כסף נבחר חלק ג תו

היטמא או שאמר אל תחזיר ישמע לו ת"ל וכו' את שבתותי וכו' אלא לעול' דאמר לי' שחוט וכו' (ואפ"ה לא איצטריך עליה) משום דאיכ' למפרך מה להנך שכן הכשר מצוה שחוט לי וכו' הכשר מצו' בחלול שבת בעקירת ל"ת הוא מקיים עשה דכבוד וזהו הכשר קיומו וא"א לקיימו בלא עקירת הלאו הלכך אי לא כתיב שבתותי וכו' ה"א לדחי אבל יבום לא זה בלבד הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור הלאו ולא איצטריך עלי'. עכ"ל רש"י]. (ותוס' הקשו טוב' חדא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. ב'. דחליצה במקום יבום לאו מצוה. ג' דמסקינן דבשום מקום אין דוחה ל"ת שיש בו כרת משמע אפי' בהכשר מצו' ונרא' לר"י דבלאו דמחמר מוקי לה ומהכ' לא נילף בעלמ' דלא לדחי לאו גריד' דמה לכבוד שכן הכשר מצוה כשמחמר ומטמא וכו' כדי להביא גוזלות לאביו בשעת דחיית הלאו אין מאכילו וכו' אבל בעלמ' דעביד גוף המצוה ילפינן מכלאים בציצית דדחי. ואור"י דכבוד אב אפי' עוסק בגוף המצוה לא דחי דבכל ענין קפסיק שלא ישמע לו והיינו משום דברוב ענייני כבוד רגילין להיות ע"י הכשר מצוה קאמר רחמנא דלא דחי בכל ענין עכ"ל תוס') אלא סד"א תיתי מהבערה דתניא מה ת"ל לא תבערו אש וכו' מושבות דכתיב רחמנא גבי שבת למה לי משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת יכול בין בחול ובין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד או אינו אלא אפי' מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול וכו' או אינו אלא אפי' בשבת ת"ל בכל מושבותיכם ולהלן היא אומר והיו לכם לחקת משפט וכו' בכל מושבותיכם מה מושבות האמור' להלן בב"ד אף מושבות האמורה כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו אש וכו' אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת איצטריך קרא למיסר מיתת ב"ד בשבת] אלא משום דמייתי לה מק"ו דדחי שבת] וכו' ולמאי דסלק' דעתין מעיקר' דאתי עשה ודחי ל"ת מאי או אינו דקאמר וכו' הדר אמר אימר דאמרי' דאתי עשה וכו' ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת מי שמעת ליה וכו' הדר אמר אטו עשה דדחי לל"ת לאו לא תעשה חמיר מיניה וקאתי עשה ודחי מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא לא תבערו וכו' [ולרב שימי דמפרש האי תנא מק"ו מייתי א"כ הדרא קושיא לדוכתה למה איצטריך עליה] אלא סד"א תיתי במה מצינו מאשת אח מה אשת אח מייבמה אף אחות אשה מייבמה וכו' ואיצטריך עליה היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי [הואיל ואשתרי אשת אח המוקדם אשתרי נמי אחות אשה המאוחר כדעולא דאמר הואיל והותר לצרעתו ביאה במקצת למקדש הותר לקריו. כן מסיק הש"ס לקמן ע"ש] איבעית אימא אתיא בהיקשא דר' יונה דאמר ר' יונה אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות כולן לאשת אח (כיון דהוקשו כלן זה לזה] מה אשת אח שרי' אף כל עריות נמי שריין כתב רחמנא עליה [והוקשו כל עריות לאחות אשה דלחומרא מקשינן] רבא אמר ערוה גופה לא צריך קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וכו' כי איצטריך קרא למשרי צרה שלא במקום מצוה [דאי לא כתוב עליה הוי ילפינן מלצרור דצרת אחות אשה אסור בכל מקום] מ"ט אמר קרא עליה במקום עליה הוא דאסור' שלא במקום עלי' שרי' [במקום עלי' היא דכתיב לצרור למיסר צרה ולא במקום אחר] ע"כ הסוגי' בקצרה:

כתבו תוס' בדף ג' ע"ב ד"ה ל"ת שיש בו כרת וכו' וא"ת ואמאי לא ילפינן דלדחי מעשה דיבום דדחי ל"ת דכרת דאשת אח וכ"ת היינו דקאמר לקמן סד"א תיתי אחות אשה מאשת אח דא"כ היכי דחי מי דמי התם חדא איסור' הכי תרי איסור' הא לא מפלגינן בשום מקום וילפינן מכלאים בציצית אפי' תרי איסורי וכו' אלא ע"כ לקמן לאו בכל דוכת' בעי למילף מאשת אח קאתי אלא דוקא אחות אשה כדמסיק טעמ' הואיל ואשתרי אשתרי וכו' ואומר ר"י דמאשת אח לא מצי למילף בעלמ' דלדחי עשה ל"ת שיש בו כרת דשאני אשת אח דמצותו בכך וא"א בענין אחר לקיים מצות יבום וכו' אבל מכלאים בציצית ילפינן שפיר בעלמ' דאי לא מקיימת מצות תכלת בפשתי' מקיימת בצמר ואפ"ה דחי וכן וגלח את כל שערו דמצורע מקיים בשער דהיתר דכל שערו קרינ' בי' כמו כל מלאכה לא תעשו דשבת דלא קאי אלא אמלאכות דלא דחי שבת א"נ כל שערו ממש ובצמרטו פאת ראשו וזקנו וכן כל הני דמייתי מקיימי בדוכת' אחריתי עכ"ל. ועוד כתבו בד"ה לא תלבש. ואיפכ' ליכא למימר דבמקום גדילים לא תלבש כדאמר בסמוך במקום כי ישבו וכו' לא תחסום. דא"כ לשתוק קרא מיניה וממילא ידעינן דלא דחי עשה דציצית לאו דכלאים עכ"ל. ובדף ה' ע"ב ד"ה כולה כתבו תוס' וא"ת והיכי ילפינן בעלמ' מהכא שאני כלאים דהותרה מכללו אצל בגדי כהונה ואור"י דהתם נמי משום דאתי עשה דבגדי כהונה ודחי לאו דכלאים ואין זה הותר מכללו ומיהו אי לאו כלאים מבגדי כהונה לא הוי מצי למילף בעלמ' משום דמצותו בכך ובענין אחר א"א לקיים מצותו ועוד דצורך עבודה שאני וא"ת אדילפינן מכלאים בציצית דדחי נילף משרפת קדשים דלא דחי כדדרשי' (פסחים דף פ"ג) דאין שרפת קדשים דוחה י"ט מוהנותר ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן בקר שני לשרפתו וי"ל דשאני התם דלא בטלה מצותו בכך ויכול לשרפו אחר י"ט. ומ"מ אי לאו דבקר שני לא הייתי מחלק וה"א דדחי. וא"ת ולמה לן קרא למילף מכלאים בציצית נילף משרפת קדשים מדאיצטרך התם לומר קרא דלא דחי משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי. ואור"י דהתם איצטריך קרא שלא תאמר דדחי משום דאפי' אוכל נפש שרי ולמ"דנדרים ונדבות אין קרבין בי"ט לא איצטריך הכא קרא אלא אליביה דמ"ד קריבין עכ"ל. ובדף ט' בד"ה והרי כתבו בכל דוכתא פשיטא לי' לש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל לאו בני חליצה ויבום כמו חייבי כריתות וכו' ותימא לר"י דאמאי לא אמרי' נמי לר"ע דליתי עשה ולדחי ל"ת עכ"ל:

[ב.] יבמות דף כ' מתני' איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. [גמ']. קפסיק ותני ל"ש מן הנשואין ול"ש מן האירוסין (נמי אין כהן גדול מיבם) בשלמ' מן הנשואין עשה ול"ת הוא אלא מן האירוסין ל"ת גרידא יבא עשה וידחה ל"ת וכו' אלא אמר רבא גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניי'. הדר אמר רבא ואיתימא רב אשי לאו מילת' היא דאמרי דאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהם מוטב. ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת ה"נ אפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת מיתבי אם בעלו קנו בביאה ראשונ' ואסור לקיימן בביאה שניי' (אלמא מדאוריי' רמיא קמי' למדחי ל"ת) תיובתא. לימא תהוי נמי תיובתא דר"ל א"ל ר"ל כי אמינא אנא היכי דמקיימי מצוה אבל הכא חליצה במקום יבום לאו מצוה. (ועיין בפרשת דרכים שנסתפק בכ"ג שנפלה לו יבמה מן הנשואין דמדין תורה אינו מיבם דהוי עשה ול"ת אם עבר ובא עליה אם חייב כרת כיון דמדין תורה אינו עולה ליבום הוי אשת אח שלא במקום מצוה דהא מן הדין אפי' חליצה לא הוי צריכ' אלא דריבה אותה הכתוב מדכתיב יבמתו דמיניה מרבינן חייבי לאוין דחולצות] ונהי דלחליצה ריבה אפשר דבאיסורא קיימא או דלמא כיון דריבה הכתוב לחליצה פקע מינה איסור אשת אח וצ"ע. ושער המלך פ"י מיבום כתב דמחדושי רשב"א וריטב"א ביבמות שם אהא דפרכי' בגמרא מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין מוכח דס"ל כצד ראשון. כל שאינו עולה ליבום דבר תורה קיימא עלה באיסור אשת אח. ומדברי הרמב"ם וה"ה פ"ו מיבום ומדברי מהרש"א