כסף נבחר חלק ג שצג

פלוני ומסר לו בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אע"פ שלא כתב שעות ואפי' כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד האיך אפשר לדון בכותב ב' שטרו' ומסר לא' בשחרית וחזר ומסר לשני בערב שקנה השני כלום הלכך אפי' לר"מ איכ' למעבד שודא הרי טרחנו לקיים הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות לפי שהיא סברא המתחוורת בשמועה זו עכ"ל רמב"ן בספר הזכות מה שכתב דשמואל ס"ל עדיו בחתומיו אינו מוכרח אלא דהתם קאמר דשמואל מצי סבר כאביי ואדרב' מוכח דל"ל דאביי דאמר שמואל המוציא שטר הקנאה יחזיר ואי אית לי' עדיו בחתומיו אפי' שטר דלאו הקנאה אלא ס"ל דבעי' מטי שטר' לידיה ואי אית' דשמואל מצי אמר שודא אפי' לר"מ למה לן לאוקמי כר"א ואע"פ דשמואל בלאו הכי ס"ל כר"א דע"מ כרתי אף בשטרות מ"מ יש לאוקמי אפי' לר"מ ונפק' מיני' דאפי' ידעי ודאי שלא היו שם ע"מ וכו' אלא ודאי דלר"מ ליכ' למימר שודא כלל דאע"ג דקי"ל דלא קני בע"ח עד דמטי שטר' לידי' מה בכך והא כי מטא שטר' לידי' אין המסירה מקנה אלא ע"ח הם שמקנין וכיון דאין כותבין שעות הרי הן מקנין בסוף היום לשניהם כאחד וכיון דכבר מטא שטר' ליד כל אחד מהם ליכ' למימר זה שנמסר בתחלה קנה שאין המסיר' מקנה וכו' ואין לחוש שמא נמסר למחר דלא חיישי' להכי אלא היכ' דנפל דאתרע לי'. ומ"ש דאפי' לר"מ הכותב שטר מתנה וכו' אין הנדון דומה לראי' דאנן ודאי מודינ' שהכותב שטר מתנה לחברו ומסרו לו אע"פ שלא כתב שעות שאין יכול לחזו' אפי' בין כתיב' למסיר' אין חזרתו כלום שכיון שאין ע"ח מקנין אלא בשעת מסירה נמצא שהקנאה נעשית לאחר חזרתו בשעה שמסר ואעפ"כ אם הקנה לאחר באותו היום אע"פ שכבר מסר לראשון יד שניהם שוה שכיון שאין כותבין שעות וע"ח מקנין הרי הוא כמשייר בקנינו שלא יקנה אלא בקנין ברי ומי שאינו יכול לברר אם קנה בתחלה או בסוף היום שדנין אותו לסוף היום ונמצא זכות חברו שוה לו הלכך לר"מ לא משכחת שוד' אבל לענין חזרה אין בכך כלום דמה נפשך בין שחזר בו קודם שהקנ' בין לאחר שהקנ' אין ממש בחזרתו הלכך אם אנו דנין הקנאתו לתחלת היום אין בידו לחזור ואם בסוף היום הרי הקנ' לו אחר שחזר עכ"ל הר"ן:

[יא.] כתב הרא"ש בגיטין דף פ"ו בשם הרי"ף וז"ל מהא שמעי' דלא בעינן ע"מ אלא היכ' דאין ע"ח דהא ר"ה דאמר אם נשאת בע"א וכתב ידי סופר ולד ממזר והוא אמר הלכה כר"א בגיטין ואי ס"ד בעי ע"מ היכ' דאיכ' ע"ח השת' היכ' דליכ' ע"ח כלל מכשיר היכ' דאיכ' ע"ח ועדי מסירה משוי לולד ממזר אלא שמעי' דהאי דפסול היכ' דליכ' ע"מ הוא ואי איכ' בחתימה ב' עדים מכשיר אע"ג דליכ' ע"מ והיינו דקתני שאין העדים חותמין וכו' כלומר אי ליכ' בגט ע"ח אלא נידון בע"מ בלבד זמנין דמייתי ע"מ ומערער הבעל וכו' ואי לא סגי בע"ח אלא עד דאיכ' ע"מ מאי תיקון עולם איכ' דלמ' לא אתיהב לה בע"מ א"ו כל היכ' דאיכ' ע"ח לא בעי ע"מ וכל היכ' דאיכ' ע"מ לא בעי ע"ח דבחד מינייהו סגי מיהו ה"מ בדיעבד אי נמי היכ' דאשתכחו ע"מ פסולין וכו' אבל לכתחלה בעי' ע"מ והן עיקר. וחזינן לגאון דכ' הוו יודעין הא דאמר ר"א כתב סופר וע"א דוולד ממזר משום דהוי הא מילת' לר"א כמזויף מתוכו. ואע"ג דהני מילי סתרי למילי דידן חזינן למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא עכ"ל הרי"ף ורא"ש כתב דעיקר כריתות בע"מ וע"ח לחוד לא מהני לר"א. ותיקון עולם הוא דתלינן מסתמ' בהכשר נעשה בע"מ דהכל יודעין אין דבר שבערוה פחות משנים וא"א להתיר א"א אם לא נמסר לה הגט בפני ב' להתירה לשוק ואף לר"מ לעולם אינה ניתרת לשוק אם לא נמסר בפני ב' דע"ח אינן מעידין שבא הגע ליד' וכו' אלא דר"מ דרש וכתב דקר' וחתם ומצריך חתימה לשמה אבל כתיבה לשמה לא ור"א בעי כתיבה לשמה ולא בעי חתימה כלל אלא הכל תלוי בע"מ ואם נמסר בפני עדים פסולים אינה מגורשת אפי' חתומין עליו עדים כשרים. וקשה על הרי"ף מהא דדייק על מתני' דשנים ששלחו ב' גיטין מאן תנא וכו' דלא כר"א משמע אבל כר"מ אתי' ואי לר"א נמי סגי בע"ח א"כ אמאי לא אתי' כר"א וכו' והא דפליגי רב ולוי ור"י אמתני' דג' גיטין פסולים אם תצא או לא תצא אע"ג דאתי' כר"מ ואנן קיי"ל כר"א איכ' למימר משום אין בו זמן דלא פליג ר"א (ולרשב"ם בב"ב דפליג נמי בהא קושייתו במ"ע) ועוד אני אומר דבכולהו איכ' נפקות' גם לר"א דהא דאמר לדידי' שעדים חותמין מפני תיקון עולם והיכ' שהגט חתום ביד האשה כהלכתו א"צ להבי' לפנינו ע"מ שאנו תולין שכדין נמסר לה הלכך נ"מ בכשרות ע"ח לר"א כמו לר"מ ומה שהבי' הרי"ף הלכת' כר"א בגיטין משמע שפוסק אבל לא בשטרות. אבל ר"י פוסק אפי' בשטרות והביא ראיה מסנהדרין (דף כ"ח) ומכתובות דף (צ"ד) דעבד ר"נ כר"א בשטרות וכן הלכת' בין בשטרי מכר ומתנה ובשטרי הלואות בעינן ע"מ עכ"ל הרא"ש. ור"ן כתב על מ"ש הרי"ף דלר"א נמי מהני ע"ח הוי יודע דר' אפרים חולק עליו וס"ל דלר"א ע"ח בלחוד לא מהני מדלא אמר אף ע"מ כרתי אלא דכל היכ' דאיכ' ע"ח מסתמ' אמרי' דבע"מ אתי לידה אבל כשאין שם ע"ח חיישי' דלמ' איהי זייפתא וכן דעת תוס' ולא נהיר' שעל מי נסמוך בחזקה זו אם על עדים החתומים הלא הם כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו. ועל הבעל נמי אין לסמוך אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש וכי כל עם הארץ יודעין דהלכה כר"א בגיטין. ועוד דאמרי' בריש מכילתין כי לא בעי ר"א לשמה היכ' דליכ' עדים אבל היכ' דאיכ' וכו' דמודה במזויף מתוכו שכיון שאין הכשרו אלא מחמת ע"מ מאי מזויף מתוכו איכ' בשלמ' אי סגי לר"א בע"ח שפיר כיון שהם הכורתין בעי שיחתמו לשמה וכו' ועוד הביא ראיות. ולבסוף כתב אלא שרז"ה הקשה מב' שטרות היוצאין ביום א' וכו' דרב כר"מ ושמואל כר"א וכו'. ואם אית' דלר"א נמי ע"ח כרתי הול"ל נמי לדידיה יחלוקו. ורמב"ן תירץ דאע"ג דר"א מודה דע"ח כרתי מ"מ כיון שאין שעות אין קונין אלא מסוף היום וזה שמסר לו תחלה קנה דמסירה קונה לשעות וכו' וכי תימ' דלמ' בלא ע"מ מסר כיון דע"ח לחוד מהני י"ל לענין ד"מ מסירת בע"ד כק' עדים. ועוד דהיינו שודא דאמרי' הכי הוי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה אלו דבריו ז"ל ואין נראה דודאי ר"א מסירה בעי ומסירה בינו לבינו בלא עדים לא מהני שאם היה קונה בממון למה לא תכרות בגיטין וכי תימ' אין ה"נ אלא דאיכ' למיחש דלמ' זייפתא מאי אמרי' לעיל דנהי דר"א לא בעי חתימה לשמה מודה ר"א במזויף מתוכו שפסול כלומר משום דאיכ' למיחש דיהיב לה בלא ע"מ וכי יהיב לה הכי מאי הוי כיון שמסירתו כורתת דכל שנתקיים בחותמיו ליכ' למיחש דזייפת' א"ו מסירה לר"א בלא עדים לא מהני. אבל מה שנ"ל בזה דר"א ס"ל דע"מ בלחוד כרתי וע"ח לא כרתי וכו' ומיהו הא דמודה ר"א דע"ח מהני היינו משום דס"ל דמסיר' כורתת כל שיש בשעתה עדים בין שהן מעידין על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אע"פ שלא נתן בע"מ כמו שמוכיחות כל אותן הראיות לאו משום דס"ל ע"ח כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוי להו ע"ח כע"מ שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצא כאלו הן עצמן מעידין על המסירה וכי פסקינן הלכה כר"א בגיטין ומשמע אבל לא בשטרות לא באנו לומר דע"ח קונים בשטרות דלא היא דבין בשטרות בין בגיטין אין כורתין בלא מסירה דהא כי נמי קאמרי' דהא דאמר ר"א דבשטרות לא בעינן שיהו