כסף נבחר חלק ג שצה

מא"ל (ואי קשי' ע"כ לא ס"ל כאביי דא"כ מאי איריא שטרי הקנאה אפי' דלאו הקנאה נמי לאו פירכא דמודה אביי מדלא מטא שטרא לידי' הלכך איכא למימר כתב ללות ולא לוה כלל ולא מטא לידי' מעולם) שמואל מוקי מתני' בשאין חייב מודה ואין בהם אחריות מש"ה יחזיר דאמר שמואל אומר הי' ר"מ שטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי. כתב אספ"ז בשטרי אקנייתא דהא שעבד נפשי' בחליפין ולא חיישי' לנתינת מעות אלא נשתעבד מעידנ' ההיא דקני מינה בחליפין. ר"ח. אביי אמר עדיו בחתומיו פי' כיון שאמר הלוה לעדים תעידו עלי שיש למלוה עלי כך וכך וכתבו שטר וחתמו בו זכו למלוה ואע"ג דלא מידי' לוה. והוא דנפק שטר' מידי דמלוה אבל לא נפק חיישי' דלמא אכתי לא מטא לידי' דמלוה. ר"ח. ועוד כתב בשם הריטב"א כיון דחייב מודה והוא אומר תנו הא מטא לידי' במצות לוה והדר זכי לי' למפרע משעת חתימה וטורף כדין ובשם רמב"ן כתב מ"מ תמי' האיך אפשר לאביי לומר בשטרי הלואה שאם לא לוה כלל ישתעבדו נכסיו. ואיכ' למימר דכיון דאמר תנו ומטא שטרא לידי' וס"ל עדיו בחתומיו וכו' אע"פ שלא לוה קנה הא למה זה דומה לכותב שטר על עצמו שהוא משעבד עצמו לחברו במנה ומסרו לו בשעת כתיבה שאין חוששין אם נטל מידו כלום או לא נטל שהרי אפי' כתב בכתב ידו חייב אני לך מנה חייב כדאית' פרק הנושא. ועי"ל דהכ' איהו אמר תנו שלויתי ומהימן שלוה אפי' למפרע שהרי אם עכשיו ילוה בפנינו למפרע נשתעבדו לו נכסיו לאביי וגם זה אמת עכ"ל. כתב הרי"ף שטר שאין בו קנין דלא שעבד לי' נפשי' עדיין אין כותבין ללוה עד שיהא מלוה עמו דכיון דשקיל לי' מלוה לשטר' אשתעבד לי' לוה מהאי שעתא ואביי דאמר עדיו בחתומיו וכו' לומר דמשתעבד משעת חתימה לית הלכת' כוותי' דהא רבא פליג עלי' וכו'. כתב נ"י בשם הר"ן אפי' בשטרי דלאו אקניית' כותבין שטר ללוה וכו' ובלבד שיזכו עדים למלוה ושיעמוד השטר בידם מאותה שעה ואילך בשביל המלוה דבכי האי גונא הרי המלוה עמו דזכין לאדם שלא בפניו ולא באנו למעט בשטרי דלאו אקניית' אלא שלא יכתב שטר ללוה ויתנוהו לו או שיעמוד בידם של עדים בעדו. עוד כתב נ"י בשם ר"ח ורי"ף בתשובה דבשטרי אקניית' אע"פ שלא לוה קנה ה"מ היכ' דמטא שטר' לידי' אבל היכ' דלא מטא שטר' לידי' דמלוה לא. אבל רש"י ור"י הלוי ורמב"ן ורשב"א כתבו דאע"ג דלא מטא לידי' דמלוה קנה עכ"ל:

[ב.] ב"מ דף י"ט ת"ר מצא שטר שחרור בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד וכו' ואמאי ליחוש דלמ' כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל הרב וזבנינהו ומפיק לי' לשחרור דכתב בניסן וקטריף לקוחות שלא כדין הניח' למ"ד זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחרות וכאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו שפיר אלא למ"ד חוב הוא לעבד מא"ל (דהשת' ליכ' למימר עדיו בחתומיו זכין דאין חבין לאדם שלא בפניו). דכי אתי' למטרף אמרי' לי' אייתי ראי' אימת אתי שחרור לידך (וכ"כ תוס' לעיל גבי גט אשה דכיון דחוב הוא לה לא אמרי' עדיו בחתומיו וכו'). (ע"ב). ת"ר מצא שובר בזמן שהאש' מודה יחזיר לבעל וכו' ליחוש דלמ' כתבה ליתן בניסן וכו'. ואזלה וזבנה לכתובתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי וכו' אמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דהמוכר ש"ח וחזר ומחלו מחול (הלכך אם מכר' כתובת' באייר דהיינו ש"ח וחזרה ומחלתה לבעל בתשרי מחול ושפיר טרף בעל) אביי אמר אפילו תימא ליתא לדשמואל הב"ע בששטר כתובה יוצא מתחת ידה. ורבא וכו' חיישי' לשתי כתובות. ואביי חדא לשתי כתובות לא חיישי' ועוד שובר בזמנו טורף. (דאי נמי הכי הוי כי מטא שובר לידי' בתשרי זוכה למפרע מזמן חתימתו ולא היה ממכרה שבנתים כלום ושובר מזמן הכ' בו טורף) אביי לטעמי' דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. כתבו תוס' אע"פ ששטר מכירה נמסר להלקוחות תחלה אינו מועיל וטורף הבעל כדין וכן אמר לעיל גבי שחרור. ונראה שתקנת חכמים היא שזוכה משעת חתימה אע"פ שלא נמסר לו עד ימים רבים אח"כ שאם לא לארכן לעולם לא יוכלו העדים לחתום אלא יראו המסירה משום חששא דכתב בניסן וכו' ומזבין ביני וביני. ולענין איסור נראה דאם עבד בא על בת ישראל קודם שבא לידו גט שחרור שפסלה. ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה אע"ג דלא שייך טעם דפרישית מ"מ לא פליגו רבנן ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה עכ"ל (עיין מהרש"א). כ' אספ"ז מה שפי' תוס' כאן יותר מלעיל גבי כותבין שטר ללוה וכו' אפי' קנו לקוחות קודם משום דהכא קשה טפי דהוי לן למימר אי מכרה כתובתה קודם אז כבר פקע כחה והוי שובר דיליה כמאן דלית'. אבל לעיל אפי' מכר בנתים מ"מ הש"ח לא בטל. ובשם הראב"ד כתב קשה לי ליחוש דלמ' אכתי לא אתפרעת כלל ולא מטא שובר לידי' ועבדה קנוני' וכו' ואיכ' למימר אע"ג דאכתי לא אתפרעת כד מפרעא לבסוף אגלי מלתא למפרע דשובר קושט' הוא ומשעת חתימתו הוא שובר כח הכתובה ולא חל עליה שם מכירה עכ"ל. אביי לטעמיה וכו' פי' ומיירי שהשובר הזה כעין שטר מקנה שאומר לו חוב פלוני מכור לך בשטר זה אבל בשוברין שלנו שהוא מוחל או מודה לו ואין השטר לא לראי' בעלמא אפי' רבא מודה דמשעה שמחל והודה נפסד הלה וזה פשוט הריטב"א. ועוד כתב אספ"ז בשם מהר"פ על הא דאמרי' בדף י"ט וכי מסיק לי' כל דקדים זכי (היינו גבי שטר מתנה) וא"ת לאביי דאמר עדיו וכו' א"כ קשה הא ראשון זכי שפיר י"ל דהאי שנוי' ל"ל דאביי. ומהר"פ תי' דא"ש לאביי מיהו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו היינו דוקא בשחזר בו מכי מטא גיטא לידי' וה"פ איכ' למיחש שיחזור קודם דמטא שטרא לידי' אע"ג דמטא לידי' אח"כ. וריטב"א כ' ויש שפי' לאביי אם חזר בו קודם שיגיע שטר לידו שוב אין עדיו זכין לו למפרע וכו' ואין זה כלום דא"כ היכא אמרי' לעיל המוצא שטר דלאו אקנייתא אם הלוה מודה יחזיר לאביי כל היכא דליכ' למיחש לפרעון ניחוש דלמ' הדר בי' קודם שהגיע לידו אלא ודאי הא ליתא עכ"ל:

כ' הרא"ש בשם הרי"ף כיון דכתבה ליה שובר מניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתובה בשעת חתימת עדים ואע"ג דלא מטא לידיה הוי ליה מחילה וכשהוא טורף מניסן כדין טורף והיינו דאמר אביי לטעמי' וכו' מתוך דברי הרי"ף משמע דהא דאמרי' דלא אמר אביי עדיו בחתומיו אלא היכא דמטא לידי' בסוף היינו דוקא דבר שצריך מקבל השטר לזכות ע"י השטר דבר שאין בידו כגון שטר הלוא' שזוכה המלו' בשעבוד נכסי הלוה ע"י השטר אבל כשזוכה בדבר שהוא כבר תחת ידו זכה בשעת חתימה אפי' לא יבא השטר לידו מעולם. ועוד שמעי' מדבריו דבשטר מתנה או מכר אם מכר המוכר או הנותן את הקרקע לאחר בין חתימת השטר למסירתו דלא אמר עדיו בחתומיו וכו' אלא לענין שעבוד דלא ליהוי שטר מוקדם אז עדיו בחתומיו וכו' אבל לענין מתנה או מכר או נתן אותה קרקע לאחר בין חתימה למסירה נתבטלה זכוי חתימה כיון שנתנו לאחר קודר שיבא שטר ליד ראשון דאי לא תימא הכי מי הזקיקו לרי"ף לפרש דאע"ג דלא מטא לידי' זכה משע' חתימה משום דהוי לה מחילה אף בלא טעם מחילה כשמחזירין השובר לבעל זכה למפרע משעת חתימה ונתבטל מכר הכתובה אלא ודאי כל כה"ג לא קנה הקונה. ורש"י לא פי' כן. ועוד כ' בשם הרי"ף ושמעי' דל"ל לרבא האי סבר' דאביי דעדיו בחתומיו דאי אית לי' לא שמעי' מהך מתני' הא דשמואל וקי"ל הלכה כרבא ואי אמרת הא דאפלוג בהדי' הוא רבה אין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד דאמרי' (לקמן דף ל"ה) מאימת אכיל פירי (מי ששמו לו ב"ד קרקע בחובו מאימת קנויה לו לאכול פירות) רבה אמר מכי מטא אדרכת' לידי' אביי אמר עדין בחתומיו זכין לן