כסף נבחר חלק ג תג

דאע"ג דירך אמו כיון דטרפה משום חיות הוא דאסר רחמנ' והרי זה יש לו חיות בפני עצמו מש"ה שרי עכ"ל שער המלך פ"ב הל' י"ב מגנבה. ובפ"ז מעבדים כתב המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו והרי הוא עבד כשהי' אבל אם שחרר בכסף כגון שלקח חצי דמיו ע"מ לשחררו חציו קנה נמצא חציו עבד וחציו ב"ח הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי ששחרר חציו. כ' כ"מ ברייתא קדושין דף כ"ג) וכתב' הרי"ף פרק השולח האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמותה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א דבריו קיימים ופסק כחכמים ומ"ש הרי את שפחה וולדך ב"ח וכו' מוקי לה בתמורה כר"מ דהמשחרר חצי עבדו קנה ואנן קי"ל כרבנן דפליגי עליה דלא קנה עכ"ל. כתב הראב"ד קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר עובר ירך אמו א"כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו וכו'. כתב כ"מ דבריו אינם השגה אלא פירוש וטעם עכ"ל. כתב לח"מ דברי רבינו תמוהין דנראה שפוסק דעובר ירך אמו ומפני כן כתב שהוא כמי שמשחרר חציו דאז לא הולד חלוק ממנה והיה לו להיות ב"ח וכיון שכן למה כתב ברישא דבריו קיימין כיון דהיא וולדה גוף אחד כמי שמשחרר חציו ואינו כלום וכו' וזה קושית הראב"ד וכו' אך על הטעם הראשון שכ' הרמב"ם יש לתמוה דא"כ למה לא הקשה בגמ' שם ג"כ מהאי טעמא דאי אמרת עובר לאו ירך אמו א"כ אמאי זכתה לו הא דבר שלבל"ע הוא ור' יוחנן ס"ל המזכה לעובר לא קנה א"כ אמאי לא פריך גמרא איך אפשר לומר דעובר לאו ירך אמו א"כ אמאי זכתה לו ועוד לדעת הר"א דפסק לאו ירך אמו הא אתותב ר"י שם מיהו לזה י"ל כמו שכתבתי בפרק ד' מפסהמ"ק לדעת רבינו אבל מכאן נראה דא"א לומר כן בדעת רבינו דהוא סובר כאן דעובר ירך אמו. ומ"מ הוא נכון לדעת הר"א ועל קושיא ראשונה לדעת ר"א י"ל דלפי האמת דההיא ברייתא סברה ירך אמו ור"י סובר לאו וכו' והמקשה לא חש להקשות דבלא"ה איתותב מההיא דנראין וכו' אבל דברי רבינו מתמיהין ויש לתרץ בדוחק אע"ג דעובר ירך אמו מ"מ האם הוא עיקרית כשאמר הרי את ב"ח וכו' לא הוי כמשחרר חציו דאין האם חצי בערך הולד והוי כמשחרר כולה דאם הי' משחרר הולד כמו בסיפא הוי כמשחרר חציו דהולד טפל לגבי אם וכו' ויש סעד לזה לחלק בין שחרור האם לשחרור הולד משום דאמרו שם גבי פלוגתא דר' יוסי ורבנן לפי מה דס"ד דאית לי' לר' יוסי הרי את ב"ח וולדך עבד דהולד ב"ח דעובר ירך אמו וקשיא אפי' נימא ירך אמו אמאי הולד ב"ח הא לעיל גבי את שפחה וולדך ב"ח אמרי' דאי ירך אמו ניחא דולד ב"ח והיא שפחה והכא דהוי איפכא נימא הכי דולד עבד והיא ב"ח בשלמא היא בת חורין כמשחרר חצי' אבל העובר אינו ראוי שיהי' גם כן ב"ח דאע"ג דאית ליה המשחרר חצי עבד קנה מ"מ הרי לא שחרר לעובר אלא ודאי שיש לחלק בין היא לולדה שהיא עיקר כיון ששחרר לה ולדה כמוה אע"ג דאמר העובר יהי' עבד אבל כששחרר הולד לא נאמר דהיא תלך בתר הולד וכו' ומדאמרי' האי סברא לר' יוסי נאמר לרבנן סברא דדמי להא לפ"ז ה"מ גמרא לומר דכ"ע שיירו אינו משויר ואפי' רבנן אית להו ירך אמו ומה שאמר כ"ע משויר משום דלית' כולהו תנאי כר' יוחנן זה נראה בדעת רבינו ודוחק עכ"ל. ועיין במרכבת שכ' דרמב"ם סובר ירך אמו ולענין אם שיירו משויר אע"ג דירך אם מ"מ אם שייר בפירוש אינו כאבר ממנה. הלכך אע"ג דבתחלת הקדש מהני שיור באומר היא שלמים ולדה חולין או להפך היינו דיכולת בידו לשייר מתחלה אבל הכא שכבר היא שפחה וולדה כמותה דירך אמו אם אמר הרי את שפחה כמקדם וולד ב"ח הוי כמשחרר חציו ולא מהני דפשטא צד עבדות בכולה דהא קי"ל המקדיש אבר שהנשמה תלוי בה פשטה קדוש' בכולה משא"כ כשאומר את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין דאין צד עבדות שנשאר בולד מתפשט באם דהולד לגבי אם הוי כאומר ידיו ורגלה של זו עולה דלא פשטא בכולה מש"ה לא נקרא משחרר חציה וכדמות סברא זו כתב לח"מ וכו' ע"ש שהאריך ובפ"ט מנזקי ממון כתב הרמב"ם בהמה מעוברת שהזיקה גובה ח"נ ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה וכו'. וע' פ"ב מנזקי ממון הלכה י"ב נראה דסובר רמב"ם דעובר ירך אמו מדהביא שמכרה חוץ ממלאכתה וכו' אין מוציאין ממנה ושביק חוץ מעוברה מכלל דס"ל ירך אמו לכן השמיטה וכו' ומהרש"ל כתב שדעת רבינו לפסוק לאו ירך אמו מפ"ד מפסהמ"ק ואינו ראי' כמ"ש לח"מ שם ועצמות יוסף ותי"ט בפ"א מפרה כ' על הא שכ' הרמב"ם בפ"א הל' ז' מפרה עלה עליה זכר פסולה ואצ"ל מעוברת ותמה מרן לשון אצ"ל אינו נח לי כיון דמעובר' לא מפסלה אלא משום עלה עליה זכר לא שייך למתני ואצ"ל דהיא היא] שדעת רבינו כדעת הרע"ב שכתב שם דתרווייהו (ר"א ורבנן) ס"ל דעלה עליה זכר כשרה ור"א דמכשיר סבר עובר ירך אמו ורבנן דפסלי סברי לאו ירך אמו ונפסלת מחמת מלאכה והיינו ואצ"ל מעוברת עכ"ל. ולפי מה שהוכחתי דרבינו סובר ירך אמו תירוץ זה אינו עכ"ל שער המלך פ"ב מגנבה) ובפרק י"ב מאיסורי ביאה כתב מצרי שני שנשא מצרית ראשונ' או מצרי ראשון שנשא מצרית שניי' הולד שני שנא' בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה. כ' ה"ה פסק רבינו כלישנא בתרא דרב דימי וסובר רבינו דכי שדינן בתר אימי' היינו דוקא כי הוי לחומרא אבל במצרי ראשון שנשא שניי' שדינן בתר האב להחמיר והלך אחר הפחות שבשניהם ואי לאו הכי רב דימי הוי משמע לן כחא דהיתרא דעדיף טפי והיה אומר מצרי ראשון שנשא שניי' הולד שלישי ומ"ש שם טעמא דר"ד הכ' תלאן בלידה ה"ט כיון דכתיב אשר יולדו וא"א ללידה בלא אב ואם אלמא בעינן שיהיה ג' לאב ואם וכו' אבל רש"י פי' תלאן בלידה אחר האם וכן נראה מרמב"ן דאליבי' דר"ד ראשון שנשא שנייה בנה ג' שהכל הולך אחר האם עכ"ל. וע' בעצמות יוסף שהקשה אי ס"ל לרבינו ירך אמו אמאי הוצרך להביא קרא דאשר יולדו וכו'. וע' שער המלך פ"ב מגנבה מה שתירץ ובפי"ג מא"ב כתב מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה:

ובפי"ב משחיטה כתב מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו ואם יצא עובר חי אחר שחיטה והפריס ע"ג קרקע אין שוחטין אותו ביום א' ואם שחט אינו לוקה וכו'. וש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ס"א כתב הכותב לשפחתו מעוברת הרי את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין את שפחה וולדך ב"ח לא אמר כלום. כתב הש"ך וסיפא היינו טעמא משום דאמרי' עובר ירך אמו והוי העובר כמו חציה דאין שפחה בטלה לגבי עובר ורישא לא הוי כמו חצי דהעובר בטל לגבי אמו דעובר נגרר אחר אמו ואין האם נגררת אחר העובר עכ"ל. וט"ז כ' דברישא אנו מפרשים דבריו על צד היותר מסתבר דהיינו דה"ק את ב"ח כשתלד הולד דודאי כל שהולד בתוכה והוא עבד אין האם ב"ח אלא אח"כ קאמר והוי כאומר הרי את ב"ח לאחר זמן פלוני ומהיום מתחיל השחרו' לאותה שעה שיהי' הולד נולד ולא יהי' אז ירך אמו ע"כ דבריו קיימין אבל בסיפא אא"ל שהולד יהי' ב"ח כשיהי' נולד דהא קי"ל המזכה לעובר לא קנה אפי' לכשתלד אלא ע"כ לומר שמזכה לעובר מעכשיו על ידי אמו ומהני לולד אגב האם כיון דגופא הוא א"כ הוא משחרר חצי עבדו ובפרישה מחלק דולד בטל אגב אמו וכו' ולי נראה דאין לחלק עכ"ל. וש"ע אה"ע סי' ד' כתב מצרי ראשון שנשא שנייה י"א הולד שלישי (טור) ולרמב"ם הולד שני. ובש"ע י"ד סי' ט"ז כתב מותר לשחוט מעוברת עובר ירך אמו. ובח"מ