כסף נבחר חלק ג תח

בהעראה מצי למימר גזרה אטו גמר ביאה. ולעיל דף כ' ד"ה יבא עשה וכו' כתבו תוס' הקשה ריב"א דכיון דאין האשה מתעברת מביאה ראשונ' (כדאמר יבמות דף ל"ז) האיך תתיבם דבביאה ראשונ' ליכא הקמת שם וביאה שניה אסורה לי' ואור"י דלא בעינן שתהא ראוי' להקמת שם אלא שהיבם והיבמה יהיו ראוי' להקמת שם ולא ממעטינן אלא איילונית וסריס אבל ביאה שאין ראוי' להתעבר לא ממעטי וכו'. אמנם הר"ן פ"ק דקדושין אהא דאיבעי לן תחלת ביאה קונה וכו' הקשה נמי קושית תוס' דלעיל למה לא אמרי' גזרה אטו גמר ביאה. ותירץ דכולה ביאה ראשונ' ביאה דמצוה היא ושרי' דעיקר מצות יבום להקים זרע הוא ובעינן ביאה ראוי להקמת זרע ואע"ג דעל הרוב אין האשה מתעברת מביאה ראשונה זמנין דמתעברה עכ"ל):

[ו.] נזיר דף נ"ו ע"ב תוס' ד"ה ורב אדא בר אהבה אחד המקיף ואחד הניקף ואתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף חייב מקיף חייב והאי קטן הואיל והיא גופא לאו בר עונשין וכו' מקיף נמי לא מחייב (לכן אמר המקיף את הקטן פטור) כתבו תוס' וא"ת לרב אדא דמקיש מקיף לניקף וה"ה דנקיש ניקף למקיף ונימא דכל היכא דמקיף לאו בר חיובא הוא ניקף נמי פטור ויהא מותר להיות ניקף מן הא"י וי"ל לרב אדא מקיף לניקף מקשי. משום דעיקר חיובא דקרא אניקף כתיב לא תקיפו פאת דהיינו פאת דניקף וכו' אבל כשניקף בר חיובא אסור דקרא אתי לאקושי מקיף דמשתמע מלישנ' דלא תקיפו אניקף דמשמע מגופיה דפשט' דקרא אבל אין סברא להקיש גופיה דקרא למקיף דלא משתמע אלא מלישנא בעלמא וכו' ותדע דאל"כ מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שתיהן שיקיפו קטן ואשה וא"י אלא ש"מ כדפרישית. ועיין שם בכל הסוגיא. ובשבועות דף ג' תוס' ד"ה ועל הזקן כתבו ואין להביא ראי' (לרב אדא כשניקף בר חיובא אסור) מדאמר יבמות (דף ה') דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו משמע דכ"ע מודו דאסור ע"י אשה וא"י דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים שניהם דיש לדחות דאיצטרך קרא למימר דדחי היכא דאין שם אשה וא"י. ואין לומר ימתין עד שימצא אשה וכו' מדבעי למימר חולין [דף ק"מ] דאתי עשה דמצורע ודחי עשה דשלוח הקן ולא אמרי' ימתין עד שימצא אחר עכ"ל. ועיין שער המלך פי"ב מע"א שמביא קושיא בשם ר"י אשכנזי אמאי דאמרו תוס' דגלוח דמצורע אפשר לקיים ע"י אשה וא"י הא איתא בת"כ דתגלחת מצורע צריך להיות ע"י כהן שנאמר זאת תהיה תורת המצורע. וכ"פ הרמב"ם פי"א הל' ג' מטומאת צרעת שכתב ואינו מגלחו אלא כהן ועוד קשה על תוס' דא"כ מילה היכא דחי שבת הא אפשר למיעבד ע"י א"י למ"ד מילה בא"י כשרה ואפי' למאי דקי"ל דפסולה אפשר ע"י קטן דכשרה לכ"ע. ולומר דלא דחי שבת אלא היכ' דליכא קטן היודע למול לא לשתמיט א' מפוסקים לאשמעי' האי חילוקא. וגם אין לומר דמילה שאני דנפקא לי' מקר' דביום והותרה אצל שבת דומיא דטומאה דהותרה אצל צבור ולא מהדרינן אטהורין דמסוגי' פ"ק דיבמות מבואר דמילה דחויה אצל שבת מטעם דחי עשה דקאמר התם ונילף ממילה דאתי עשה וכו' וקשה מאי קאמר ונילף הא התם הטעם משום דהותרה עכ"ל החכם. ותירץ שער המלך דלא הוקשה לתוספת אלא גבי הקפה דס"ל לרב אדא דגדול המקיף הקטן מותר אע"ג דבכל התור' הוזהרו גדולים על הקטנים דלא ספינן להו איסור' בידים גבי הקפה ס"ל לר"א דגזרת הכתוב הוא וכו' לומר דהיכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי מותר אמנם בשאר איסורין דקיימ' לן דהוזהרו גדולים על הקטנים אין מקום להקשות וכו' שהרי כי עביד מילה ע"י קטן עבר אאיסור דהוזהרו גדולים וכו' וכיון דע"כ משום דחי' אתיין עלה הואיל ואדחי אדחי ועבדי לי' ע"י גדול עכ"ל:

[ז.] שבת דף קל"ב מנין למילה שדוחה שבת. ומסיק אמר ר' יוחנן ביום אפי' בשבת תניא כוותיה דר"י וכו'. ת"ר מילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה י"ט אינה דוחה אלא בזמנה. מנה"מ דת"ר ימול בשר ערלתו אע"פ שיש שם בהרת יקוץ ומה אני מקיים השמר בנגע צרעת חוץ ממילה או אינו אלא אפי' מילה ת"ל בשר וכו'. לישנא אחרינא מילה דוחה צרעת מ"ט אתי עשה ודחי ל"ת ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר אימר דאמרי' אתי עשה וכו' ל"ת גרידתא האי עשה ול"ת הוא [השמר ל"ת ולעשות ככל אשר יורו היינו עשה] וכו' ת"ל בשר (רבויא הוא ולדרשא) (והא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף ממילה י"ל מה למילה שכן נכרתו וכו' תוס'). רבא אמר מילה בזמנה דוחה לא צריך קרא מק"ו אתי' ומה שבת דחמורה דוחה צרעת לא כ"ש א"ל רב ספרא לרב' ממאי דשבת חמיר' דלמ' צרעת חמיר' שכן דוחה עבוד' ועבודה דוחה שבת. התם לאו משום דחמיר' צרעת אלא משום דגברא לא חזי. אמאי ויקוץ בהרתו ויעבוד וכו' אלא אמר רב אשי (הא דאמרי' שבת חמירא מצרעת אע"ג דצרעת דחי' לעבודה לאו חומרא דידיה הוא אלא היינו טעמא) היכא אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה וצרעת א"נ כלאים וציצית דבעידנא דמתעקר לאו קא מקיים עשה הכא (צרעת הנקצצת משום עבודה) בעידנא דמתעקר ללאו לא קא מקיים עשה (אכתי לא מקיים עשה דעבודה) עיין ביצה דף ח' ע"ב:

[ח.] פסחים דף נ"ט ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת וכו' ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בע"פ שטובל שנית ואוכל פסחו לערב. ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אף מחוסר כפורים דשאר ימות השנה. בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת אלא לר"י בנו של ריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה (דהשלמה) מהאי עשה. אמר רב חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וכו' ועוד יש הרבה שנוי'. כתבו תוס' הקש' ריב"א הא בעידנא דמעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח ותירץ דמיירי שישחטו הפסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה וכו' הלכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הי' ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבה לא יהי' ראוי לאכול לערב והפסח הי' פסול ור"י מתרץ דדוק' בל"ת דחמיר בעינן בעידנא וכו' אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל ענין אפי' לא מקיים עשה חמור בעידנא דעבר אעשה הקל כדמוכח גיטין (דף ל"ח) גבי ר"א ששחרר עבדו ובחולין (דף קמ"א) דהוי דחי עשה דמצורע דחמור לעשה דשלוח הקן אי לאו דאמר רחמנא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה עכ"ל. ובחולין דף קמ"א איתא שלח תשלח את האם אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין [כגון קן יולדת וטהרת מצורע] ת"ל תשלח מ"מ א"ל ר' אבא ברי' דרב יוסף בר אבא לרב כהנא טעמא דכתיב תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא עשה ול"ת הוא לא צריכ' דעבר ושקלי' לאם דלאו עברי' עשה הוא דאיכ' ליתי עשה ולדחי עשה קמ"ל וכו' הניח' וכו' אלא אמר מר בר רב אשי כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וכו' מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ס"ד הואיל ואמר מר גדול השלום וכו' והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש וכו' ליתי עשה דידי' ולדחי עשה דשלוח קמ"ל. כתב רש"י כמ"ד במ"ק (דף ט"ו). ימי ספורו אסור בתשמיש ק"ו לימי חלוטו. ובאספ"ז לנזיר כתב ואפי' למ"ד דמותר בתשמיש איכא קצת שלום דקודם תגלחת שמשולח חוץ לג' מחנות לא תתרצה אשתו ללכת אליו הואיל ומשולח הוא ויתגנה בעיניה עכ"ל. (כתבו תוס' מכאן קשה לפי' ריב"א פסחים (דף מ"ז). דהיכא דלא