כסף נבחר חלק ג שצו

(מיום שנחת' שטר אדרכת' בב"ד אע"פ שלא בא לידו) רבא אמר מכי שלימו יומא דאכרזתא הנה רבה ורבא תרוייהו ל"ל דאביי עכ"ל ואין ראיותיו ראיה דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי. ומהא דאכיל פירי נמי לאו ראיה וכו' דס"ל לרבא אפי' דמטא אדרכת' נמי לא אכיל עד דשלימו וכו' ותוס' פסקו כאביי ואע"ג דרבא פליג עלי' ודוקא שניכר בזמן הכתוב בו וכו' (כמו שכתבו תוס' בכתובות) עכ"ל הרא"ש. והמאור כ' על הא דשובר בזמנו טורף ולכתבה ליתן ולא נתנה כלל לא חיישי' עכ"ל. וכ' רמב"ן תמהני מאי קשי' לי' כיון דלוה או אשה אומרי' תנו נותנין לאביי משום דהשתא מטא לידי' וכו' ורבינו הגדול שאמר דלאביי זכין לו מניסן אע"ג דלא מטא לידי' דהוי לי' כמחילה לפי דעתי שכך אמר אע"ג דלא מטא לידי' אלא השת' והיא מעיקרא אינה פרועה כיון דהשתא מטא לידי' דהא אמר' תנו זכה למפרע דהוי ליה כמוחלת מעכשיו וכו' ואינו אלא נותן טעם לזכות שזכין לו בחתומיו אע"פ שלא נפרעת וכו' ע"ש ועיין בתוס' ד"ה שובר שמקשו הא אביי ס"ל כר"א דע"מ כרתי ור"א סבר כתב לזה ומסר לזה לזה שמסר לו תחל' קנה וי"ל דהיינו בב' שטרות ביום א' שאין ניכר מתוכו איזו מהם קדים לכך אזלינן בתר מסירה אבל אין זמנן שוה החתום קודם זכה אע"פ שהמאוחר נמסר תחלה וכו' וא"ת ניחוש דלמ' זבנה כתובתה ביום שנכתב שובר דהשת' ליכא למימר עדיו בחתומיו וכשיוציאו הבעל והלקוחות שטרא יהא זמנם שוה ואין ידוע מי קדם יאמר הבעל ללקוחו' הביאו ראי' שקדמתם לפי שהוא מוחזק בנכסים שלו והלקוחו' רוצין לטרוף בשביל האשה וי"ל דהא ליכא למיחש שתמכור ביום כתיבת השובר עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובו' דף צ"ד (כמ"ש בכלל עדי מסירה אות י'):

[פסק] [ג.] כ' הרמב"ם פכ"ג ממלוה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו בד"א בשטר שיש בו קנין שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו אבל שטר שאין בו קנין אין כותבין אפי' ללוה עד שיהי' מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו שמא יכתוב עתה ללות בניסן וכו'. עיין משנה למלך פי"ח מגזלה הל' א'. וטור ח"מ סי' ל"ט כתב כותבין שטר ללוה וכו'. כיצד אמר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכתבו השטר ותנו אותו בידי הרי אלו כותבין ונותנ' ללוה ולא יזכה בו המלוה וכו' ואינם רשאים ליתנו למלוה. (כתב ב"י דאמרי' כתובו' (דף י"ט) עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים משום דעולה הוא וכתבו תוס' והא דכותבין שטר ללוה היינו למוסרו ללוה ולא למלוה ע"ש) ובהג"א אבל כשצוה שיתנוהו למלוה נשתעבדו לו נכסיו משעת קנין ואם האמר קנו ממני שאני חייב לפלוני וכתבו לו השטר או כתבו סתם כותב' ונותנין לו ואין נותנין אותו ליד הלוה וכו' בד"א בשטר שיש בו קנין שהרי מיד שקנה נשתעבדו נכסיו אבל באין בו קנין אין כותבין עד שיהא מלוה עמו וכו' כ"כ הרי"ף ורמב"ם שאין הלכה כאביי אבל ר"י פסק כאביי לפיכך כותבין כל שטר וכו' דמשעה שיגיע השטר לידו יזכה למפרע משעת שנחתם בין שהוא שטר הלואה בין שטר מכר זכה בקרקע למפרע אפי' אם מכרו המוכר או נתנו לאחר אח"כ קודם שמסרו לראשון קנאו ודוקא שניכר בזמן הכ' בו וכו' (כמ"ש הרא"ש) אבל בשני שטרו' ביום א' קנה אותו שנמסר לו תחלה ואפי' בשניכר וכו' דוקא כשבא לידו בסוף אז קנה משעת חתימה אבל לא הגיע לידו לא קנה ומיהו דוקא בדבר שצריך מקבל (כמ"ש ברא"ש) אבל וכו' כגון שמחל זכה למפרע אפי' לא יגיע לידו (ונמצא מה שהכריח הרא"ש מרי"ף דאם מסר בין כתיבה למסירה נתבטל זכוי החתימה נא ס"ל לטור). וש"ך שם הקשה דמשמע מדברי הרא"ש דשני דינין אלו תלוין זה בזה מדיש חילוק בין מחילה להלואה ע"כ צ"ל דמחלק בין הלואה למכר ע"ש. וש"ע פסק כרי"ף דלא כאביי. וע' רמב"ם פי"ח מגזלה לענין מצא ש"ח וש"ע סי' ש"ה ס"ו:

(כלל קל) עדות שאי אתה יכול להזימה אי מהני או לא [א.] סנהדרין דף מ' מתני' היו בודקין אותן בשבע חקירו' באיזה שבוע וכו' באיזה שעה באיזה מקום ר' יוסי אומר באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום וכו'. מה בין חקירות לבדיקות חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטלה בדיקות אפי' שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. א' חקירות וא' בדיקות בזמן שמכחישין זא"ז עדותן בטלה. ובדף מ"א ע"ב פריך רמב"ח מכדי אידי ואידי דאורייתא (חקירות ובדיקות) מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות א"ל רב כהנא לרב ספרא הכי השתא בחקירות אמר אחד א"י עדותן בטלה דהוי לה עדות שאי אתה יכול להזימה (בכולן שבע חקירו' הזמה כתיבה. ובפסחים דף י"ב כ' רש"י דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר וכו' ועשיתם לו כאשר זמם עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות ואי לא לא והזמה אינה אלא בעמנו הייתם וכו' ואם אמרו א"י באיזה שעה שוב אינו יכול לומר עמנו הייתם וא"ת אתה יכול להזימה ע"י היום אם יאמרו כל היום עמנו הייתם מיהו בצרי להו תורת הזמה מן חקירות השעות ורחמנ' רבי שבע חקירות בג"ש דהיטב היטב בסנהדרין עכ"ל רש"י שם) בדיקות עדות שאתה יכול להזימ' הוא (דהזמה אינה תלוי' בכך) ובפסחים דף י"ב פריך הש"ס אי אמרי' אדם טועה ב' או ג' שעות חקירות דאיזו שעה נמי אי אתה יכול להזימה ומשני דיהבינן להו כולה טעותא:

[ב.] סנהדרין דף מ"א א"ר חנין עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו (ולא להורגה) והא אתרו בה דלא אתרו בה (ועיין תוס' דף פ"ו ע"ב כתבו דהוי מצי לתרוצי. דאתרו בי' אחריני ואינהו לא ידעו) ואי לא אתרי בה היכא מקטלא באשה חברה ואליבי' דר' יוסי בר יהודה וכו' וכיון דאינהו לא מקטלו איהי היכא מקטל' הוי עדות שאאי"ל וכל עדות שאאי"ל לא שמה עדות הכי נמי קאמר מתוך שאין נהרגין אף היא אינה נהרגת אלא באשה חברה דקיי"ל דמקטל' אליבי' דריב"י היכ' משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה (דהנך עדי זנות שני אין יכולין לומר לאוסרה באנו שהרי נאסרה מזנות הראשון) והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון [וכבר נאסרה עליו] אי נמי שזינתה מקרובותיה מאי שנא נערה מאורסה דנקט אפי' נשואה נמי אין אלא אפי' האי דלא יתבה תותי (ואיכ' למימר דלא אסקו אדעתייהו לאוסרה עליו שהרי לא היו רואין אותה יושבת תחתיו) יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו. כתבו תוס' הוי מצי למימר דאיירי שזינתה ולא ידעי מי הוא. ועוד כתבו וא"ת אכתי מצי אמרי לפוסלו לעדות באנו דהבא על הערוה פסול לעדות וי"ל דא"כ הל"ל פלוני בא על נערה מאורסה עכ"ל:

[ג.] סנהדרין דף פ"א מתני' מי שנתחייב בשתי מיתו' נדון בחמורה. [גמ']. פשיטא אלא אתגורי אתגר אמר רבא הב"ע כגון שעבר עברה קלה ונגמר דינו על עברה הקלה וחזר ועבר חמורה סד"א כיון דנגמר דינו וכו' האי גברא קטילא הוא קמ"ל. כתבו תוס' תימא אמאי נידון בחמורה הא הוי עדו' שאאי"ל דאי מתזמי סהדי בתראי לא מקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא כדמוכח מכות [דף ה'] וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עברה שניי' עבר בפני ב"ד וכו' ועי"ל כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימ' קרינן בי' עכ"ל. ועיין מכו' דף ה':

[ד.] מכות דף ב' תוס' ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה וכו' אין אומרין יעשה זה ב"ג אלא לוקה