כסף נבחר חלק ג תא

והעיד וכו' אינו פוסל ע"כ. ובש"ע הביא תחילה דעת הרמב"ם ואח"כ וי"א שאפי' כוון לראות וכו' הוא דעת הרא"ש. כ' הש"ך אפי' אמרו הפסולים אחר שהעידו שלא כוונו בשעת ראי' להעיד נאמנים והכי מוכח בתוס' ורא"ש וכתב רמ"א בשם תשובת הרא"ש שטר שחתום עליו עד פסול ונתבטל כל העדות ע"מ אם העדים הכשרים זוכרין העדות על ידי ראיית השטר יכולין לחזור להעיד לבד לפני ב"ד וב"ד יכתבו עדותן וחשיב שטר וכו' כתב הש"ך היינו כשלא נצטרפו יחד בראות המעש' וכן הוא להדי' בתשו' הרא"ש. לפ"ז אין חילוק בין שטר לעדות בב"ד דלא כסמ"ע ודוק' בחתומי' בשטר אמרי' הכי אבל לאחר שהעידו הכשרים עם הפסולים בב"ד אין הכשרים חוזרין ומעידין עכ"ל. ועיין מש"ל פ"ה מעדות. ועוד כתב ש"ע אם אינו יודע בקורבתו של זה י"א שעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה (ואם היו שנים מחייבין ממון ש"ך) ויש מי שחולק ע"ז ועיין ש"ע סי' מ"ה סעי' י"ב וי"ג וברמב"ם פי"ד מעדות הלכ' ז' איתא האי דינא דירושלמי בכותב לב' ב"א וכו'. וע' בכלל פלגינן דבורא. ובפ"ו מגירושין כתב הרמב"ם אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים. כתב ה"ה דמהלכות ורבינו נראה שהם מפרשי' פלוגת' דר' ורשב"ג בעדות שבטלה וכו' שסוגי' זו לא נאמרה אלא לתקנת ר"ג שתיקן שלא יהיו מבטלין וכו' אבל מכיון דקי"ל כר' דבטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה משאם בטלו בפני אחרים (ועיין לח"מ שכתב דמיירי שביטל כלם ע"ש). (וע' ש"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ס"א):

(כלל קלב) עובר ירך אמו או לא [א.] תמורה דף י' אתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין (אם הקדיש עובר במעי בהמה אינו קדושה ליקרב וכו' ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוי כב' חטאות לאחריות דעובר מכח אימי' הוא דקדוש ולא מכח עצמו והוי ולד חטאת ולמיתה אזלא) ור' יוחנן אמר קדושה חל על עוברין דאמר ר"י הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה בולדה (דכי אמרי' ולד חטאת למיתה היינו היכא דהפריש חטאתו ונתעברה וילדה והכי גמירי לה) ולבסוף הסוגי' מסיק דסבר ר"י עובר לאו ירך אמו ומפשט' דשמעת' משמע דבר פדא סבר ירך אמו ולקמן מסיק הש"ס דלא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום אבל בתם במעי תמימה ד"ה קדוש:

[ב.] תמורה דף י"ט מתני' המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאבו ויביא בדמיו עולה ר"א אומר הוא עצמו יקרב עולה ובגמר' אמרי' המפריש נקבה לפסח היא וולדה ירעו עד שיסתאבו ר"א אומר יקרב פסח ואוקמי' רבינ' במפריש בהמה מעוברת עסקינן ור"א כר' יוחנן דאם שיירו משוייר (המקדיש בהמה מעוברת ושייר עוברה לקדושה אחרת משויר אלמא תרי גופי נינהו והלכך כי לא שיירה נמי לאו גופא דאם הוא ולא מכחה דאם אתי ועלי' דידי' חיילה קדושת פסח) דעובר לא ירך אמו ואמו היא דלא קדשה קדושת הגוף אבל היא קדשה:

[ג.] תמורה דף כ"ה מתני' האומר ולדה של זה עולה והיא שלמים דבריו קיימין (שהרי קדושת הולד קדמה) היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים דברי ר"מ א"ר יוסי אם לכך נתכווין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחד דבריו קיימין ואם משאמר ה"ז שלמים נמלך ואמר ולדה עולה ה"ז ולד שלמים. [גמ']. אמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה וכו' מ"ט קסבר ר"י אם שיירו משויר (אלמא לאו ירך אמו. כי לא משייר לי' נמי לאו ירך אמו ומחמת עצמו קדוש ולא מחמת אמו ולא הוי כולד חטאת) מתיב ר' אלעזר היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים ואי ס"ד שיירו משוי' ה"ז שלמים בעי מתנייא תני ה"ז שלמים. ואיתיבי האומר לשפחתו הרי את שפחה ולדך ב"ח אם היתה עוברה זכתה לו בשלמא אם שיירו אינו משויר עובר ירך אמו מש"ה זכתה לו והוי כמשחרר חצי עבד ומני ר"מ דאמר יצא לחרות גיטו וידו באין כאחד ואי אמרת שייר משויר עובר לאו ירך אמו אמאי זכתה לו (הוי כעבד המקבל גט שחרור לחברו מיד רבו שלו דלא מהני) אלא ש"מ שיירו אינו משויר תיובתא דרבי יוחנן תיובת'. כתבו תוס' על מתני' היא שלמים וכו' דמיד שאמר שלמים חל קדושת פיו נמי על העובר ואפי' למאן דאית לי' שיירו משויר מיהא אין יכול לשנות' לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר עכ"ל ועיין קדושין דף ס"ט:

[ד.] תמורה דף ל' ע"ב מתני' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ר' אליעזר אומר ולד טרפה לא יקרב אבל להדיוט ד"ה מותר דלאו מגופי' קא רבי. ותוס' כתבו ולא נהירא דבחולין מפרש בהדי' דאפי' להדיוט נמי אסור והא דפליגי לגבוה להודיעך כחן דרבנן עכ"ל. גמ']. אמר רב כל האסורין וכו' ולדותיהן מותרין ותני עלה ור"א אוסר אמר ר"ה בר חנינא אמר רב נחמן מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו (והוא עצמו נרבע) ורבנן סברי לאו ירך אמו אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין רבא אמר מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו דר"א ס' זוז"ג אסור וכו' אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסור ורבא לטעמיה ולד הנרבעת אסור היא וולדה נרבעו וכו':

[ה.] סנהדרין דף פ' תניא פרה שהמיתה ואח"כ ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה ילדה ולדה אסור (דעובר ירך אמו וגם הוא נאסר בגמר דין אמו) ומסיק הש"ס דה"ק אם עד שלא נגמר דינה עברה ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עברה ומשנגמר דינה ילדה אסור עובר ירך אמו. כתבו תוס' משמע דכן הלכה דעובר ירך אמו. ותימא דבחולין (דף נ"ח) דלמ"ד טרפה אינה יולדת מוקי פלוגת' דר"א ור' יהושע בעובר ירך אמו וסובר ר' יהושע לאו ירך אמו וקי"ל דטרפה אינה יולדת וקי"ל כר"י דר"א שמותי ועוד אשכחן בביצה (דף ו') דאמר רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה בי"ט שהוא מותר וי"ל דבכל דוכתא קי"ל עובר ירך אמו בר מלענין טרפות שהוא תלוי בחיות והעובר יש לו חיות בפני עצמו ולא אמרי' עובר ירך אמו וכו' ע"ש שהאריך בראיות דקי"ל ירך אמו וכו' ור"ת מפרש בכל דוכתי קי"ל לאו ירך אמו כדמשמע חולין (דף ע"ה) השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי מותר וכדמשמע ביבמו' (דף ע"ח) וכו' והא דאמר רבא הכא ובתמורה ולד הנוגחת והנרבעת אסור לא פליגא והיינו טעמ' כיון דעד עכשיו היה חיות הולד תלוי באם הוי כאלו נגמר דין שניהם להריגה ולאו משום דהוי ירך אמו וכן הא דתנן ערכין (דף ז') האשה היוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופריך הש"ס פשיט' גופה הוא היינו נמי טעמ' כדפרישית ומיהו הא דפרה שנוגחת משתלם מולדה (ב"ק דף מ"ז) אמאי כי ליתא לפרה משתלם וכו' כיון דלאו ירך אמו אע"ג דהוא נמי אזיק למה ישלם חלקו וחלק הפרה אטו ב' שוורים תמין שהזיקו אם אבד אחד מהן מי הוי משלם אידך חלקו וחלק חברו עכ"ל. ובב"ק דף מ"ז אית' הכי אמר רבא פרה שהזיק' גובה מולד' מ"ט גופה הוא תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמ' היא. וכתבו תוס' שם מהא דאמר רבא ולד הנרבעת והנוגחת אסורה היא וולדה נגחו וכו' אין להוכיח דעובר ירך אמו דהתם היינו טעמ' שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו אך משמעתין יש להוכיח דירך אמו דאם לאו ירך אמו למה משתלם מולד חלקו