כסף נבחר חלק ג תב

חלק פרה וכו' ומסיק נמי דהלכה ירך אמו בר מטרפות ואע"ג דבתמורה (דף ל') אמרי' דרבנן סברי לאו ירך אמו אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר ר"נ התם דפליגי בזוז"ג וכו' וכ"כ תוס' חולין דף נ"ח דבעלמא ירך אמו חוץ מטרפות וכ''כ הר"ן בחולין דף נ"ח דודאי עובר ירך אמו מיהו בטרפ' בלחוד ס"ל לר' יהושע דלאו ירך אמו דזיל בתר טעמ' טרפה משום מאי קא מתסרא משום שאינה חי' וכו' וכיון שכן עובר זה שהוא עתיד לחיות אע"פ שהוא כורך אמו אין לנו לדונו כטרפה וכו' מיהו איכא למידק דבתמורה משמע דאפי' במידי דלאו טרפ' לאו ירך אמו דאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת וכו' ומפרשי' בגמר' משום דלאו ירך אמו ושיירו משויר ואע"ג דמסקינן תיובת' דר"י כבר כתב ר"ת שאין לחוש בכך משום דאמרי' בתר הכי שיירו משויר תנאי ואע"ג דדחינן לה מ"מ ר"י מצי למימר אנא דאמרי כי הני תנאי לפיכך כ' ר"ת דקי"ל עובר לאו ירך אמו וההיא דהפרה משום שעובר סייע בנזק וההיא דגיטין דאם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דלאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחברתה מקבלת גט לעוברה דכיון דשייך בה ידה כידו [ותימ' שאם כפי דבריו היכי פרכינן מיניה בתמורה לר"י וכו' התם שאני כמ"ש הר"ן ובפ"ב דגיטין מוקמינן להך בריית' כרבי וכו' ולפי דברי הר"ן אפילו לרבנן דרבי דס"ל המשחרר חצי עבדו לא קני נמי אתי'. שער המלך פ"ב מגנבה] וההיא דערכין (דף ז') לאו משום ירך אמו אלא כיון שהיא מחויבת מיתה אין מענין דינה ולולד אין חוששין כיון שלא יצא לאויר העולם תדע שאלו נגער דינה וילדה אין הורגין את הולד משום דלאו ירך אמו ולא עליו נגמר הדין עכ"ל הר"י. ונמוקי יוסף ב"ק פ' הפרה כ' קי"ל ירך אמו בכל דוכת' לבר מטרפות:

[ו.] יבמות דף ע"ח אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי אלמ' קסבר בתר דידי' שדינן לי' מתיב ר' יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרי' ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין אלמא בתר דידה שדינן שאני התם דאמר קרא האשה וילדיה תהי' לאדוניה (גזרת הכתוב דולד שפחה כשפחה). מתיב רבא אמר ר' יהודה גר מצרי הי' לי חבר מתלמידי ר"ע ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניי' כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ואי ס"ד בתר דידי' אפי' ראשונה נמי הא אמר ר"י לתנא תני ראשונה. כי אתי רב דימי א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני אלמ' בתר אימי' שדינן. א"ל אביי אלא הא דאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת וכו' רצה מתכפר בולדה אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוי לי' כמפריש ב' חטאות לאחריות ואמר ר' אושעיא הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשנייה תרעה אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוי לי' ולד חטאת ולמיתה אזל' אשתיק אמר לי' דלמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלא' בלידה (הלך אחר האם) א"ל קרקפנ' (אדם חשוב) חזיתי' לרישך ביני עמודי [פי' רבה דמצינו בכתובו' (דף קי"א) שהלך ללמוד לפני ר' יוחנן. תוס'] כי אמר ר' יוחנן להא שמעת' טעמ' דכתיב אשר יולדו הא בעלמ' בתר אבוה שדינן לי' [דעובר לאו ירך אמו והא דמשמע גיטין (דף כ"ג) דס"ל לר"י ירך אמו התם אליבי' דרבי איירי תוס'] אלא הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה (דסלקא לי' טבילה דאמי') [אע"ג דרב' אית לי' ירך אמו רוצה ליישב דבריו דהכ' גם אליבי' דר"י תוס'] אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דבר תורה רובו שאין מקפיד עליו אינו חוצץ והא אמר רב כהנא ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רבותא (ולא חציצה היא) ורא"ש פסק כרב דימי אר"י ע"ש:

[ז.] גיטין דף כ"ג ע"ב אר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאין בתורת גיטין וכו' ואע"פ ששנינו הרי את שפחה וולדך ב"ח היתה עוברה זכתה לו. מאי אם היתה וכו' כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן תרתי אמר נראין דברים שעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו ולא מיד רבו שלו אם לחשך אדם לומר זו הלכה שנוי' אם היתה עוברה זכתה לו (אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה) אמור לו שני גדולי הדור פירשו את הדבר ר"ז ורב שמואל בר יצחק חד אמר הא מני רבי היא היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה העבד אותו חצי) וחד אמר מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו (וה"ל כחצי גופה) ונעשה כמו שהקנה לה אחד מאבריה. כתבו תוס' תימא האיך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה כיד רבה שלא שחרר אלא העובר ואפי' שחרר אותה חוץ מידה לא הוי לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיט' וידה באים כאחד עכ"ל. ורמב"ן בחדושיו כתב אע"פ שאינה יוצאה מרשו' האדון וקי"ל דעבד קונה עצמו בשטר ע"י עצמו משום דגיטו וידו באים כאחד. דא"ר המשחרר חצי עבדו קנה גיטו וחציו נמי באין כאחד והכא כמי שהקנה וכו' פי' וגיטא ואותו אבר באין כאחד עכ"ל:

[ח.] ב"ק דף ע"ח ע"ב בעי ר' ירמיה מכרה חוץ מל' יום חוץ ממלאכתה חוץ מעובר (לענין תשלומי ד' וה' מי הוי שיור ופטור) אליבי' דמ"ד עובר ירך אמו לא תבעי לך דהא שייר בה כי תבעי לך למ"ד לאו ירך אמו [פלוגתא בתמורה דף י'] אמרי' כיון דמחובר בה הוי שיור או דלמא כיון דלמפרש קאי לא הוי שיור איכא דאמרי כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור או דלמא כיון דצריך לאשתרוי' בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי תיקו:

[פסק] [ט.] בפ"ד מפסולי המוקדשים כ' הרמב"ם הפריש חטאת מעוברת וילדה הרי היא כשתי חטאות שנתפרשו לאחריות. כתב לח"מ קשה הא רבי יוחנן אתותב מברייתא דהאומר לשפחתו וי"ל משום דבתר הכי אמרו אם שיירו משוייר תנאי היא ורבנן סברי משויר ורבי יוסי סבר אינו משויר ורבינו פסק כרבנן והשתא ליכא תיובתא מבריית' דאתיא כרבי יוסי ואע"ג דבדרך דחיי' אתמר וכו' ועי"ל דרבינו פוסק אם שיירו אינו משויר מ"מ פסק כרבי יוחנן מטעם דמתכפר בשבח הקדש כמו דאמרי' התם דלמא טעמא דר' יוחנן דמתכפר בשבח הקדש וכו' ורבינו סובר דאין ה"נ דאית ליה הכי אלא מאי דאתותב ר"י ולא אהדר הוא בטעמא ולא בדינא דדינא קושטא הוא משום דמתכפר אלא בטעמא שהיה אומר שיירו משויר בהא אתותב עכ"ל. בפ"ג מאיסורי מזבח כ' כל האיסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין חוץ מולד הנרבעת ונעבדה ומוקצ' ושהמיתה את האדם שולדן אסורים למזבח כמותן בד"א כשנעבדה בה עברה או שהמיתה כשהיתה מעוברת שהרי הולד מצוי עמה בעת שנפסלה והיה כאבר מאבריה אבל אם נתעבר' אחר שנעבד' בה עברה וכו' הרי ולדה כשר אפי' נרבעה בשהיא מקודשת ואח"כ נתעברה ואצ"ל אם נרבעה כשהיא חולין ואח"כ הקדישה ונתעברה שולדה מותר וכן אפרוח ביצת טרפה מותר למזבח ובפט"ו ממעה"ק כתב המקדיש עובר במעי בעלת מום וכיוצא ה"ז קדוש. וכתב כ"מ פסק כר' יוחנן עכ"ל. וכ' שער המלך קשה כיון דרמב"ם פוסק עובר ירך אמו כדמוכח בכמה דוכתי למה פסק הכא כרבי יוחנן דהא אמרי' בתמורה (דף י"א) דלכך ר' יוחנן סבר דקדוש משום דס"ל לאו ירך אמו ויש ליישב כיון דטעמא דב"מ משום דמאיס לגבוה ומשום הקריבהו איכא למימר דאע"ג דעובר ירך אמו מ"מ כיון שהיא גופה אינה קריבה ע"ג המזבח ליכא ביה משום מאיסותא שהרי הולד תם הוא והרי זה דומה קצת לההיא דולד הנולד מן הטרפה