כסף נבחר חלק ג ת

כמיניה להפסיד לזה ממונו והא דקאמר הש"ס למחזי וכו' היינו דבר הנעשה בפני רוב עם בלא הזמנת עדים ובאו כולם להעיד אבל המזמין והוציא את כל אחרים מעדות לאו כל כמינייהו לבטל העדים וכו' וחזינן לגאון דאמר ה"מ בעדות בע"פ אבל בשטר שיש בו ג' עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי כמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרו מספק אלא תתקיים העדות בשאר דאמר דלמ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה וכו'. ובירושלמי אית' כתב נכסיו לשני בני אדם ועדים קרובים לזה וכשרים לזה ר' יוחנן אמר פסול ר"ל אמר כשר אמר ר"א מתני' מסייע לר"י מה שנים נמצא אחד מהם וכו' והיכ' דליכ' בשטרא אלא תרי וחד מינייהו קרוב וכו' אפי' מסרי באפי סהדי אחרינ' כשרים לא מהני דהוי מזויף מתוכו וכו' ולקמן כ' ירושלמי. ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגין חבריא חד אמר יאות אמר ר"א (דמביא ראי' לר"י ממתני') וחד אמר לא יאות מ"ד יאות נעש' כעדות אחת באיש אחד ועדות שבטלה מקצתה וכו' ומ"ד לא יאות נעשה כשני עדים כשרים לזה ופסולין לזה. ופסק ר"ח כר' יוחנן ור' אפרים פסק כר"ל וכן נמצא בתשובה לרבי האי בשטר צואה שאחד מן העדים קרוב לאחד מן היורשין וכו' וכן משמע בגמר' דילן דקי"ל כרבא גבי הכותב כל נכסיו לעבדו דאמר עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגי' דבורי' וקאמר בירושלמי אתי' כהדא כתב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה וכו' ורבא אתי' כר"ל וכו'. ור' יואל פסק כר' יוחנן וכתב דרבא ל"ל ההיא דירושלמי דמדמי להו אהדדי וטעמ' דר' יוחנן משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמ' שלא יאמרו קרוב כשר לעדות אבל בגט שחרור לא חיישי' לאחלופי הואיל וצ"ל בפני נכתב וכו' עכ"ל הרא"ש ועיין תוס' גיטין דף י"ח ע"ב ד"ה אמרי. וריטב"א כתב אהא דאמר ר' יוסי בד"א בד"נ וכו'. וטעמ' דר"י כדפי' רש"י דסברא הוא שאין לדון כן אלא בד"נ אבל בממון למה יפסול הכשר מפני שנמצא עם הפסול א"נ כדפי' תוס' דבממון עדות חברו קיימת לשבועה מיהת. ומיהו ר"ע ורבי סברי דשפיר גמיר דיני ממונות מד"נ ומה התם עדות היחיד בטלה לגמרי אף בד"מ בטלה לגמרי ואינו קם אפי' לשבועה ולכך חוזר ומלמד על השלשה ועל המאה וכיון דקי"ל כרבי שמעי' מיני' דבדיני ממונות שנמצא אחד קרוב אין הכשר קם לשבועה וכן כתבו הגאונים ז"ל (מכאן יש ראי' לרמב"ם דפסק בפ"ה מעדות כ"מ שעד אחד מועיל אשה ופסול נמי מהני חוץ מעד א' של שבועה שצריך להיות כשר וכו' דאל"כ אף הפסול בעצמו מחייב שבועה). עוד כתב הריטב"א על הא למחזי אתיתו וכו' פירש"י לאסהודי אתיתי בשעת מעשה וכי אמרי דלאסהודי נתכוונו בשעת ראייה הוו להו עדים מחמת אותה כוונה לבד ואע"פ שלא באו לב"ד להעיד וכן כתב רשב"ם ב"ב (דף קי"ג). וכו' והקשו עליהם טובא לכן הנכון שאין השאלה אלא בשעת ביאתן לב"ד להעיד שאם באו להעיד נפסלו הכשרים וכו' ואם אמרו שלא באו אלא לראות מה יעשו ב' אחין וכו' וכי נאמר להם שימנעו עצמן מלבא לב"ד עכ"ל:

[ב.] גיטין דף ל"ג ת"ר אמר לעשר' כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמפלגי בעדות שבטלה מקצתה וכו' רבי סבר לא בטלה כולה ואי אזלי הנך כתבו ויהבו לכתבו וליתבו [הלכך לא חש ר"ג וכו' שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הני דלא בטיל קמייהו וכתבו שפיר מינסבא] ורשב"ג סבר בטלה כולה וכו' ואיבע"א דכ"ע לא בטלה כולה והכא היינו טעמ' דר' שמעון בן גמליאל קסבר מילת' דמתעבד' באפי עשרה צריכה בי עשרה למשלפה. (והאי אינו יכול דקאמר לאו משום איסור הוא משום עובר על התקנה אלא ה"ק אין בו כח לבטל אלא בפני כולם) ומסיק הש"ס אמר ר' ר' נחמן הלכה כרבי בשתיהן. כתב הרמב"ן בחדושיו הא דאמרי' הכא קסבר רבי עדות שבטלה מקנתה לא בטלה כולה פירוש שבטלה בעל דבר לאחד וכו' שמא בעדות זה אינו רוצה ואינו רוצה באחד שיהי' עליו עד אבל עדות שבטלה מחמת פסול כגון נמצא אחד קרוב וכו' הכל מודים שבטלה כולה ורבי גופי' אמר כן במכות עכ"ל. ועיין ב"ק דף ע"ג דאם שני עדים העידו שגנב וגם העידו שטבח ואתזמו אטביחה אי אמרי' עד זומם למפרע נפסל דהיינו משעת עדות א"כ כיון שהכל הי' תוך כ"ד בטלה גם עדות דגנבה אבל אי אמרי' מכאן ולהבא הוא נפסל דהיינו משעה שהוזם אההיא עדות דאתזמו אתזים אמאי דלא אתזם לא אתזם. ובב"ב דף ל"א נמי איתא גבי זה אומר של אבותי דסבר רב נחמן נהי דאתכחש עדים מאי דאמרי שאכל שני חזקה באבהתי' מי אתכחש ורבא דפליג התם ואמר ה"ז עדות מוכחשת סבר כיון שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות של אותו קרקע הוי עדות מוכחשת ע"ש והטעם משום דעדים פסולים ע"י הכחשה לאותו עדות לגמרי:

[פסק] [ג.] בפ"ה מעדות כתב הרמב"ם ע"פ שנים וכו' לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב וכו' אף ג' וכו' בין בד"מ בין בד"נ בד"א בזמן שנתכוונו כלם להעיד אבל אם לא נתכוונו וכו' מה יעשו ב' אחין. כיצד בודקין כשיבאו לב"ד עדים מרובים כת אחת אומר להם כשראיתם זה שהרג או חבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות בתוך שאר העם מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוון העדות מפרישין אותו אם נמצאו באלו שנתכוונו להעיד קרוב וכו' עדות כלם בטלה. שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא וכו' אם יש שם עדות ברורה שכלם ישבו לחתום ה"ז בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו לגדול מקום לחתום וכו'. כתב מש"ל היכא דנמצא אחד מהן פסול מחמת שנוגע בעדות תתקיים העדות בשאר כ"כ הריב"ש סי' קס"ח ועיין בבעה"ת שכתב היפך דברי ריב"ש. ודין זה תמוה בעיני דהיכ' דנפסל משום נוגע בדבר לא אמרי' עדותן בטלה כדמוכח סוגי' דמכות במקיימי דבר. שוב ראיתי להרא"ש כלל ג' סי' י"ג שכתב כבעה"ת דבפיסול ממון נמי אמרי' עדותן בטלה. וצ"ע (עיין לקמן בכלל פלגינן מ"ש הר"ן בחדושיו בשם הראב"ד) נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש אחד כגון ההוא דאמרי' ס"פ נערה נפק' מיניה לאורע' סהדי. והעיד זה העד עם עדים אחרים אי אמרי' בזה כל העדות בטלה עיין תשובת מבי"ט ח"א סי' א'. ויש להסתפק במי שנוטל שכר להעיד ונצטרף עם אחרים אי אמרי' דעדות כלם בטלה או לא ולכאור' נראה דעדות כלם בטלה ולא דמי לפסול דנוגע בעדות דקי"ל דאין עדות השאר בטל משום דנוטל שכר להעיד לאו משום נוגע מפסל אלא קנסא דרבנן משום דעבר על מה אני בחנם כמ"ש הר"ן ס"פ האיש מקדש וכו' שוב ראיתי לריטב"א ספ"ב דקדושין שכתב גבי נטל שכר להעיד ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופם עכ"ל. וטור ח"מ סי' ל"ו כתב והרמ"ה הוסיף לומר דהא דאמרי' כשאומר שבא לראות אינו פוסל זהו דוקא שלא העידו ביחד בב"ד תוך כ"ד אבל אם העידו ביחד וכו' אפילו אומרים שלא באו אלא לראות ואפילו לא ראו זה את זה עדותן בטלה דהא עיקר קרא בשעת הגדה קאי הלכך ל"ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ול"ש נצטרף עמהם בשעת ראיי' עדותן בטלה. וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' כוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אא"כ כוון לראית כדי להעיד ובא לב"ד והעיד אבל אם לא כוון לראות כדי להעיד אפי' בא לב"ד