כסף נבחר חלק ג שצד

חותמין על השטר לית' משום דבשטרות בעינן שטר קניי' חתום בעדים כדי שיהא ראוי לעמוד ימים רבים וכי הוי כה"ג המסירה היא כורתת משום דעדים החתומים על השטר הוי כע"מ ומעתה כל הסוגיות מתחוורות וההיא דב' שטרות לא קשי' מידי ושפיר עבדינן שודא לר"א אע"פ שע"ח מהני כיון שאין כורתין מצד חתימתן שלא כתבו בה שעות אלא מסירה היא שקונה ואפי' מסר בלא עדים אותו שמסר לו בתחלה קנה משום דעדים החתומים מהני כע"מ ומסירה זו קונה לשעות כשם שהיא קונה לשעות בעדים בע"פ שהעדים החתומים לא מטעם חתימתן הם מקנין אבל לר"מ דמטעם חתימתן מקנין על כרחנו יד שניהם שוין בו. ושפיר קיימ"ל בב' שטרו' שודא אפי' נפסוק דלא כר"א בשטרות משום דכי אמרי' אבל לא בשטרות היינו דבעינן קניי' לעמוד ימים רבים ומש"ה בעינן שיחתמו על השטר וכשהם חותמין מטעם ע"מ הם מקנין ולא מטעם ע"ח כי היכי דס"ל לר"א גופיה וכו' ואף דברי הרי"ף מטין כך וכו' שלא הזכיר כלל שיהי' ע"ח כורתים אלא דבע"ח סגי וכ' ג"כ לכתחלה בעי ע"מ שהם העיקר ועולה יפה ע"פ מ"ש לפי שאין ע"ח מועילין אלא משום דהוי כאלו נמסר בפניהם עכ"ל. והמאור כתב כר' אפרים וע' במרדכי שם:

[פסק] [יב.] כ' הרמב"ם בפ"א מגירושין ומנין שיתנהו לה בפני עדים הרי הוא אומר ע"פ ב' עדים יקום דבר וא"א שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים לפיכך אם נתן לה גט בינה לבינו ואפי' בעד א' אינו גט כלל. בד"א כשהי' הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו ע"א ונתנו לה ה"ז גט פסול. כתב המפרש תימה על זה הטעם שכ' שהרי אשה שאנו יודעין שהיא א"א והלכה למד"ה וחזרה ואמרה מת בעלי נאמנת וכו' ולולי הטעם שכ' הרב אין זה קושי' דכל המקדש וכו' והם אמרו ע"י דבורה יעקרו הקדושין. ובכמה מקומות אמרי' שהיא צריכה או לע"ח או לע"מ והטעם שכ' הרב לא מצאתי. ונראה הואיל וקיי"ל כר"א דאמר ע"מ כרתי צריך שיעידו עדים שגרשה מטעם דילפינן דבר מממון ואפי' לר"מ בעי' ע"ח מה"ט וגבי גט הוא דכתיב דבר אבל אי אמרה מת הרי היא נאמנת מטעם שאמרו מתוך חומר שהחמרת וכו'. ולח"מ כ' ואפשר שרמב"ם במ"ש וא"א הרגיש בקושי' האיך מצינן למילף דבר מממון דדיו לבא מן הדין וכו' א"כ כששניהם מודים למה צריך ב' עדים לכך כ' דשאני גבי גט דא"א וכו' ע"ש. תקנת חכמים הוא שיהו עדים חותמין על הגט שמא יתן לה הגט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרס שהרי אין בו עדים לפיכך תקנו שיעידו מתוכו. ואע"פ שהעדים בתוכו נותנה לה בפני ב' בין בפני אותן העדים החתומין עליו. בין בפני ב' אחרים שעיקר הגירושין בע"מ. חתמו בו ב' ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו ע"מ פסולין ה"ז כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי גט יוצא מתחת ידה. ויש מן הגאונים שהורו שהוא פסול. ובאה"ע סי' קל"ג פסק הטור כרא"ש דע"ח בלא ע"מ לא מהני. וש"ע שם הביא ב' דעות ודעת הרא"ש הביא בשם י"א באחרונה. וגם כ' בלא ע"מ שפסול. כ' ב"ש הנה בתוס' ורא"ש ומרדכי מבואר שהגט בטל אלא שהרמב"ם כ' בשם הגאונים שפסול. וכ"כ הר"ן פ' השולח בשם הגאונים ולמעשה צ"ע. וע' אה"ע סי' ל"ב כתב חלקת מחוקק לקמן סי' קל"ג אית' פלוגת' אם חתמו ע"ח ומסרו בינו לבינה אם כשר ופלוגת' זו שייך הכא ג"כ בקדושין. עוד כתב רמ"א שם בשם נ"י פ' ד' אחין בקדושין אם כתב בכתב ידו ואין עליו עד מקודשת מספק וע"ש בב"ש. ובפי"א ממלוה כתב הרמב"ם לוה שכ' שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר וכן אם כתב שטר אף על פי שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהי' כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מן הגאונים שהורו שצ"ל לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר וכו'. כתב ה"ה דפוסק כר"א אף בשטרות ומ"ש דבעי' כת' שאינו יכול להזדייף כר"א דאמר בשאר שטרות בעי' כתב שא"י להזדייף. וטעם הגאונים נרא' כדי שיהי' לזה קול שהרי העדים אם ירצו יעשו שטר שזה הכתב נמסר בפניהם ואם לא אמר להם כן לא היו כותבין ולא הי' לו קול ורבינו לא הכריע וכו' והיא סברת ר' האי ור' שרירא ז"ל. וש"ע ח"מ סי' מ' כתב כלשון הרמב"ם. ובסי' מ"ב כ' אין כותבין ש"ח על דבר שיכול להזדייף אם כתבו פסול אפי' לגבות בו לאלתר וכתב רמ"א דוקא ש"ח אבל שטרות אקנייתא כשר (פי' שטר' שקונה בו וכו' שכתב שדי מכורה לך שאינו עומד לראי' כלל אלא אחר שקנאוהו בשטר כותב שטר אחר לראי'. סמ"ע). וטור ח"מ סי' נ"א (וכ"פ בש"ע). כתב הלכת' ע"מ כרתי בין בגיטין בין בשטרות לפיכך שטר שנמסר בפני ב' עדים גובין בו ממשעבדי אף על פי שאינן חתומין בו ומ"מ אם נמצאו עדי חתימתו פסולין הוא פסול אף על פי שנמסר בפני עדים כשרים. כתב ב"י מתוך לשון רש"י משמע דבע"מ בלא ע"ח אינו גובה ממשעבדי ורבינו סתם כדעת הרא"ש דגובה. (וע' ר"ן בהמגרש שכ' שמצא בגרסת הרי"ף והלכ' כר"א אף בשטרות ורמב"ן כ' שרי"ף פסק כר"א בגיטין ולא בשטרות. וש"ך שם כתב דרבים מראשונים פסקו דלית הלכת' כר"א בשטרות א"כ המוחזק יכול לומר קים לי. ואין גובין בו ממשעבדי). וע' סי' ק"ד ס"ח לענין ב' שטרי הלואה יוצאין ביום א' יחלוקו. ובסי' ר"מ ס"ג דב' שטרי מכר ביום א' שודא וע' רמב"ם פ"ה הל' ו' מזכייה לענין ב' שטרות וכו':

(כלל קכט) עדיו בחתומיו זכין לו או לא [א.] ב"מ דף י"ג (מתני') מצא ש"ח אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר אין בהם וכו' יחזיר דברי ר"מ וחכ"א בין כך ובין כך לא יחזיר. [גמ']. אוקימנא לעולם בשחייב מוד' והכא היינו טעמ' דחיישי' שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו לכתחלה היכי כתבינן ניחוש שמא כתב ללות בניסן וכו' אמר רב אשי בשטרי הקנאה (שמקנ' לו נכסיו מהיום בין ילוה ובין לא ילוה יגבה מהן לאותו זמן מהיום) דהא שיעבד נפשי'. ומתני' אמאי לא יחזיר אי בשטר הקנאה הא שיעבד לי' אי דלאו הקנאה ליכא למיחש דהא אמרת אי ליכא מלוה בהדי' (ונותן מעות בפניהם) לא כתבינן. א"ל רב אסי מתני' כיון דנפל אתרע וחיישי' דלמא אקרי וכתב. אביי אמר [הא דתנן כותבין שטר ללוה וכו'] עדיו בחתומיו זכין לו ואפי' שטרי דלאו הקנאה (ואי נמי אתי למטרף מהאידנ' והוא לא לוה עד תשרי לא שלא כדין הוא דעדיו מיום שחתמוהו זכין לו השעבוד ואפי' לא הלוה מעות עד תשרי) אלא הא דתנן מצא גיטי נשים דייתיקי מתנה שוברים לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם וכי נמלך מאי הוי הא עדיו בחתומיו זכין לו. ה"מ היכא דקא מטי לידי' (ואפילו לאח"ז זכין לו חתומיו לגבות מזמן הכתוב ואי קשי' הא דתנן שביעית פ"י ש"ח המוקדמין פסולים במאי מוקים אביי תירץ במוקדמת כתיבתן לחתימתן וכו' א"נ שכתבו וחתמו בתשרי והם כתבו בתוכו ניסן שהוא ר"ה לשטרות) אבל היכא דלא מטי לידי' לא אמרי' ומתני' דהכא מוקי אביי בחייב מודה וחיישי' לפרעון וקנוניא. ולשמואל דלא חייש לפרעון וקנוניא ואפי' אין חייב מודה דאמר שמואל המוצא שטר הקנא' יחזיר דלא חיישי' לפרעון דאם איתא דפרע מקרע הוי קרע) מאי איכ' למימר. הניח' אי סבר כרב אסי וכו' אלא אי סבר כאביי