כסף נבחר חלק ג שצח

נעשה דיין שאי אתה יכול להזימה אפי' בב"ד אחר שהרי לא נתקבל (כצ"ל) עדותו בב"ד כשר שהן עצמן היו הדיינין מאחר שהוזמו אגלאי מילתא למפרע דפסולין היו ואפילו למ"ד מכאן ולהבא נפסל נראה דבאותו דבר עצמו מיהא פסול למפרע עכ"ל:

[ח.] סנהדרין דף ל"ב מתני' אחד דיני ממונו' ואחד ד"נ בדרישה וחקירה שנא' משפט אחד יהי' לכם. [גמ'. דיני ממונו' מי בעינן דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם וכו' שטר כשר ועדיו כשרים חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו ואי סלקא דעתך בעי' דרישה וחקירה היכי חיישי' שמא אחרוהו (מכדי דרישה וחקיר' לאכחושי קא אתיא והכא דקא מתכחשי קמן ניקו אנן מתרצינן למלתייהו בשמא) ולטעמיך ש"ח המוקדמים פסולין והמאוחרין כשרים ואי ס"ד בעינן ד"וח מאוחרין אמאי כשרים וכו' אמר ר' חנינא דבר תורה אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח ומה טעם אמרו ד"מ לא בעינן דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אלא מעתה טעו לא ישלמו (טעו ב"ד בד"מ וכו' דדלמא אי שבקת להו לדרוש ולחקור הוי רווחא למילתא ולא הוו טעו) כ"ש שתנעול דלת (דמתיראין להפסיד ע"י ב"ד טועין) רבא אמר מתני' דהכא בדיני קנסו' (דליכא למיחש לנעילת דלת) ואידך בהודאו' והלואו'. ר"פ אמר אידי ואידי בהודאה והלואה כאן בדין מרומה (צריך דו"ח) כאן בדין שאין מרומה. כ' נמוקי יוסף לא בעינן דרישה וחקיר' וכו' ומיני' דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה דטעמא דדרישה וחקירה משום דבעי עדות שאת' יכול להזימה וכו' וכן גט דמכשרינן אפי' אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעי' ד"וח כיון דשכיחי כהלואות ויש כח לחכמים וכו' מטעם אפקעינהו. וכ' ר"ן בחדושין לסנהדרין ולענין קדושין וכתובה ודאי בכלל הודאו' והלואו' נינהו כדאיתא ביבמו' דכיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונו' דמי ולא בעי דו"ח (והתם סוף יבמו' איכא פלוגתא ר"מ סבר אין בודקין עדי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למשקל. ור"ט סבר בודקין כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי):

[פסק] [ט] בפ"ב מעדות כתב הרמב"ם עדים שהעידו על איש טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין שאפי' הרגוהו בידיהם אין נהרגין לפי שהוא טרפה וכו' וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת ב"ד והוזמו אין נהרגין. שאם יזומו זוממיהם אין זוממיהן נהרגין שלא הזימו אלא טרפה. כתב כ"מ קשה האיך דנין ע"פ עדי טרפ' הא הוי עדות שאאי"ל שהרי אנו אומרים שאין זוממיה' נהרגין. ואפשר לומר דבשעת עדותן לא הכירו בהם שהיו טרפ' עכ"ל. ובפ"ב מרוצח כתב אדם טרפה שהרג הנפש נהרג שנא' ובערת וכו' והוא שיהרוג בפני ב"ד אבל בפני עדים פטור שמא יזומו ואם הוזמו אין נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג הטרפ' וכל עדות שאינה ראוי' להזמה אינה עדות בדיני נפשות. ובפ"ג מעדות כ' אע"פ שאין עדי ממונות צריך דו"ח אם הכחישו זא"ז בחקירו' עדותן בטלה ואם הכחישו בבדיקו' עדותן קיימת. אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אין עדי ממון צריכין דו"ח כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית אע"פ שלא כוונו את החדש ולא את המקום שהלוה בו וכו' עדותן קיימת בד"א בהודאו' והלואות מתנות ומכירו' וכיוצא אבל בדיני קנסות צריכין דו"ח ואצ"ל במלקות ובגלות וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה צריך דו"ח ובפ"ז ממלוה כתב לא היה בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגבהו ממעות בכל וכו' מכאן אתה למד ששטר שאין בו שם מקום כשר לכל דבר הוא הדין בשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר אע"פ שעדות זו אי אתה יכול להזימה:

שאין מדקדקין בד"מ בדו"ח כמו שיתבאר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ולפיכך ש"ח המאוחרין כשרים אעפ"י שאין אתה יכול להזימן:

ובפי"ט מעדות כתב אין עדי השטר נעשי' זוממין עד שיאמרו בב"ד שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא אחרנוהו אבל אם לא אמרו כן אע"פ שזמנו של שטר בא' בניסן בירושלים ובאו עדים ואמרו שעדי השטר היו עמהן בבבל ביום זה השטר כשר והעדים כשרים שאפשר שכתבוהו ואחרוהו. אמרו בזמנו כתבוהו והוזמו. אם יש שם עדים שיודעים היום שחתמו על השטר או עדים שראו זה השטר וחתימת ידם בו ביום פלוני כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר שהעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד בעת החתימה אבל אם אין עדים שראו עדותן ולא ראו השטר מקודם אינן נפסלים אלא מעת שהעידו בב"ד שזה כתב ידן ואמרו בזמנו כתבוהו ואפשר שביום זה שהעידו בב"ד בו ביום חתמו על השטר שיש לו כמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנו. כתב לח"מ דגם דעת הרי"ף בפרק מרובה נר' שסובר שהזמה איכ' בעדות בשטר אבל הרז"ה כתב אין הזמ' לעולם לשלם ממון אלא בעדות בע"פ משמע דמ"ש שאין מועיל הזמה בשטר הוא לחייב העדים אבל מ"מ לבטל העדות ודאי דסגי דלא גרע מהכחשה וכו' עכ"ל. כתב ב"י בח"מ סי' ל"ג הנרצח עצמו יכול להעיד כ"ז שהוא חי ואינו טרפה כ"כ מרדכי משמע מהכ' דטרפה אינו כשר להעיד. וכתב ד"מ ונראה דאינו פסול רק בד"נ משום דהוי עדות שאאי"ל אבל בד"מ דאין אנו צריכין עדות שאאי"ל כמ"ש נ"י פ' א' ד"מ גם טרפה יכול להעיד עכ"ל. ובש"ע סי' ל"ג כתב העדים שקרובים לדיינים פסולים. כתב סמ"ע משום דבעינן שאתה יכול להזימה ועי' ד"מ שכתב בשם ר"י ונ"י דבד"מ לא בעינן וכו' וקיצר כאן מור"ם משום דרבים חולקין עליהם. כתב הש"ך מ"ש ד"מ דטרפה יכול להעיד בד"מ משום דלא בעי' עדות שאי"ל תמוה הא יכול לקיים בו דין הזמה לשלם ממון וא"כ אף אי בעי עדות שאי"ל נמי כשר ומ"ש שנ"י סובר בד"מ לא בעינן עדות שאי"ל ליתא דהא נ"י כתב דלא בעי' דו"ח ומנה דלא בעי' עדות שאי"ל עכ"ל ר"ל דלכתחלה לא בעינן לחקור משום עדות שאי"ל דלכתחלה אין מדקדקים בזה משום נעילת דלת ואמרי' מסתמא יודעי' באיזה יום באיזה שעה אבל אם ידעינן בודאי שאין יודעים באיזה יום והו' עדות שאאי"ל לאו עדות הוא כמו שהוכחתי לקמן וכן מ"ש הרמב"ם בפי"ז ממלוה נמי כוונתו דלכתחלה אין לחקרם (ואיני יודע מה יענה למ"ש רמב"ם פ"ג מעדות אעפ"י שלא כוונו את החדש ולא את המקום ואין לומר דגם התם כוונתו שלא אמרו אלא את השנה והחדש והמקום לא אמרו ואנו אין צריכין לחקור אותן על זה דמלבד שהלשון לא כוונו אינו נופל על כוונה זאת עוד קשה שכ' אף על פי שאין עדי ממונות צריכ' דו"ח אם הכחישו העדים זא"ז בחקירות וכו' עדותן בטלה דמשמע דוק' אם הכחישו אבל אם אמרו אין אנו יודעי' עדותן קיימת סוף דבר דברי הש"ך בכונת הרמב"ם דחו' למאד) וכו' נהי דתקנו דלא בעי' דו"ח היינו שאין ב"ד צריכין לכתחלה לחקור ולדרוש העדים משום נעילת דלת אבל מ"מ מוכח מפרק היו בודק' דבעי' עדות שאי"ל אף בד"מ ונ"מ אלו חקרו ב"ד את העדים בדיעבד ואמרו איני יודע בחקירו' עדותן בטלה ודוחק לומר דעקרו רבנן משום נעילת דלת דינא דעדות שאי"ל לגמרי דזה לא מסתבר כלל ובריב"ש סי' רס"ו כ' שנרא' דבהודאות והלואות אפילו בדין מרומה לא בעי דו"ח כד"נ לא שצריך הדיין לחקור כל מה דאפשר לא שאם אמר באחד מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כד"נ וכו' ואין דבריו מוכרחים עכ"ל. ע' מש"ל פ"ג דין ח' מגנבה. וע' ספר פני יהושע בכתובות (דף כ"א) בקונטרס אחרון שהשיג