כסף נבחר חלק ג שצב

הרחיק ב' שיטין מן הכתב פסול לר"א בע"מ דהוי מזויף מתוכו ודלא כרמב"ם דמכשיר בזה כמו בדבר שיכול להזדייף וכו'. (מרדכי) כתב רשב"א דר"ת נמי ס"ל כרש"י דלר"מ לא בעי מוכח מתוכו ע"ש ועיין לקמן דף כ"ד שכתבו תוס' נמי לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואש' זו ולא מהני ע"מ. לכן כתב לגרש בו הגדול' ויש לו אשה אחת קטנ' ששמה שוה לא יגרש בו אפי' גדול' אבל לר"א מגרש בו הגדול' וא"ת למאן דחייש לקמן לשני שוירי ולשני יוסף ב"ש אע"ג דלא הוחזק א"כ לר"מ יפסול כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו ואומר ר"י דוק' בגט הנמצא הוא דחייש שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק וכו'. עכ"ל:

[ו.] גיטין דף פ"ו ע"ב מתני' שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אבד אחד מהם הרי השני בטל וכו'. [גמ']. מאן תנא אמר ר' ירמי' דלא כר"א דאי כר"א כיון דאמר ע"מ כרתי הא לא ידעי בהי מנייהו קא מגרשה (ואין זו נתינה לשמה מבוררת ור"א כיון דחתימה לשמה לא בעי ע"כ לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי) אביי אמר אפי' תימ' ר"א אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי:

[ז.] ב"ב דף ק"ע ת"ר הבא לידון בשטר ובחזק' נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר בחזקה ומסיק אביי דפליגי כגון שנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול ובפלוגת' דר"מ ור"א קמפלגי רבי סבר ע"מ כרתי (והכי נמי כאלו אין עדים בשטר דמי הלכך נידון בשטר בלא עדי חזקה, אלא יביא ע"מ וכו') ורשב"ג סבר ע"מ כרתי (לכן נידון בחזקה שהשטר בלא עדים אינו קונה דע"ח עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת עדים קפיד קרא) והא אמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו. אלא אמר ר' אבינא וכו' לא נחלקו אלא בשטר שאין עליו עדים כלל. רבי כר"א. ורשב"ג כר"מ דע"ח כרתי:

[ח.] ב"ב דף קע"ב ההוא שטר' דנפק לבי דינ' דרב הונ' דהוי כתוב בי' אני פ' בר פ' לויתי ממך מנה אמר ר"ה ממך אפי' מריש גלות' וכו' א"ל ר"ח לרב' פוק עיין בה דלאורת' בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתני' גט שאין עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמ' היום ההוא יומ' דנפק ביה משמע ה"נ ממך מהאי גבר' דנפק מתותי ידי' משמע א"ל אביי ודלמ' אבא שאול כר"א ס"ל דאמר ע"מ כרתי (לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד וכר"א ס"ל דתנן ג' גיטין פסולים וכו' וכי היכ' דר"א מכשיר בלא עדים משום טעמ' דע"מ כרתי ה"נ מכשיר בלא זמן משום האי טעמ' גופיה כדקתני יש עליו עדים ואין בו זמן בהאי משנה ועלה קאי ר"א ואמר אע"פ שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם. וה"נ אין כותבין זמן אלא מפני תיקון העולם דב"א ופירות וכיון שנתנו לה בפני עדים הם יעידו על הזמן) אבל הכא ניחוש לנפילה. א"ל לנפילה לא חיישינן:

[ט] סנהדרין דף כ"ח ע"ב ההי' מתנת' דהוי חתימי עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה דאמר ר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי (דמכשיר בגיסי) א"ל אביי וכו' א"ל (רב יוסף למקבל מתנה) זיל קני' בעדי מסירה (אם יש לך עדים אחרים שמסר לו שטר זה יעידו ותהי' שלך דסבר דע"מ כרתי) א"ל אביי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו (דבמאי קני לי' בהאי שטר' האי שטר' חספ' בעלמ' הוא) א"ל זיל לא שבקי לו דאותבינה לך:

[י.] כתובות דף צ"ד אתמר שני שטרות היוצאין ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שוד' ומסיק הש"ס דרב כר"מ דע"ח כרתי (לענין גט ע"ח עיקר כריתות וכן לענין שטרות ואלו שניהם נחתמו ביום א' ובמקום שאין כותבין שעות גלי דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחברו אפי' זה שחרית וזה במנחה. אין זה גובה יותר מזה הלכך מאי שוד' איכא אין אדם יכול ליפות כחו של זה מזה). ושמואל כר"א דע"מ כרתי (דע"מ עיקר והכ' י"ל שמא האחד הי' חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימ' שוד'). מיתבי ב' שטרות היוצאין וכו' (מכר שדה לב' בני אדם) חולקין תיובת' דשמואל א"ל שמואל הא מני ר"מ היא ואנא דאמר כר"א אי ר"מ אימ' סיפ' כתב לאחד ומסר לאחד זה שמסר לו קנה ואי ר"מ אמאי קנה (אלא ר"א היא אלמ' חלוק' עדיפ') תנאי היא (איכ' למ"ד שודא עדיף ואיכ' מ"ד חלוקה עדיף) כתבו תוס' ב' שטרות פי' של מכר או מתנה שמואל אמר שודא דלא דמי להא דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות דהתם בשעבוד איירי דאין השעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתב בו. דביום שנכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל או בבקר או בערב אבל מכר או מתנה כל הקודם באותו יום עצמו זכה. ובד"ה לימא רב דאמר כר"מ וכו' כתבו כיון דעיקר הוא השטר ומתוך עדים החתומים אין ניכר שקדם קנינו של זה לשל זה הלכך קונין שניהם בב"א אפי' נכתב ונחתם ונמסר לאחד תחלה וכו' אע"פ שמתוך ע"מ ניכר דלא חשיב להו עדי מסירה עיקר והכי מוכח (גיטין דף כ"ד) דלר"מ אפי' גדולה לא מצי לגרש הואיל ומתוך ע"ח אינו ניכר. ונראה לרבי דמיירי הכ' במקום שכותבין השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע ניקנית בכסף והשטר אינו עומד אלא לראי' התם כ"ע מודו דאמרי' שודא דאין צריך שיהא ניכר מתוך ע"ח איזה קנה תחלה הואיל ואינו אלא לראיה. ור"ת מפרש ב' שטרות והוא מכר שדה א' לב' בני אדם האחד עיקר אבל ב' שטרות של ב' בעלי חובין חולקין לכ"ע וכו' וטעמ' דשניהם אמת ושעה אחת בירושלים כיום א' בעלמ' דמי וכו' ע"ש שהאריך. ובד"ה כתב לאחד ומסר לאחר וכו' אע"פ שקדמה הכתיב' למסירה וכו'. תימא הא משמע ב"מ (דף י"ג) דשמואל כאביי ס"ל דעדיו בחתומיו זכין ואליב' דאביי משמע את שכתב לו קנה. ובלא שמואל איכ' לאקשוי מאביי גופ' דס"ל בסנהדרין דע"מ כרתי ובלא אביי גופי' הוי קשה הא דפסק ר"ת הלכה כאביי וקי"ל כר"א ואמרי' את שמסר לו קנה ותירץ רבי דכי אמרי' עדיו בחתומיו וכו' ה"מ בשני ימים שניכר מתוך השטר שקדם זכותו של זה לשל זה אבל הכא מיירי שנכתבו ביום א' הלכך הקודם במסירה זכה הואיל ואין ניכר שקדם זכותו מתוך השטר עכ"ל. ועיין קדושין דף מ"ח גבי התקדשי לי בשטר דאיתא התם דרבנן מספק' להו אי כר"מ דע"ח כרתי אי כר"א דע"מ כרתי. עיין תוס' ב"מ דף כ' ד"ה שובר. כתב הר"ן בגיטין פרק המגרש. על אותן פוסקים דלית הלכת' כר"א בשטרות (כמו שהוא לחד נוסח' ברי"ף כאשר כתב רמב"ן) קשה הא אמרי' בכתובו' דעבד ר"נ עובדא כשמואל שודא. והיינו כר"א ופסקינן כר"נ תירץ רמב"ן כשאמרו שם דלר"מ חולקין וליכ' שודא אלא לר"א היינו למאן דס"ל עדיו בחתומיו וכו' ושמעי' ליה לשמואל דאמר הכי בב"מ (דף י"ג) הלכך כיון דעדיו בחתומיו וכו' והרי שתיהן כאלו נחתמו בשעה אחת אפי' מסר וחזר ומסר שניהם קונין משעת חתימה שהיא לשניהם כאחד הלכך אין אדם יכול ליפות כחו של זה מזה אבל אנן קיימ"ל דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפילו לר"מ איכ' למיעבד שודא שהרי לא קנו כלום אלא משעה שמסר להם הוא שקונים הלכך מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה וכו' שהרי על כרחנו אפי' לר"מ הכותב שטר מתנה לחברו ביום