כסף נבחר חלק ג תה

במאור שם] תניא אמר ר' חנני' בן עקבי' כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתוי' מוכרי תכלת פטורין מק"ש ומן התפל' ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתור' (מאי דאיצטריך למחשב הני אגב דחשבינהו בבריית' קמיית' תוס') לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהי' אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה. ת"ר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בליל' הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בליל' וחייבים ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין בין ביום וכו' (דכתיב בסכת תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י"ט לא הצריכו הכתוב למנוע) הולכי לדבר מצוה פטורים בין ביום ובין בלילה (אף ע"פ שאין הולכין אלא ביום ומשום דטרודים ודואגים במחשבת המצוה ובתקונה פטורין מן המצוה) כי הא דרב חסדא ורב בר רב הונא כי הוו עיילו בשבת' דריגל' בי ריש גלותא הווי גני ארקתא דסור' אמרי אנן שלוחי מצוה אנן. כתב הג"א בשם ראבי"ה משום דכשנחים וישנים בליל' להנאתן יכולין למחר לעסוק טפי והוי בכלל עוסקי מצוה עכ"ל:

[ג.] ב"ק דף נ"ו שומר אבדה רב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניים הוי כש"ש. כתבו תוס' משום דעוסק במצוה וכו' ודוק' בשעה שמתעסק לשוטחה לצורכה או משום עסק שצריך לאבדה אבל בשביל שאבדה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעני כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח סוכה (דף כ"ה) וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם. ועיין תוס' ב"מ דף כ"ט ד"ה דהוי. והג"א בשם א"ז בסוכה כתב דכל העוסק במצוה בידיו או ברגליו כגון משקה בהמת אבדה או מאכילה מפטר מלמיתב פרוטה לעני אע"ג דאפשר לקיים שניהם וכן לובש תפילין וכו' פטור בשעה שהוא לובש אבל אחר שהשקה או נתעטף בציצית וכו' חייב ואין זה קרוי עוסק במצות וכו' עכ''ל:

[פסק] [ד.] כתב הרמב"ם פ"ב מק"ש הי' עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות. כתב כ"מ בשם ה"ר מנוח ודוק' בדורות ראשונים שהיו עוסקין עם הצבור לש"ש מיהו ליכא ספקא דהשתא נמי אם עוסקים אפי' להצלת ממונם ואין מי שישתדל אלא הוא שאינו פוסק שהעוסק במצוה פטור וכו'. ובפ"ד כתב מי שהי' לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מק"ש עד שיבא עליה לפי שאין דעתו פנוי' שמא לא ימצא לה בתולי' וכו' כ' כ"מ וסבר רבינו דה"ה שפטור מכל המצות. ובפ"ו מסוכה כתב שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בליל' וכתב ה"ה ויש מי שכתב דבעינן שאם ישבו בסכה יתבטל קצת מאותה מנוה. ואין נרא' כן מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו שסתם וכתב שלוחי מצוה וכו' אלמא בכל גונא פטורין כל זמן שעוסקין במצוה עכ"ל. ובפרק י"ג מאבדה כתב שומר אבדה כשומר שכר הוא מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה וכו'. וכ"כ ש"ע ח"מ סי' רס"ז ורמ"א כתב די"א דהוי ש"ח. וכתב הש"ך ומהרש"ל מסיק דהוי ש"ח וראי' ממאי דקי"ל דשרי למודר להחזיר אבדה וממאי דאמרי' מכסין בעפר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות נתנו וכן בשופר וכו' כתב הש"ך דאינה ראי' דטעמ' דמודר דפרוט' דר"י לח שכיח וכ' הרא"ש שם בנדרים (דף ל"ג) לא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה וכ"כ הר"ן וכיון דלא שכיח לא הוי בכלל איסור הנאה ומיהו כיון דאפשר דאתי ומתהני מיני' ש"ש הוא עלי' וכו' ומה שהביא מעיר הנדחת ומשופר ולולב של אשרה אי לאו דכתותי הוי מותר ואמאי הא נהנה פרוט' דרב יוסף בשעה שעוסק במצוה דלא בעי למיתב ריפתא לעני וכו' אשתמטתיה תוס' ס"פ שבועות הדיינין דכתבו שאני שומר אבדה ומשכון דכמה פעמים שיתעסק בה לשוטחה לצורכה יפטר מליתן לו אבל התם יכול לכוין ולתקוע ולטבול במקום שלא יבא עני שם באותה שעה. הלכך נקטינן דהוי ספקא דדינא אי הוי ש"ח או ש"ש עכ"ל הש"ך. וש"ע א"ח סי' ל"ח כתב חתן וכל בני החופה פטורין משום דשכיח שכרות וקלות ראש (לכך פטור מתפילין) כותבי תפילין וכו' פטורין מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפל' וכתב רמ"א ואם היו צריכין לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין דכל העוסק במצוה וכו' אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן ועיין שם במ"א מה שכתב על זה. ובסי' ע' כ' ש"ע דבזמנינו דגם שאר בני אדם אינן מכוונין כראוי גם הכונס את הבתול' קורא ע"ש:

(כלל קלד) עשה דוחה לא תעשה [א.] יבמות דף ג' ע"ב טעמא דכתב רחמנא עליה (ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עלי' בחי' דבכל העריו' פטורה מן החליצה ומן היבום) הא לאו הכי הוי אמינ' יליף אחות אשה מיבמה מאי טעמ' דאמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה אימר דאמרי' וכו' לא תעשה גריד' ל"ת שיש בו כרת מי דחי ותו ל"ת גריד' מנלן דדחי דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (ודרשי' סמוכין ושרינן כלאים בציצית אלמא אתי עשה ודחה לא תעשה) ואמר רב יוסף אפילו מאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש וכו' איבעית אימ' (למה דריש סמוכין במ"ת) משום דמוכח (מוכח למדרשינהו אהדדי סמכינהו) ואי בעית אימא משום דמופנה צמר ופשתים גבי כלאים מופנה דלא לכתוב וכו' ואנא ידעינן דצמר ופשתים מדתנא דבי ר"י דבגדים סתם האמורים בתורה צמר ופשתים אלא לאפנויי. תינח לר"י (דאייתר לי' צמר ופשתים) אלא לרבנן (דלא מייתר) מנא להו (דעשה דוחה ל"ת) נפק' להו מראשו דהך תנ' דתניא ראשו (במצורע) מה ת"ל לפי שנא' תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף מצורע נזיר כן ת"ל ראשו (אלמ' אתי עשה ודחי ל"ת ואע"ג דלאו שאין שוה בכל הוא אם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכ' דהא נפקא לן מזקנו דאידך תנא תנהו ללאו השוה בכל) איכ' למפרך מה לנזיר ומצורע שכן ישנו בשאל' דאי לא תימ' הכי הא קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועש' ליגמר מנזיר (תער לא יעבור וכו' קדוש יהי' גדל פרע) אלא מ"ט לא גמרי' דאיכ' למפרך שכן ישנו בשאלה (לשאול לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי ל"ת) אלא לעולם מקר' קמא ולרבנן נמי לאפנויי אתי (צמר ופשתים) וכו' אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא ל"ת שיש בו כרת היכ' אשכחן דדחי דאיצטריך עליה למישרה וכי תימ' לילף ממילה [שדוחה שבת שיש בו כרת] מה למיל' שכן נכרתו עליה י"ג בריתות. מפסח (שדוחה שבת). מה לפסח שכן כרת. מתמיד. מה לתמיד שכן תדיר ממילה ופסח שכן כרת. מפסח ותמיד שכן צורך גבוה. ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור [לפני מתן תורה] ואליב' דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הוי. ומכולהו נמי לא שכן ישנן לפני דבור. אלא איצטריך סד"א תיתי מכבוד אב ואם דתני' יכול יהא כבוד אב דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבין בכבודי [מאני ה' דריש לי'] מאי לאו דאמר לי' שחוט לי בשל לי. וטעמ' דכתיב את שבתותי וכו' הא לאו הכי דחי. לא לאו דמחמר (ובהאי לאו ליכא כרת וכמ"ד (שבת דף קנ"ד) המחמר אחר בהמתו בשבת פטור) ואפ"ה לא דחי. אלא דקי"ל דעשה דחי ל"ת לגמר מהכ' דלא לדחי וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי והא תנא בעלמ' קאי ולא פריך דתניא יכול אמר לו אביו