כסף נבחר חלק ג שצז

ארבעים. כתבו תוס' תימא כיון דאם הוזמו אין נעשין ב"ג א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשו ע"פ ב"ג והא הוי עדו' שאאי"ל וי"ל כיון שלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימ' וקשה דא"כ מאי קאמר סנהדרין (דף מ"א) גבי עדי נערה מאורסה דהוי עדות שאאי"ל ומאי קאמר הא מ"מ לוקין וי"ל דהתם כיון שבאו לחייבה מיתה וזממו להרוג הנפש לא מקיים כאשר זמם במלקו' דהא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשו' ולא חשיב יכול להזימה במלקו' אבל הכא שלא כוון אלא לשווי' ב"ג דליכא כ"א לאו בעלמא כיון דלקי חשיב אתה יכול להזימה ועי"ל דגבי עדות דב"ג לא חיישי' באתה יכול להזימה דמהיכי נפק' לן דבעי עדות שאי אתה יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח בגמ' דכאשר זמם לא קאי כלל ולא נכתב גבי עדות דבן גרושה (דכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו) אבל גבי נערה וכו' ודאי קאי עלייהו וכאשר זמם בעינן אתה יכול להזימה. (עיין תוס' כתובו' דף ל"ג ד"ה אלא):

[ה.] סנהדרין דף ע"ח אמר רבא ההורג את הטרפה פטור וטרפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך שלא בפני ב"ד פטור דהוי עדות שאאי"ל (לקיים בה דין הזמה שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעי למקטל) ואמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אין נהרגין. עדי טרפה (שהן עצמן טרפה) שהוזמו נהרגין (דכתיב ובערת וכו') רב אשי אמר אפי' עדי טרפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין (בדין זוממי זוממים אותם שהזימום ואמרו להם עמנו הייתם אם היו באו שנים אחרים ומזימין אותן לומר האיך אתם מזימין אלו והרי אתם עמנו הייתם אין הזוממין שנמצאו עכשיו זוממין נהרגין משום דגברא קטילא בעו למקטל הלכך כי לא אתזמו נמי לא מקטלי הנך טרפה אפומייהו דהוי עדות שאאי"ל ולא מקטלי ולרבא כיון דעדות זוממין חדוש הוא אע"ג דהוי עדות שאאי"ל מקטלי. זוממי זוממין. המזימין את הראשונים כשהם נעשו זוממין הוו להו זוממין של זוממין קמאי כל עדות זומם קרו זוממי של נדון כדאמרי' זוממי בת כהן וכו'). כתבו תוס' בד"ה בפני ב"ד חייב כגון שראוהו ביום שדנין על ראייתן דאי ראוהו בלילה בעי עדות וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאי"ל עכ"ל:

[ו.] ב"ק דף ע"ה ע"ב היו שנים מעידין שגנב ושנים מעידין שטבח ומכר הוזמו עדי גנבה עדות שבטלה מקצתה וכו' הוזמו עדי טביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג' משום סומכוס אמרו הן משלמין כפל והוא משלם שלשה סומכוס אהאי וכו' אלא מלתא אחריתי איכ' בינייהו כגון דאתי בי תרי אמרו לי' גנבת אמר להו אין גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו שלא בפניכם גנבתי ואייתי סהדי אזמינהו דלא באפייהו גנב ואייתי בעל הבית דגנב וטבח ומכר ובהודאת טביחה קמפלגי וכו' אמר רב אחא ברי' דרב איקא לא דכ"ע הודאה דטביחה לאו הודאה היא אלא בעדות שא"א יכול להזימה קמפלגי כגון דאתי סהדי ואמרי' לי' גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי וכו' מיהו לא בפניכם אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואתו פלוני ופלוני ואסהידו בי' דגנב טבח ומכר דרבנן סברי הו"ל עדו' שאי אתה יכול להזימה דהני סהדי בתראי לאו עדים דאין יכול להזימם ולקיים בעדות זו דין הזמה שהרי הוא הודה תחלה שבפניהם גנב ועל פיו באו להעיד ולאו עדו' הוא הלכך אמאי מחייבת לי' אהודאת פיו לא ישלם קנס אלא משלם לבעלים קרן והוא נוטל כפל מראשונים] ואהא מילת' קאי סומכוס) וסומכוס סבר עדות שאאי"ל הוי עדו' (ועדים המוזמין משלמין כפל לבעלים במקום גנב והוא משלם ג' דהא אתו סהדי דטבח) והא קי"ל עדות שאאי"ל לא הוי עדות ה"מ היכא דלא ידעי באיזה יום וכו' דליכא עדות כלל (דאיכא למימר דלהכי עבדי דמסתפי דלא ליתי סהדי דלזמינהו וכו' ועדים שקרנים הם) אבל הכא סיוע הוא דקא מסייע' לי' (דהא דאין אתה יכול להזימה היינו משום דקושטא קמסהדי מכ"ש דעדותן עדות וכו' הלכך ראשונים שהוזמו משלמין כפל והוא משלם ג' דעדו' איכא). כתב אספ"ז ד"ה עדו' שאאי"ל דאם הוזמו לא משלמי מידי כיון דגנב מסייע להו ונ"ל דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה דאי לקי מקרי שפיר יכול להזימה כעדו' בן גרושה ולי נראה דלקי על לאו דלא תענה דלענין ממון ניחא דא"א להזימם דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל לענין מלקו' אין הודאתו מועלת כיון שהעידו שקר ולא דמי לעדו' ב"ג דמקרי יכול להזימה כיון דלקו שאני התם דמרבינן מלקו' דידהו מוהיה אם בן הכות ומסתבר לאוקמי קרא היכא דלא אפשר לקיומי כאשר זמם לעולם אבל עדו' גנבה דאלמל' הודאתו אפשר לקיומי כאשר זמם לא מוקמינן קרא וכו'. הרא"ש. וכתב רמ"ה קי"ל כרבנן דעדות שאאי"ל לא הוי עדות ודוקא בדיני קנסו' ובד"נ אבל בהודאו' והלואו' כיון דתיקון רבנן דלא לבעי דרישה וחקירה הוי עדות עכ"ל:

[ז.] כתובו' פרק האשה שנתארמלה גבי אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראה בקוטנן. כ' הר"ן מדנאמן להעיד זה כתב ידי אבא שמעי' דעדי קיום יכולין להיות קרובין לעדי שטר וכו' וכ' רז"ה דהיינו טעמא משום דעדות שני קרובים לעלמא היינו טעמא דפסול משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה כדמוכח בירושלמי ובעדי השטר ליכא הזמה לפי שיש לומר אחרוהו וכתבוהו כדאית' סנהדרין (דף ל"ב) ובב"ב (דף קע"א) שטר שכתוב בו בא' בניסן וכו' ובאו שנים ואמרו בא' בניסן עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים שמא אחרוהו וכתבוהו ועוד כ' דבעדות ע"פ הוא דאיכא הזמה אבל לא בעדו' בשטר לעולם משמע דס"ל אפי' כתוב בשטר בזמנו כתבוהו משום דהזמה חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו דסתם עדות בע"פ הוא וזה שלא כדברי הרי"ף שכ' בב"ק גבי עד זומם דבשטר נמי איכא הזמה כל שכתוב בו שנכתב בזמנו וכן נרא' עיקר מ"מ כל שלא כתבו כן יש לתלות שמא אחרוהו ומש"ה קרוב יכול להעיד על חתימת קרובו דעדים קרובין זה לזה אין טעם פסולן אלא משום הזמה והכי איתא בירושלמי פרק זה בורר לא יומתו אבות על בנים וכו' ומנין שלא יהיו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין (שאין העדים נעשו זוממין עד שיזומו כולן ואם יעידו ב' אחין ויזומו נמצא אח נהרג ע"פ אחיו) וכתוב בהלכו' ז"ב אלמא פסול עדים קרובים זה לזה אינו אלא משום הזמה וכו' ויש לדון ע"ז דבגמרא פרק ז"ב אדחי האי טעמא דהזמ' דאמר רבא לרמב"ח דאמר טעמא משום הזמה וכו' הזמה מעלמא קא אתי לי' וכו' לפיכך נראה דטעמא דקרובים פסולין משום גזרת הכ' כדמסקינן התם א"כ נכתוב בן על אבות מאי בנים אפי' בנים לעלמא וכ"ת האיך בן מעיד על חתימת אביו לאו קושיא שאלו שתי עדיות הן שאביו כשחתם העיד על מנה שבשטר וזה מעיד על כתב יד אביו וכל כי האי גונא אע"פ ששני העדיו' צריכין לגביית ממון לא מפסלו כדאמרי' בעדות דחזקה דג' אחין ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיו' וכו' עכ"ל הר"ן וע"ש עד שהאריך. וש"ך בח"מ סי' ל"ח כ' דאף רז"ה מודה לרי"ף דהזמה איכא בשטר היכא דכתוב בו בזמנו כתבנוהו ורז"ה לא אמר דאין הזמה בשטר היינו שאין העדים משלמין כיון דעדים זוממין חידוש שמשלמין אע"פ שלא עשו מעשה וכו' אבל מודה הוא לרי"ף ששטר פסול כדמוכח להדיא ר"פ אחד ד"מ ע"ש:

כתב מרדכי פרק ז"ב קרובי דיינין לא יעידו משום דהוי עדו' שאאי"ל ומהאי טעמא נמי אמרי' אין עד נעשה דיין בד"נ וכו' מיהו אומר השר מקוצי דלעולם קרובי הדיינין כשרים דהוי יכול להזימה בב"ד אחר אבל הכא אין עד