כסף נבחר חלק ג שצא

טעמ' דכתב בכתב ידו פסול משום שיכול לכתוב הזמן כמו שירצה והוי כאין בו זמן וכו'. ועוד כתבו דבלשון שני שפירש בקונט' אם שטר הוא גובה מנכסים משועבדים וכן נר' לר"ת עיקר כדמשמע בדף פ"ו דפריך ובשאר שטרות לא והא קתני וגובה וכו' אלמ' דר"א איירי נמי בשאר שטרות. וק' דבב"ב (דף קע"ו) מייתי מהך דגיטין דקתני וגובה וכו' ומשני שאני התם דאיכ' כתובה משמע דוק' בגט מיירי ולא שטרות ורשב"ם גרס שאני התם דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה פי' כשנכתב השטר נכתב כדי למוסרו בפני עדים שיהיו עדי מסירה במקום עדי חתימה והוי קול כאלו עדים חתומים אבל לעיל איבעי' לן הוחזק כתב ידו בב"ד ומסר בינו לבין עצמו ולא נתכוין אלא להודאה ולא לעשות שטר שיהי' לו קול והתם לא יועיל אפי' אתחזק בב"ד. ור"ח פי' דההי' דגט פשוט פליג' אההי' דהמגרש ופסק שיש לסמוך אההיא דגט פשוט ולא מגבינן בעדי מסיר' אלא מבני חרי וכו' וגם מלשון הקונט' לקמן דף י"א מוכח דלא גבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה עכ"ל תוס'. רב אשי אמר הא מני ר' יהודה היא דתנן ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. משום דס"ל דכי כתיב וכתב אכולה כתיבה דגט קאי ואכתיבה ואחתימה הוא דכתיב. רשב"א גיטין דף כ"ב] ומעיקר' מ"ט לא מוקמינן כר"י מהדרינן אר"מ דסתם מתני' ר"מ מהדרינן אר"א דקיי"ל הלכת' כותיה בגיטין. כתבו תוס' משום דמיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשטרות דקיי"ל כשמואל בדיני דפליג ארב לקמן. ועוד דמוכח מסנהדרין (דף כ"ח) דרב יוסף ואביי סברי כר' אליעזר וגם ר' אבא לקמן גבי שטרא פרסאה נמי סבירא ליה כר"א לפיכך צריך ליזהר שיהי' עדי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי דאי ליכ' שם עדי מסירה אינה מגורשת אע"ג דאיכ' עדי חתימה ולא מהני ע"ח אלא שאם ימותו ע"מ או ילכו למדה"י שתנשא ע"י ע"ח דבסתמ' בהכשר נעשה וכו' וכן משמע לקמן (דף פ"ו) גבי ב' ששלחו ב' גיטין קאמר בגמר' דלא כר"א משום דלא ידעי ע"מ בהי מינייהו מגרשה אבל לר"מ ניח' דמיירי התם במשולשין וכו' ואי לר"א סגי בע"ח אמאי לא אתי' כר"א דל ע"מ מהכא בעדי חתימה סגי. אלא משמע דלעולם בעי ר"א ע"מ. ועוד דרגיל ר"ת לומר דאפי' לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר שבערוה פחות משנים. וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראי' אין מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים. מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד כק' עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בע"ד אבל בקדושין וגירושין לא מהני הודאת בע"ד משום דמחייב לאחרים דבקדושין אסר לה אקרובים ובגירושין אסר לה אכהן עכ"ל:

[ג.] גיטין דף י' ע"ב [מתני'] כל השטרות העולים בערכאות של כותים אע"פ שחותמיהן כותים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר' שמעון אומר אף אלו כשרים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. [גמ']. והא לאו בני כריתו' נינהו (כיון דלא שייכי בתורת גיטין וקדושין אין נעשין עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה) אמר ר' זירא ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דע"מ כרתי (ור"ש מכשיר שימסרנו בפני עדים ישראל) והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו (דלמ' אתי לממסרינהו באפייהו ומסמך עלייהו) הכא במאי עסקינן בשמות מובהקין [דכותים דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן דתו לא אתי למסמך עלייהו דמידע ידעי דכותים הם]:

תניא אמר ר"א ב"ר יוסי לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולים בערכאות של כותים אע"פ שחותמיהן כותים שכשרים אפי' גיטי נשים וכו' לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים וכו' (דכיון שנעשו בהדיוט שטרי מכר דקיימי לראיה ועליהן דסהדי סמכינן פסול דאימר שקרא חתום אבל גיטי נשים לאו עלייהו סמכינן אלא אעדי מסירה ובשמות מובהקין מיירי) רשב"ג אומר אף אלו (גיטי נשים ושחרורי עבדים) כשרים במקום שאין ישראל חותמין (שאין מניחין כותים לישראל לחתום והכל יודעין שהם כותים ואין סומכין עליהן ומסר לי' בעדים ישראל) אבל במקום שישראל חותמין לא. כתבו תוס' משמע הכא דרשב"ג סבר כר"א דע"מ כרתי והקשה הר' אפרים דבב"ב (דף קס"ט) משמע דס"ל ע"ח כרתי ואור"י דדוק' בגיטין סבר כר"א ולא בשאר שטרות עכ"ל:

אמר רבא האי שטר' פרסאה דמסרי' באפי סהדי ישראל מגבינן בי' מבני חרי וכו' אי הכי ממשעבדי נמי (דהא מיירי דידעי למקרא וכתב שאינו יכול להזדייף והחזיר מעניינו של שטר כך מוקי בגמר') לית לי' קלא [לפי שאין חותמין ישראל דסהדי דחתימי אשטרי אינון מפקי לקלא לפיכך אין הלוקח נפסד דא"ל לא הוי ידענ' דמשעבד לך ובפ"ב אמרינן דאי חתימי עלי' סהדי ישראל גבי ממשעבדי (ואע"פ שכתוב בלשון פרסי) וכו'):

[ד.] גיטין דף ל"ד מתני' העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם [כל אלו מתקנת ר"ג הזקן] ובדף ל"ו פריך הש"ס דאוריית' היא דכתיב וכתוב בספר וחתום אמר רבה לא צריכה לר"א דאמר ע"מ כרתי [והאי קרא עצה טובה קמ"ל] תקנו רבנן ע"ח מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי א"נ דאזלי למדה"י (ומערער בעל לומר לא גרשתיה) רב יוסף אמר אפי' תימא לר"מ התקינו שיהיו עדים מפרשים שמותן בגיטין מפני תיקון העולם וכו'. ועיין תוס' לעיל דף ג' ע"ב ד"ה כתב שכתבו דהא דאמרי' הכא לר"א תקינו ע"ח לא שצריך לעשות כן אלא תיקן שילמד להם לעשות כן שלא יצטרכו לע"מ וכו' אבל אם באים לסמוך לכתחלה אעדי מסיר' סמכינן וכ"כ הרא"ש. ועוד כתב ורי"ף ז"ל כתב מהא שמעינן דלא צריכין לעדי מסירה אלא היכ' דליכ' ע"ח אבל היכ' דאיכ' ע"ח סגי בלא ע"מ והוא דנפק' גיט' מתותי ידיה והא דאמרי' בפני כמה נותנו לה וכו' התם משום דבעינן לקיימו ועוד לכתחל' בעי ע"מ וכי קאמרינן אנן בדיעבד עכ"ל:

[ה.] גיטין דף כ"א מתני' ר"י בן בתירא אומר אי כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתר' מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין. [גמ']. מאן חכמים אמר ר"א ר' אלעזר היא דאמר ע"מ כרתי [ולא סגי למיתבי' בלא עדי מסירה דאינהו הוא דעבדי כריתות דע"כ בעינן עדים דילפינן דבר דבר מממון והלכך לא חיישי' לדלמ' מזייפ' דהא אמרן צריכין למקרייא ואי הוי ביה תנאה אינהו ידעי ומאן דאמר ע"מ עיקר הבאה לינש' צריכה להביא עדים שנמסר בפניהם אבל לר"מ דאמר לא בעינן ע"מ איכ' למיחש לזיופ' דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה לינשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו וכו' ואם יש תנאה וזייפת' ליכ' דידע] כתבו תוס' דוקא הכא על דבר שיכול להזדייף אומר רש"י דצריכי ע"מ בשעה שבאה לינש' אבל בגיטין הכתובין בדבר שאינו יכול להזדייף יכולה להנש' ע"י ע"ח ואפי' לר"א כדתנן (דף פ"ו) שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון עולם אבל מה שפי' בקונט' דלר"מ וכו' אינה מביאה וכו' משמע דאי הוי סהדי קמן הוי כשר. ואי אפשר לומר כן דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו כדמשמע גיטין (דף כ"ד) ובדבר שיכול להזדייף אין מוכח מתוכו כלום עכ"ל. וכ"כ הר"ן דלר"א לא בעינן מוכח מתוכו ולכך כשר אבל לר"מ פסול דבעינן מוכח מתוכו. וכתב הג"א אין לתמוה איך מכשיר ר"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר"א במזויף מתוכו. דהא מודה נמי היכ' דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקין דכשר ה"נ כשר לפ"ז