א"כ לפי גרסתו קושית החינוך במק"ע ואפשר לתרץ קו' החנוך משום שעל ידי פשיעה באה שנדר שלא יאכל מצה והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו כמ"ש תוס' ולכך לא דחי וכו' וא"כ אין ראי' מרבינו דסובר דלא כריב"א (וצריך לעיין בהא דאמרי' זבחים (דף צ"ז) יקדש להיות כמוה וכו' ופריך וניתי עשה וכו' ולפי סברת תוס' מאי פריך הא הכא ע"י פשיעתו בא שנגע בשר קדש בפסול ולא דחי וכו' ע"ש מה שתירץ) ועל קושי' מש"ל אפשר לומר דס"ל לחינוך ורשב"א (דהוא נמי תירץ לקושי' החינוך כמוהו בנדרים דף ט"ו) דדוק' גבי עשה דמצורע דהוי אלים משום גדול השלום דחי עשה ול"ת היכ' דאית' בשאלה אבל בעלמ' לא וכו' ועוד אפשר לתרץ קושי' מש"ל דלכאורה מאי מקשה החינוך דיבא עשה הא בנדרים (דף י"ו) ילפינן מקרא דכתיב לה' דנדר חל על דבר מצוה אם כן גזרת הכתוב היא כמו שהקשו תוס' זבחים (דף צ"ז) וע"כ צ"ל כתירוץ תוס' דקושית החינוך נמי הכי אזלי דליכ' למימר גזרת הכתוב הוא דא"כ אדיליף מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת נילף מהכא לחומרא דלא דחי ואהא תרצו דמהכא ליכ' למילף בעלמ' משום דעשה ול"ת הוא לפ"ז לא ק' קו' מש"ל והכא שאני דגזרת הכתוב הוא בנדרים אפי' איתא בשאלה גם אין להקשות דהיכי אתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר דקיל הואיל דאית' בשאלה נילף מנדרים וכו' דהתם גבי מצורע לאו מסבר' הוא דאמרינן הכי אלא מקרא מראשו וגזרת הכתוב היא וכו'. ודע דלסברת ריב"א לכאור' קשה מהא דב"מ (דף ל') דפריך למאי איצטריך קרא אילימ' לכהן וכו' פשיט' האי עשה וכו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וכו' ומאי הקשה אימא דאצטרך והתעלמת לאשמעי' דכהן ובה"ק ליתא לעשה דהשבת אבדה כלל מ"מ אם עבר ונכנס לוקה דאי לאו דמיעטי' קרא אע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ לא לקי להכי אצטריך והתעלמת וכה"ג נמי קשה מהא דפריך אברייתא (דף ל"ב) שאם אמר לו אביו הטמא וכו' טעמ' דכתיב אני ה' הא לא"ה ה"א ציית לי' ואמאי האי עשה וכו' ומה קושיא (כדלעיל) ועיין רמב"ם פי"ג משחיטה כתב אסור ליטול אם על בנים אפילו לטהר את המצורע וכו' ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ונראה שאין מכאן ראי' דס"ל דלא כריב"א דהתם ה"ט משום דגלי קרא תשלח אפילו לדבר מצוה כדאית' התם וכו' עכ"ל שער המלך. (וע' כ"מ שהקשה הא מעיקר' אינו אלא לא תעשה דלא תקח ואם לקחה אין כאן אלא עשה לרבנן דאמרי' שלח בתר הכי משמע וצריך עיון):

ובפי"א מאבדה כ' הרמב"ם כהן שראה האבדה בבית הקברות אינו מטמא להחזיר שבעת שקיים מ"ע של השב אבדה מבטל עשה של קדושים יהיו ועובר על ל"ת של לא יטמא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. כתב ה"ה זה גרסת הלכות אבל אמת שאין אנו צריכין לכך דתיפוק לי' דבעידנ' דקא מיזיל לבה"ק אכתי לא מקיים עשה דהשב ולענין דינא לא נפק' לן מידי עכ"ל (מדבריו מוכח דלא ס"ל כריב"א דאי ס"ל א"כ איכ' נ"מ לענין אם עבר אם לוקה או לא עיין שעה"מ פ"ג דנדרים):

עיין כריתות שכ' כלל' דמילת' כל עשה דוחה ל"ת ואף שיש בו כרת וכו' כדאית' פ"ק דיבמות (ולפי דברי רבא התם אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת) וע' תוס' זבחים דף כ"ג ע"ב ד"ה לענין שכתבו דעשה שיש בו כרת אלים טובא למדחי עשה ול"ת. ועיין תוס' יבמות ד"ה אמר קרא והתקדשתם שאין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה. ועיין בספר הליכות עולם שכתב ורבים יתמהו איך יבא עשה הקל וידחה ל"ת החמור וכו' ותירץ כי העשה תנאי הוא בל"ת כאלו תאמר דלא תעשה כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדבור א' נאמרו והוא ענין התנאי שכתבתי הלכך אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת עכ"ל. ויבין שמועה הקשה עליו מסוגי' דברכות (דף כ') שכתבו תוס' ורש"י דאם הוא תנאי בל"ת לא מקרי דחיי' ע"ש. וע' רמב"ם פ"ו מיבום דפסק דאלמנה מן אירוסין מותר לכ"ג לייבם מן התור' אלא מדרבנן אסור גזרה ביאה שנייה ומן הנשואין אסור מן התור' שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ועיין ראב"ן שכתב ביבמות וז"ל סוגיא דשמעתין דהכא דעשה שאין בו כרת דוחה ל"ת שאין בו כרת ועשה שיש בו כרת כגון מילה ופסח דוחה ל"ת שיש בו כרת ואין עשה גרידא דוחה ל"ת שיש בו כרת:

[טז] כ' הרמב"ם בתשובה סי' ס"ב זה ששאלתם על ענין הציצית (אם יכול לצאת בשבת בטלית כרוך על ראשו ועל כתפיו לרשות הרבים) הנה מדברי רבינו יצחק בעל הלכות זצ"ל היה אוסר לצאת בציצית בליל שבת מפני שאינו זמן חיוב וראיתי לו תשובה בענין זה ושם נאמר מדאמר ר"ה (שבת דף קל"ט) היוצא בטלית שאינ' מצויצת כהלכתה חייב חטאת וסבר ז"ל שהטעם שחייב מפני שלא יצא ידי חובתו דהא אינ' מצויצת כהלכתה למד הוא ז"ל מכאן שבליל שבת שאינו זמן חיוב לא יוכל לצאת בציצית. והנה כל הת"ח הבאים אחריו למדו מזאת ההקדמה שאין אדם רשאי לכרוך הטלית על ראשו ולא לחגור בו וכיוצא אלא באופן שיוצא בו ידי חובתו דהיינו שיהי' עטוף בו ומכוסה ראשו וכו' אמנם לדידי חזי לי דמותר לצאת בשבת בציצית בלילה וכן יכול לכרכו על ראשו או על צוארו או לחגור בו וכו' ולדעתי אם הציצית משא איך נוכל להתירו משום מצו' לצאת בשב' אפי' בעטיפה דהא לא אתי עשה דציצית ודחי שבת שהיא ל"ת שיש בה סקילה. ולכן מותר לצאת בו שאינו משוי לא שנא עשה בו מצוה או לא עשה ובין ביום ובין בלילה יכול לצאת שאין הציצית משוי אלא מנוי הבגד אבל אם אין הטלית מצויצת כהלכתה אז אינו יכול לצאת ולא מן הטעם שאינו יוצא בה ידי חובתו אלא ממה שאמרו חשיבי ולא בטלי דאם היא מצוייצת כהלכתה אז הוי נוי ואם אינה מצוייצת כהלכתה אז היוצא בה חייב חטאת וכו' ולא מפני שלא יצא י"ח ואין הדבר תלוי אם יצא י"ח או לא אלא הטעם שאם היתה כהלכתה אין אותן חוטין משאוי אלא תכשיט ואם לא היתה כהלכתה אז ודאי אינן תכשיט והמצויצת כהלכתה יכול לצאת בה בין ביום ובין בלילה שאינו זמן חיוב ובין אשה וקטן ביום וכו' עכ"ל. ועיין תשובת הרא"ש כלל ב' שכתב וי"א שכל טליתו' שלנו הויין מצויצת שלא כהלכתן ואין יוצאין בהם לרשות הרבים ואינן דברים של טעם דאם אינן מצוייצת כהלכתן האיך אנו מברכין עליהם אלא ודאי התורה אמרה שיש ליתן בכנף שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת והלכה למשה מסיני שהתכל' אינה מעכב את הלבן והי' מספיק לנו ב' חוטין אלא שאנו נותנין עוד שני חוטין זכר לתכלת ועוד אף לפי דבריהם שאינן מצויצות כהלכתן מותר לצאת בו לר"ה דאמרי' בשבת (דף קל"ט) מתעטף אדם בכולה ויוצא בהן לר"ה ומ"ש מדר"ה דאמר היוצא בטלית שאינה מצויצת וכו' ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי ופי' ר"ח האי דציצי' חשיבי ולא בטיל כי דעתו לתקן שאר הציציו' שנפסקו ולצרפן לזו שהיא כשרה הלכך לא בטלי' הני כסכין בטלי לגבי כילה עכ"ל. ועיין ב"י או"ח סימן י"ג:

אות פ (כלל קלה) פלגינן דבוריה או לא [א] סנהדרין דף ט' ע"ב אמר רב יוסף פלוני רבעני לאונס' הוא ואחר מצטרפין להורגו. לרצונו רשע הוא והתור' אמרה אל תשת רשע עד. רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו