כסף נבחר חלק ג תד

סי' שצ"ט כ' פרה מעוברת שהזיקה גובה ח"נ ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה וכו':

(כלל קלג) עוסק במצוה פטיר מן המצוה [א.] ברכות דף י"ו מתני' חתן פטור מק"ש לילה ראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה וכו'. [גמרא]. ת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנ' חייב מאי משמע (פרט לעוסק במצוה) אמר רב פפא כי דרך (בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך) מה דרך רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה ואפ"ה אמר רחמנא ליקרי א"כ ליכתוב רחמנ' בשבת ובלכת מאי בשבתך וכו' בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטור'. א"ה אפי' הכונס את האלמנ' נמי האי טרוד והאי לא טרוד אי משום טרדא אפי' טבעה ספינתו בים אלמה אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות וכו' חוץ מתפילין וכו' התם טרדא דמצוה הכא טרדא דרשות:

[ב.] סוכה דף כ"ה מתני' שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. [גמ']. דת"ר בשבתך וכו' [כדלעיל] מאי משמע אמר רב הונא כי דרך. כתבו תוס' פי' בקונטרס אפי' בשעת חנייתן פטורין מן הסוכ' וכן משמע דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי הולכין ביום ובלילה אפי' דבר הרשות נמי פטורי כדקתני בבריית' וכו' ותימא אם יוכלו לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מפטר בכך משאר מצות. ובנדרים (דף ל"ג) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבדתו אע"פ דמהני לי' פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיח'. ואי כל זמן דאבדה בביתו מפטר מלמיתב ריפתא לעני א"כ שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה וכו' וצ"ל דהכא נמי מיירי בהאי גונא דאי מטרדי בקיום מצות סוכה הוי מבטלי ממצות עכ"ל. וריטב"א כתב וא"ל דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה כו' אלא בשא"א לקיים שתיהן כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין וכו' אין לפטור מכל המצות וכו' וכיון דלא מפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למה לי קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת. וי"ל דהא קמ"ל דאפי' בעי' להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו דסד"א אפטורי מפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמעבד אידך הרשות בידו קמ"ל כיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר הרשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של הרשות ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכ' עליה מצוה הקבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת פסח וקודם לכן באה לו מצוה אחרת שתבטלנו מן הקבועה אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצו' עליו עד שיגיע זמנה וראשונ' קודמת עכ"ל. עוד כ' ובלכתך פרט לחתן פי' לאו כשעוסק בנשואין דהיינו עוסק במצו' וכו' אלא כי איצטריך קרא לחתן שהולך לעשות מצות נשואין או שחזר משום דהוא טרוד מחמת מצוה זו והגיע זמן קריאת שמע שפטרו משום טריד טרדא דמצוה ואי אפשר לו לקיים שתיהן יפה וכו' וכי תימא כיון דכתיב ובלכתך שנפטר בלכתו לדבר מצוה ממיל' שמעי' עוסק במצות ממש ולמה לי בשבתך י"ל דאלו לא כתב אלא בלכתך מוקמי' לי' כשהמצוה היא בהליכה עצמה שהוא עוסק במצוה ממש כגון ההולך להוצאת המת ולהכנסת כלה ועולה לרגל אבל הולך לדבר מצוה שאין הליכה גופה של מצוה לא מפטר מק"ש ושאר מצות אבל השתא דכתיב בשבתך לעוסק במצות אייתר ובלכתך לפטור הולך למצוה עכ"ל. ותוס' כתבו אע"ג דחתן נמי במצוה טריד אצטריך תרי קראי דהוי אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מצוה בידים או מהלך במצוה אבל חתן שיושב בטל ואינו עוסק אלא מחשב בבעילה לא פטר הכתוב קמ"ל כך פי' בקונטרס (עיין רש"י ברכות דף י"א) וסוגיא דשמעתין משמע דמבלכתך בדרך אמעט האי דבמצוה עסיק ובברכות הגרסא להפך בשבתך פרט לחתן וגירסא זו נרא' דהכי משמע קרא דבשבת דידך הוא דמחייבת ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה וכו' ומחתן לא הוי ידעי שאר עוסק במצוה דדלמא שאני חתן שאינו נקל לו כ"כ להסיר הטרדא מלבו אע"פ שבטרדא דרשות מבעי' לי' ליתיב' דעתי' עד כאן לשונו. ורבינו יונה בברכות כתב ומה שהוצרך למעט חתן מבלכתך ולא מיעט אותו מטעם עוסק במצוה משום דאי מהתם הוי אמינא שאינו פטור אלא בשעת מעש' בלבד לפיכך השמיענו שאפי' שלא בשעת מעש' אם הוא טריד טרדא דמצוה פטור עכ"ל. והעוסק במצוה וכו' מהכא נפק' (משבתך בביתך) מהתם נפק' דתני' ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותן אנשים מי היו. נושאי ארונו של יוסף היו דברי' ריה"ג ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא ר' יצחק אומר וכו' אלא עוסקי במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ וכו' (מכל מקום שמעי' מיני' דעוסק במצוה פטור מן המצוה שהרי נטמאו במיתתם שבעת ימים לפני פסח ואע"פ שטומאה זו עכבה על ידם אכילת פסחיהם אלמ' מצוה קלה הבאה לידו אינה צריך לדחותה מפני החמורה העתידה לבא) צריכ' דאי אשמעי' התם משום דלא מטי זמן חיובא דפסח (כשנטמאו עדיין לא הגיע זמן אכילת פסח) אבל הכא דמטי זמן ק"ש (דמטי זמן חיובא בתוך החופה והוא ראוי לכך אימא לחייב) אימא לא צריכא ואי אשמעי' הכא דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא. כתבו תוס' ואין להקשות מהא דדרשי' זבחים (דף ק') דהולך לשחוט את פסחו מטמא למת מצוה מולאחותו אפי' לאחר חצות דמת מצוה שאני והא דקאמר הכא למת מצוה נטמאו לא מת מצוה ממש אלא לקרובים כדפירש בקונטרס ולאחר חצות הוא דאינו מטמא כדקתני התם אמרת לא יטמא אבל קודם חצות יטמא כדאמרי' התם ביוסף הכהן שמתה אשתו וכו' אבל קשה לרבה דאמר התם אידי ואידי לאחר חצות כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וכו' אלמ' מטמא לקרובים אפי' היכ' דמטא זמן חיובא זמן הפסח מאחר שלא שחטו וזרקו עליו ואין לומ' דהיא גופא ילפינן מחתן דפטור מק"ש דדלמ' שאני ק"ש דלית בי' כרת וכו' עכ"ל:

ת"ר חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה (דבעי' כוונה) ומתפילין (דשכיחא שכרות) וחייבין בק"ש דכוונתה אינה אלא פסוק ראשון ויכולין לישב דעתן שעה קלה) משום ר' שינא אמרו חתן פטור (מק"ש) ושושבינין וכל בני החופה חייבין (ולית להו להנהו תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה) כתבו תוס' וקשה דאי לית להו א"כ יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר יותר מת"ק לכך נרא' דקסבר חתן אין יכול לכוין דעתו כלל אפי' בפסוק ראשון אבל שאר בני חופה יכולין לכוין ואק"ש לחודא קאי ובכולהו אחרינא מודי לת"ק עכ"ל. ורא"ש כ' הני תנאי אית להו העוסק במצוה פטור ממצוה אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דבקל יכול לכוין פסוק ראשון וכו' ר' שילא לא קאמר דחייבין אלא בק"ש אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורין ולא משום דעסיקי במצוה דלא מקרי עוסקין במצוה והא דפטורי מתפלה לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוין להתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש עכ"ל. [ור"ן כתב דדעת הרי"ף הוא דלא כרש"י דא"כ הוי דלא כהלכת' ולא הי' לרי"ף להביאן עכ"ל. ועיין