כסף נבחר חלק ג שצט

על הש"ך ומסיק לענין ממון לדינ' דגמרא לא בעינן עדות שאי"ל. וע' ספר המקנה על קדושין (דף י"ח) דמקשה כיון דאמרי' בגנבתו ולא בזממו אם כן הוי עדי גנבה עדות שאאי"ל כיון דאינהו לא מזדבנן אלא דבממון לא בעינן עדות שאי"ל וכו' [ואיני יודע מה הוקשה הא לפי דברי תוספות במכות כיון דכאשר זמם לא קאי אעדות דבן גרושה מדכתיב לו לא בעינן עדות שאי"ל ה"נ הכא כיון דקרא ממעט בגנבתו ולא בזממו ע"כ כאשר זמם לא קאי אעדי גנבה לענין זה דמכירה ואפשר לומר דהתם כתיב המיעוט גבי קרא דהזמ' לכן אמרינן שפיר דלא קאי אעדות דבן גרושה משא"כ הכא ועוד דהכא מתקיים כאשר זמם במלקות. וע' רמב"ם פ"ב מעדות שמפרש הא דאמרי' במכות ואין נמכרים בעבד עברי שאם העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו לוקין. ורש"י פי' אם העידו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו לימכר אין נמכרין דכתיב ונמכר בגנבתו וכו']:

(כלל קלא) עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה [א.] מכות דף ה' מתני' ע"פ שנים עדים או שלשה עדים וכו' מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה מנין אפי' מאה ת"ל עדים אמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונו' תתקיים העדו' בשאר רבי אומר אד"מ וכו' ואימתי בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו בא' שהרג את הנפש כתבו תוס' פירש בקונט' בד"א בד"נ דכתיב והצילו העדה וקשה דבד"מ נמי כתיב ע"פ ב' או ג' וכו' לכך פי' ר"י דבד"נ שייך שפיר למילף דעדותן בטלה משום דבשנים בטלין לגמרי כי נמצא קרוב וכו' הלכך בשלשה נמי בטלי' לגמרי אבל בד"מ דבשנים כי נמצא א' קרוב אין השני בטל לגמרי דחייב לו שבוע' לכך נמי אחד מהם קרוב וכולי תתקיים העדות בשאר עדים עכ"ל. [גמ']. אמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כ"ד (התם מאה כשנים אבל אם לאחר זמן העידו וכו' הרי הם כשתי כתות לכל דבר) ומסיק הש"ס כל חד וחד בתכ"ד של חברו. כתבו תוס' וק' דהא משמע בסמוך דלענין דין קרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתכ"ד אלא בראיית מעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר כ"ד דקאמר הרוג יציל לכך נראה דלא קאי רק אדין עדים זוממין דקאמר עד שיזומו כולן ובהא קאמר דוקא כי העירו כולן בתכ"ד אבל העידו מקצתן בתכ"ד ומקצתן לאחר כ"ד א"כ הוי ב' כיתו' ולא בעינן עד שיזומו כולן אבל לענין נמצא א' קרוב וכו' אף אם נמצא מהני שהעידו לאחר כ"ד עדותן בטל' וכו' משום דחשיב כחד עדות אף כשהעיד לאחר כ"ד משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן התחיל' מראיי' שלהם וראיי' שלהם היתה בב"א עם העדים אבל בעדים זוממין שאינן אומרים אמת א"כ לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בב"א רק לאחר כ"ד לא חשיב כחד עדות עכ"ל. א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל (לר' יוסי דאמר אף בלא התרו בו שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה הרוג נמי יציל שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו) כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורג ורובע יצילו אשתיק כי אתא לקמי' דרבא א"ל יקום דבר במקיימי הדבר הכתוב מדבר (ולא בעושי הדבר). מה יעשו שני אחין וכו' היכי אמרינן להו. (לקרוב ופסול למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכונו) קאי אד"מ בשלמ' אד"נ לא קשיא דנחזי אנן אם התרו בו הקרוב אם לאו. תוס') אמר רבא הכי אמרי' למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למחזי אתו מה יעשו שני אחין וכו'. כתבו תוס' קשה דא"כ לא יהרג אדם מעולם דהקרובים יבואו ויאמרו לאסהודי אתינן ופי' ר' חיים כהן דאמרי' לעדים כשרים לאסהודי עם הפסולים אתיתו או למחזי אתיתו בלא הפסולין ואי אמרי הכשרים למחזי אתינן בלא הפסולים אז לא הוי עדותן בטלה וכו' ומ"מ תימא קצת האיך יהיו גם הכשרים נאמנים לומר לאסהודי אתינן כדי לבטל העדו' הו"ל כחוזר ומגיד כיון שכבר העידו וי"ל דסברא דכיון דבאין לב"ד עם הכשרים עכשיו נראין הדברים שמתחלה כולהו לאסהודי אתו דהוכיח סופו על תחלתו עכ"ל. אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' יוסי ור"נ אמר הל' כרבי. כתבו תוס' קשה האיך מצינו ידינו ורגלנו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דד"נ דשרינן א"א שיש בה מיתת ב"ד וגם לרבי נמי קשה דפעמים יתכוין א' מן הקרובים להעיד לכן נראה דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידין בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודא לא והא דפריך הרוג יציל והא אינו הולך להעיד בב"ד אור"י דודאי מתחלה הי' סבור הש"ס לר' יוסי כי נמי אינן באין להעיד בב"ד עדותן בטלה ומשני במקיימי דבר כלומר כשבאין לקיים הדבר בב"ד אמר ר' יוסי דעדותן בטלה. לפ"ז לא קשה קושי' תוס' לעיל על רש"י שפי' אליבא דרבא דבנמצא קרוב או פסול ולא העידו תכ"ד. דעדותן קיימת ע"ש] וא"ת א"כ מאי קאמר מה יעשו ב' אחין והלא אין שום חששא אם לא יבאו להעיד בב"ד וי"ל משום דפעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אע"פ שכבר העיד אחיו בב"ד ואפי' אירע לאחר כ"ד מ"מ עדותן בטלה וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש. ועוד כתבו תוס' על הא דפריך לעיל נרבע יציל מפני שהוא שונא של רובעו בעל אונסו ולא נראה דהא מוכח בפ"ק דסנהדרין (דף ט') דנרבע לאונסו כשר לעדו' ויש ליישב דמנרבע לרצונו פריך דבהכי איירי קרא דכתיב ומתו גם שניהם דהיינו ברצון וכו' מפני שהוא קרוב לעצמו וקשה דבסנהדרי' אמרי' פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו וי"ל דה"מ כי ליכא סהדותא מעלמא דרבעו לרצונו אלא הוא עצמו ואחר ולכך פלגינן דבורי' דלגבי דידי' לא מהימנינן לי' דקרוב הוא אצל עצמו אבל הכא דאיכא עדים שנרבע לרצונו ומעדותן נקרא רשע ופסול לעדות ואין אנו צריכין לעדותו כלל ועוד אמר הר' יוסף דפריך הכי נרבע שהוא קרוב לרובע יציל וכן הרוג שהוא קרוב להורג יציל עכ"ל. (כתב הרא"ש בשם הרי"ף בתשובה שנים החתומים על השטר ונמצא אחד מהם קרוב והשני רחוק וזכור העדות ושניהם באו להעיד אלא שלא היה יודע בקורבתו והכשיר עדותו של שני וחייבו שבועה על פיו וכו' ונאמן לומר שלא ידע בקורבתו כשם שנאמן לומר למחזי אתינא. והביא רמב"ן ראיה לדבריו מתוספת' דתני' ר' אומר אף בד"מ והוא לא ידע שיש להם קרוב וכו' תתקיים העדות בשאר וה"פ בד"נ כשר בשלא התרו דלמחזי אתו ואף בד"מ דליכ' התראה אם לא ידע העד השני שיש למלוה כאן קרוב תתקיים העדות בשאר וגמרי' מיניה מה שאנו פוסלין בנמצא קרוב וכו' היינו טעמ' דנטפלו לפסולין הלכך הם שוגגין ולא נצטרפו לדעת הכשרים בהכשרן ונחלקה מהן עדותן וכו' ולא מסתבר כלל כיון שהעיד הפסול בב"ד נתבטל גם עדות הכשרים וכו' וה"פ דתוספת' והוא לא ידע המלוה שיש לו או ללוה שם קרוב וכו' כי לא הזמינם לעדים אלא הם מעצמם באו לראות וכו'. וכן משמע מתוך לשון הלכות גדולות שכתב קאמרי רבנן דשטר דחתימי עליה סהדי ואשתכח חד מינייהו קרוב וכו' נהי דממונא לא מפקינן מיניה אבל שבועה משבעינן לי' אפומיה דהאי עד כשר והא לא מפסל עד כשר בצרופו של עד פסול דאמר רווח' שבי למאן דקשיש מיני' ואתא פסול וחתם ומשמע דדוק' לא נפסל הכשר במה שנמצא חתום עם פסול אבל אם העידו ביחד נתבטלה גם עדות הכשר ויראה שאם הזמין מלוה עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים אפי' כוונו להעיד ובאו והעידו בב"ד לא נתבטלה עדות הכשרים דכיון דייחד עדיו לאו כל